לחם אבירים קטז

אם עכו"ם הבא על ב"י הולד כשר לכהונה או לא הלא לפי שיטת רש"י ז"ל דסובר דהולד צריך להתגייר מקודם א"כ בודאי פסול הוולד לכהונה דהלא רשב"י סבר דאפילו גיורת בת יום אחד ג"כ פסולה לכהונה וצע"ג: מסכת יבמות (דף ק"ג ע"ב

) אמר רבא הלכתא אחד סנדל המוסגר ואחד סנדל שמוחלט ואחד סנדל של ע"ז לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשרה. ועיין רש"י דפירש ואי משום איסור הנאה חליצתה לאו הנאה היא דמצות לאו ליהנות ניתנו ע"כ. וקשה לי מה פריך רש"י ז"ל ואי משום איה"נ ועבור זה תופסל החליצה הלא גט אשה הוא ודאי היתר ולא מצוה [ואפילו להחוקרים בחליצה אם הוא היתר ולא מצוה היינו אם האשה אינה רוצה להנשא או אינה יכולה להנשא כמו א"מ אז אין שום חיוב חליצה עליהם או אפשר דחליצה מצוה היא לכן גם באופנים הנ"ל ג"כ היא מחויבת לחלוץ ומדברי רש"י אלו שהבאתי נראה בפירוש דס"ל דחליצה מצוה אכן בסנהדרין פכה"ג לגבי אשת מלך פירש רש"י דאינה צריכה לחלוץ מפני שאסורה להנשא א"כ נראה דס"ל דהוא היתר. ואפשר לדחוק בכוונת רש"י כזה היינו בכלל זה שאנו אומרים כל שאינו עולה לייבום אינו עולה לחליצה כתבו התוס' ביבמות (מ"א ע"ב) בד"ה "הספיקות" דכי אמרינן כלל זה היינו היכא דיכולה להמתין עד שיתברר הספק ואז תהיה עולה גם לייבום אבל היכא דלעולם לא תעלה לייבום בשום אופן בכה"ג לא אמרינן כלל זה ואע"ג דאינה עולה לייבום בכ"ז היא עולה לחליצה. דאי אפשר לה לישב ולהתעגן עבור זה. ולפי הנ"ל כוונת רש"י כן הוא. ולא חולצין לאשתו היינו משום הכלל הידוע דכל שאינו עולה לייבום אינו עולה גם לחליצה אכן הלא לפי דברי התוס' לא אמרינן כלל זה היכא דתהיה אסורה לעולם לעלות לייבום והכא אין לה לעלות בשום אופן לייבום לעולם. אכן התוס' כתבו התם הטעם מדוע לא אמרינן בכה"ג כלל זה היינו משום דלעולם אין לה לישב ולהתעגן א"כ לפ"ז בא"מ הלא גם בל"ז אסורה להנשא א"כ לא תתעגן עבור הייבום כלל ושפיר אמרינן כל שאינו עולה ליבום אינה עולה לחליצה **(וזה כוונת רש"י במ"ש שאסורה להנשא. היינו כיון שאסורה לינשא מטעם אחר דהיא א"מ א"כ העיגון אינו כלל עבור היבום לכן שפיר אמרינן כיון שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה.)** אולם הדרנא בי מכל האמור דבחייבי עשה ול"ת לא אמרינן כלל זה ומה דא"מ אסורה להנשא הוא מחייבי עשה. א"כ לפ"ז יסתרו דברי רש"י אהדדי דהכא כתב רש"י בפירוש דחליצה מצוה ובסנהדרין מפרש דהיא היתר ולא מצוה, ונחזור לדברינו איך שהוא אם חליצה היתר או מצוה בכ"ז הלא בגט כ"ע מודים דאינו מצוה ורק היתר ומ"מ אמרינן כתבו על איה"נ כשר. א"כ ע"כ צ"ל הטעם דהמעשה אינו מתבטל בזה דעשה איסור א"כ למה הקשה רש"י פה כנ"ל, ושמעתי ע"ז הסבר נפלא מפי ש"ב הגאון הגדול ר' חיים שליט"א אב"ד דק"ק בריסק יצ"ו. היינו דהלא אמרינן דחלצה בסנדל שאינו יכול להלך בו פסול א"כ כיון דהסנדל הוא של איה"נ הלא אינו יכול להלך בו ומה נ"מ לן אם הסנדלר לא עשה הסנדל לפי מדתו או שאינו יכול להלך בו מטעם אחר. ושפתים יושק **(וכעין זה אמרינן בסוכה (דף כ"ג פ"א) גבי סיכה הראויה לשבעה ומשמע משם דאם יש איסור דאורייתא כולי עלמא סבירא להו דאינה ראויה לשבעה.)** ושפיר מיושב קושית רש"י לפ"ז. אמנם קשה לי על מה שתירץ רש"י ז"ל היינו משום דמצות לא ליהנות ניתנו וקשה הלא לקמן יש פלוגתא אם יש חליצה בלילה או לא ופסק הרמב"ם כר"א דפוסל א"כ הלא הוא מצות עשה שהז"ג ונשים פטורות מזה וכמו תפילין וציצית שפטורים מהטעם דאינו נוהג בלילה וכמו שפירש רש"י בקידושין (דל"ד ע"א) א"כ הלא ישאר קושית רש"י על מכונה מדוע כשרה החליצה והלא היא אסורה ליהנות ועליה