לחם אבירים קיב

זה בביצת אפרוח וסיפא דקאמר ביצים ששלקן ומצא באחד מהן אפרוח זה פירושא קא מפרש לרישא עיי"ש, א"כ לק"מ קושית התוס' על רש"י, אחר זמן רב מצאתי בפ"ח דהקשה כן ות"ל שכוונתי לדעת הגדולים, אך באמת אפשר לומר דקושית התוס' הוא לפי גרסתם דגרסי אחר הרישא הנ"ל בבא גיעולי ביצים מותרים באכילה ואח"כ הסיפא ביצים ששלקן ומצא באחד. מהן אפרוח וכו', א"כ לפ"ז לא נוכל לומר דפירושא קא מפרש א"כ ע"כ הרישא מיירי בביצה טמאה שנתבשלה עם הטהורה ולכן שפיר הקשו התוס' כנ"ל. אך באמת לפי סוגית הש"ס לקמן (דף צ"ח) משמע דגירסת התוספתא כמו הגרסא שלפנינו בתוספתא דתרומות דגרסינן ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאים אם יש בנו"ט אסורין ואם לאו מותרות ביצים ששלקן וכו' ומצא באחד מהן אפרוח וכו' גיעולי ביצים מותרות, ולכן שפיר מוקי הש"ס דפירושא קא מפרש לכן שפיר כתב רש"י לפרש כנ"ל, ומדברי התוס' לקמן (דצ"ז ע"ב) ד"ה ביצה בס' וז"ל וביצה איצטריך משום דאיכא ביצה טמאה דלא אסורה דאמרי אינשי דמיא בעלמא הוא עכ"ל, א"כ מפרשי התוס' מאי דקאמר ר"נ ביצה בס' קאי אביצת אפרוח וכן פירש שם ר"ג יעו"ש, א"כ מוכח מזה דהתוס' ס"ל לדינא כפירוש רש"י ז"ל וכן פסק הרמב"ם בהמ"א פט"ו ה"כ. וכ"כ הש"ך ביו"ד סימן פ"ו סקי"ט ועיין בפ"ת וק"ל: מכתב שכתב אלי חותני הרב המחבר ז"ל. כשהייתי חתן. לידידי המיל"ח המופלג חריף ובקי משכיל מפואר מו"ה יעקב ראבינאוויץ נ"י

הנני להודיעו כי מכה"ג לנכון קבלתי וסלח לי ידידי אם לא ראה במג"א סימן שמ"ז סק"ד דהביא לדברי רש"י הנ"ל מע"ז (דנ"ה) ד"ה דורכין ועיין במג"א דכתב וז"ל דבעכו"ם לא שייך מסייע לדבר עבירה ולכן אפילו איסורא דרבנן ליכא וכתב וכן איתא בהדיא בע"ז ד"ו וכוונתו לזה שאמרו שם דאי אמרינן הטעם משום לפ"ע א"כ אי אית ליה בהמה לעכו"ם לא שייך בזה לפ"ע ומותר למכור לו א"כ משמע דאין שום איסור מסייע בעכו"ם ואפילו באיסור שהעכו"ם בעצמו מוזהר עליו, ואח"כ כתב המג"א וכן כתב הר"ן עכ"ל. ולפענ"ד נ"ל דאדרבה מהר"ן משמע איפכא וז"ל הר"ן שם ומיהו משמע דה"מ לענין איסורא דאורייתא אבל מ"מ מדרבנן מיהת אסור שהרי מחויב הוא להפרישו מאיסורא וכו' ודברי הר"ן קאי על כוס יין לנזיר ואבמה"ח לבן נח. וע"ז קאמר דאפילו לא קאי בחרי עברי דנהרא מ"מ יש איסור מסייע א"כ משמע דגם בעכו"ם שייך איסור מסייע וכן משמע בתוספות שבת ד"ה בבא דכתבו וז"ל ואפילו אי מיירי בעכו"ם דלא שייך לפ"ע, א"כ מוכח מהתוס' דיש איסור מסייע בעכו"ם ובאמת עיין בתוס' דע"ז ד"ו ד"ה מניין דמוכת דאין איסור מסייע בעכו"ם וקשה לכאורה דברי התוס' אהדדי ועיין בביאורי הגר"א. ואיך שהוא פלא הוא בעיני מאין לקחו המג"א והש"ך להוכיח מדברי הר"ן דס"ל דאין איסור מסייע כי הלא נראה ההיפוך וצ"ע. [ולי הצעיר המגיה נראה דהוכחת המג"א הוא מזה שכתב הר"ן בלשונו "אבל מדרבנן מיהא אסור שהרי מחויב הוא להפרישו מאיסור והיאך יסייע ידי עוברי עבירה עכ"ל, וכיון שכל הוכחת של הר"ן שיש איסור מדרבנן הוא מדמחויב להפרישו וחיוב הפרשה הלא כו"ע מודים ולית מאן דפליג דאינו בעכו"ם דהנה החיוב להפריש חבירו מאיסור כמו שמוכח מאותו ואת בנו דפ"ג הוא נובע לענ"ד מזה שכתבה התורה הוכח תוכיח את עמיתך **(אח"כ מצאתי כזה מפורש ברמב"ם ס' המצות מ"ע ר"ה והנאני מאד.)** וכיון שחייבה התורה להוכיח את חבירו לבל יעשה האיסור א"כ מכ"ש היכא דאפשר להזהירו מהאיסור היינו היכא דאם הוא לא יגרום לזה לא יעבור חבירו על האיסור א"כ בודאי