לחם אבירים קי

דחתך בשר שרי כ"ש דלזמן עכו"ם ודאי שרי וכן קשה לי כיון דפסק בת"ה כדר"ל וכרבא א"כ ס"ל הטעם דכמנחא בדיקולא דמיא א"כ למה פסק דמזמנין עכו"ם עב"מ הלא ראב"י אמר ש"מ מדרשב"ל וכו'. וכ"ת דהרשב"א ס"ל כהברייתא שם תניא דלא כראב"י והטעם משום דל"מ דלישראל שרי ולעכו"ם אסור א שכתבו התוס' (דל"ג ע"ב) באמת זה ליתא דהלא ראב"י טעמא קאמר וכדאמר ר"פ שם ולא אמרו ליה דאמינא הא טעמא קאמר וישראל בשחיטה תליא מלתא וליישב זאת עיין בחידושי הגאון ר' צבי חיות ז"ל על הש"ס

דל"ג

(מ"ו ע"א) בעופא ר' ינאי אמר עד למטה מן האגפים ור"ל אמר עד בין אגפים ועיין ברי"ף וברא"ש דגרסי ר"י אומר עד בין אגפים ור"ל אמר עד למטה ועיין בת"ש על הרא"ש שכתב דהרי"ף והרא"ש ס"ל לחומרא כר"ל דאמר עד למטה מהאגפים ובאמת נעלמו ממנו דברי הרמב"ם בפ"ט מה"ש ה"ד וז"ל וחוט השדרה בעוף עד בין אגפים והרמב"ם הולך בכ"מ בשיטת הרי"ף א"כ מבואר דהרי"ף נמי ס"ל כר"י ומה דלא כתב בהדיא דהלכה כר"י מחמת דפשיטא דהלכה כר"י דהוא רבו דר' יוחנן ור"י רבו דר"ל ואין הלכה כתלמיד לגבי הרב

(דמ"ו ע"ב) רש"י ד"ה נצרר. והך מתניתא קמייתא לא ידענא היכי תניא עכ"ל, ולפענ"ד נ"ל דאפשר לפרש דאיתא במסכת שבת (דף ק"ז) ת' שרצים האמורין בתורה הצדן והחובל בהן חייב ושארי שקצים ורמשים החובל בהן פטור ואמרו בברייתא שם איזהו חבורה שאינה חוזרת נצרר הדם אעפ"י שלא יצא ומבואר שם דשארי שרצים דקתני דפטור דוקא שנצרר הדם אבל אם יצא אפילו בשארי שקצים נמי חייב וזה הוא הברייתא דמובא בחולין (דמ"ו) וזה דכתב הרא"ש על המשנה דאמרו ושארי שקצים פטור מיירי שלא יצא מהן דם, ונוכל לומר דהרא"ש מדייק כן מהברייתא הנ"ל, אח"כ מצאתי בקובץ על הרמב"ם פ"ח מה"ש דכתב כן

(שם) רש"י ד"ה "שלא כסדרן" וז"ל כגון שתים החיצונות נדבקו בסירכא ממעל לאמצעית או מתחתיה עד כאן לשונו, משמע מפירושו דאינו נקרא שלא כסדרן אלא מהראשונה לשלישית בדילוג אבל מגב לגב וכ"ש מחיתוך לגב כשרה וכ"כ הרשב"א, ודעת רבינו הרמב"ם בפ"ח מה"ש ה"ה נראה דס"ל כדעת רש"י, ומ"ש הה"מ דהרמב"ם ס"ל דלא מיקרי כסדרן אלא מחיתוך לחיתוך אבל מגב לגב או מחיתוך לגב טרפה נראה דהיה להה"מ גרסא אחרת ברבינו כמובן. ומה שכתב הרא"ש בתשובה דרש"י מלתא פסיקתא נקיט וה"ה לאינך אינו משמע כן וכנ"ל

(שם) תוס' ד"ה היינו וז"ל אבל ר"ת פירש וכו' והא בטרפה שלא כסדרן היינו משום. שסופה להתפרק וחשיב כנקובה כיון שסופה לנקב עכ"ל, והנ"מ בין פירוש רש"י לפירוש התוס' היינו דלרש"י דפירש דאין סירכא בלא נקב ובכסדרן כשר מחמת דמגינות א"כ בסירכא כסדרן דכשר מ"מ צריך בדיקה אם נסתם היטב וכמ"ש התוס' לקמן בשם ה"ג אבל לפירוש התוס' שהיא בלא נקב אלא דטרפה שלא כסדרן מפני שסופה להתפרק ובכסדרן אין סופה להתפרק א"כ לפ"ז אינו צריך בדיקה. וק"ל

(דף מ"ח) תוס' ד"ה "מייתינן סכינא" וז"ל דהיינו כשלא העלתה צמחים אבל העלתה צמחים אפי' איכא ריעותא בדופן לא תלינן בדופן עכ"ל, אבל דעת הרמב"ם בפ"ז מה"ש ה"ה אי איכא ריעותא בדופן ג"כ מהניא בדיקה אפילו העלתה צמחים ובאמת כן משמע לשון הגמרא וכמ"ש הר"ן וכן ס"ל להרמב"ם כשיטת ר"ת שכתב דרב נחמיה קאי אליכא ריעותא בדופן ואפילו העלתה צמחים מ"מ כשר ע"י בדיקת פושרים ואי איכא מכה בדופן לא צריך בדיקת פושרים וס"ל להרמב"ם דר"נ לא פליג על רבא ורק אתי לפרש דברי רבא, ועוד מחולק רבינו עם התוס' ד"ה ר"נ דמפרשי דר"נ להחמיר בא דאפילו איכא מכה בדופן מ"מ צריך בדיקת פושרים. יעו"ש. ונמצא דהתוס' ס"ל דאם יש מכה בדופן ולא העלתה צמחים כשרה דוקא בבדיקה אם עלה בנפיחה כשרה ואם לא עלה טרפה. ולפ"ז אם נמצא מכה בדופן וצמחים בריאה אפילו נפיחה לא מהני אבל דעת