לחם אבירים קח

א"כ זה דטכ"ע הוי כמו רק גילוי מילתא דמשום זה דיו בכזית אחד א"כ אמאי אין סופגין את הארבעים אלא ע"כ צ"ל דיש מזה ראיה לר"י דאין לוקין עליהם שלא כד"ה, ולפי מ"ש דרבינו ס"ל בכ"מ טכ"ע מדרבנן ודוקא אם היה כזית בכדי א"פ מגוף האיסור אף שנמחה אז אסור מה"ת יהיה קשה מזה שכתב רבינו בה' חו"מ פ"ו ה"ה וז"ל העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן יוצא בה י"ת וזאת משנה מפורשת פ"ג דמס' חלה מ"ז. וכן פסק רבינו בה' בכורים פ"ו הלכה י"א וז"ל המערב קמח חטים וקמח אורז ועשה מהן עיסה אם יש בה טעם דנן חייבת בחלה ואם לאו פטורה, וכזה מובא במס' זבחים (דף ע"ח) ודייק מזה רבא דטכ"ע דאורייתא, א"כ לפי הנ"ל סתרו דברי רבינו אהדדי ע"ז שפסק דטכ"ע דרבנן, ובאמת לק"מ דנוכל לומר הטעם בהמשנה כמ"ש הרא"ש בשם הירושלמי הלכות חלה בשם הרמב"ן דהטעם משום גרירה שהחטין גוררין את האורז וכ"כ המ"מ בה' חו"מ לכן הזכיר המשנה דוקא חטים ואורז ולפ"ז לא בעינן שיהא שם כזית בכדי א"פ, אך לפ"ז קשה מאי פריך רבא מהמשנה במס' זבחים דטכ"ע דאורייתא הלא נוכל לומר דמשום גרירה הוא והראיה מדנקיט דוקא שני מינים אלו, והאיר ד' את עיני ומצאתי קושיא זו בה' חלה להרמב"ן ז"ל ופירש דהכי פריך רבא דאי ס"ד דטכ"ע אינו דאורייתא ולא חשיב כעיקר וטעמו בטיל א"כ היכי משכחת שגורר את האורז יעו"ש, ולפי הנ"ל לא הבנתי דברי המג"א סימן תנ"ג סק"ד שכתב ודוקא שיש בו כזית בכדי א"פ כנ"ל להחמיר עב"י עכ"ל, ובאמת הת"י ג"כ תמה עליו יעו"ש אך באמת נוכל לומר דהמג"א כתב זאת לפי דקיי"ל כשיטת הר"ח דס"ל דאם היה גוף האיסור באינו מינו כזית בכדי א"פ אז אמרינן דנתהפך ההיתר לאיסור וחייב מלקות על כזית מחמת דטכ"ע דאורייתא וכן פסק הטור בסימן צ"ח כהר"ח א"כ לפ"ז צ"ל כאן במצה דיוצא בה ידי חובתו דמיירי דהיה בה כזית בכדי א"פ ובכה"ג החטים גוררין את האורז וכ"כ הפר"ת ובאמת הרשב"א לשיטתו דס"ל דאם מעורב איסור בהיתר כזית בכדי א"פ לא אמרינן דנהפך ההיתר לאיסור ולכן דוקא אם אכל כדי א"פ אז לוקה אבל אם לא אכל רק כזית אינו לוקה רק דאסור מה"ת וכזה ס"ל להראב"ד לכן לדידהו הפשט בהמשנה דחלה דהחטים היה מעורב כזית בכדי א"פ ויאכל מזה פרס אז יוצא י"ח, אבל כוונת המג"א הוא לשיטת הר"ת לכן לא הזכיר דיאכל פרס, וזה כוונת המג"א דע"י כזית בכדי א"פ נתהפך האורז לחטים ודיו בכזית מצה שיאכל, וסרה בזה קושית הח"י שהקשה על המג"א למה כתב דבעינן שיהא כזית בכדי א"פ ולפי מ"ש הכוונה כיון דנתערב עד שיהיה בו כזית בכדי א"פ לכן נתהפך האורז לחטים ובכזית לבד יוצא בה י"ח וכן בבהמ"ז. ומה שכתבנו מקודם בדעת רש"י דס"ל בטעמו ולא ממשו אפילו יש כזית כדי א"פ אין לוקין ובאמת כן משמע מרש"י בע"ז דכתב טעמו ולא ממשו כגון שנמחה משמע דמקודם מיירי שלא נמחה והוא בעין וע"ז אמר ר"י כל שטעמו וממשו לוקין עליו וכ"כ הלח"מ יעו"ש אבל בפסחים מוכח אחרת בד"ה "ושכר" וז"ל ושכר המדי נמי וכו' משמע אבל אם היה כזית בכדי א"פ היו לוקין אע"ג דבשכר ליכא רק טעמא. וכמ"ש התוס' בברכות וכמ"ש לעיל, אך אפשר לומר דרש"י כתב אליבא האמת דבשכר המדי ליכא כזית בכדי א"פ אבל לא למידק מזה כלום. וראיתי להרמב"ם בה' חו"מ פ"א בכותח הבבלי דאי אתרמי ושתה הגם דעשוי רק לטבול מ"מ חייב מלקות, וקשה לי ע"ז מזה שכתב רבינו בה' "שביתת עשור" פ"ב ה"ה וז"ל או ששתה משקים שאין ראוים לשתיה כגון ציר מורייס פטור מחמת דציר אינו עשוי רק לטבול, א"כ יקשה דברי רבינו אהדדי, אח"כ מצאתי בחת"ס בשם הרדב"ז להקשות על דברי התוס' בנזיר שכתבו דאי מתרמי ושתה כותח הבבלי דחייב והקשה הרדב"ז מהמשנה דיומא דשם מפורש הדין הנ"ל של הרמב"ם. ולפענ"ד אפשר ליישב דביוה"כ הדין דאם נפסל מאכילת