לחם אבירים קה

א"כ לית ליה האי סברא דס"ל לרשב"ג כנ"ל א"כ הפירוש בדברי רבינו כמ"ש ולפ"ז סרה קושית הלח"מ שהקשה דברי רבינו אהדדי יעו"ש וראיתי בהגר"א שכתב דמשו"ה השמיט המחבר גגין זב"ז דכ"ש הוא, א"כ להגר"א הפירוש בדברי המחבר דמ"ש וחלוקים ביתדות קאי אפילו בגגו למעלה וכן כתב וז"ל "רמב"ם דומיא דחצר" ובאמת מדברי רבינו אין הכרע כנ"ל די"ל דמה שהזכיר רבינו מסיפיס קאי אגגו של זה בצד גגו של זה אבל בלמעלה אפשר דס"ל לרבינו דלא צריך מסיפיס, וראיתי בנה"כ ובט"ז ס"ק ל"ז ומוכח מדבריהם דס"ל בדעת המחבר לא כמו שפרשתי בכוונת הכ"מ. וכ"ז כתבנו לפרש בגגו למעלה אבל בצד גגו מבואר להדיא בדברי רבינו דבעינן מסיפיס דרבינו מפרש דרישא של הברייתא מיירי במסיפים דאלת"ה מדוע לא מקשי נמי לר"י דר"י מתיר לכה"פ במסיפיס והכא מותר אפילו בלא מסיפיס אלא מדהקשה לרב ולא לר"י א"כ מוכח דמיירי במסיפיס. אך באמת לענ"ד לאו ראיה היא די"ל דמיירי הברייתא בלא מסיפיס ולרב הקשה הש"ס מכ"ש ומ"מ לר"י ל"ק די"ל משום הכי לא בעינן הכא מסיפיס משום דכיון דהם שני גגין לכן מיקרי זה רשות בפ"ע אבל ר"י מיירי בחצר אחד לכן בעינן מסיפיס ודעת הרמב"ם נראה דוקא בגגו למעלה אז מיקרי רשות בפ"ע ולכן ס"ל לת"ק דטהרותיו טהורות אבל בצד גגו אפילו לת"ק בעינן מסיפיס ולר"י רשב"ג נמי מודה לת"ק דטהרותיו טהורות בכה"ג. ולכן לא הוזכר המחלוקת בהרישא יען דרישא אתי אליבא דכ"ע ודוקא בגגו למעלה פליג רשב"ג מהטעם דאשתמוטי וכו' וכמבואר בש"ס ורב ס"ל כי היכי דפליג רשב"ג בלמעלה ה"נ פליג בצד גגו ודו"ק: הלכו' אבות הטומאות פט"ז הלכה ג

כיצד תינוק טמא שנמצא בצד העיסה והבצק בידו הרי העיסה טמאה שדרך התינוק לטפח ע"כ. עיין בתוס' חולין (דף פ' ע"א) ד"ה "רוב" דכתבו בשם ר"ת דאעפ"י שלא נמצא בצק בידו נמי חכמים מטמאין ומאי דתנן במשנה ובצק בידו לרבותא דר"מ דבכה"ג נמי מטהר יעו"ש: הלכות טומאות אוכלין פרק יב הלכה י

פירות שנפלו לתוך המים ופשט ידיו ונטלן לא הוכשרו ואם חישב שיודחו ידיו הוכשרו במים שבידיו שהמים שבידיו ושעל הפירות הרי הן כתלושין ברצון ע"כ, מ"ש רבינו ופשט ונטלן לא הוכשרו ר"ל מי שידיו טמאות ובזה שפשט הוי ידיו טהורות דלא בעינן כוונה לחולין והטעם דלא הוכשרו הוא מחמת דלא אחשבה להך נפילה אבל אם חשב שיודחו ידיו אז ידיו טהורות מכ"ש והפירות הוכשרו דאחשבה להך נפילת פירות לטול ידיו בהגבהתו, ומ"ש דהפירות הוכשרו היינו לאחר שהעלם דכ"ז שהם מחוברין במים לא מתכשרי כמו שכתב רבינו בהי"א וז"ל כיצד צנון או לפת שהוא בתוך המערה נדה מדיחתו שם והוא טהור העלתהו כ"ש מן המים נטמא במגעה, ע"כ. ור"ל דאז הוכשרו, ועיין מ"ש התוס' בתולין (ל"א ע"ב) ד"ה ופירות. יעו"ש: הלכות מקואות פרק א הלכה ח

כל הטובל וכו' אפילו נדה שטבלה בלא כוונה ה"ז מותרת לבעלה אבל לתרומות וקדשים אינה טהורה עד שתטבול בכוונה ע"כ, מ"ש רבינו שאסורה לאכול בתרומה הוא לאו דוקא