לחם אבירים קג

הלכה טו

היה לו חמש צאן וגזז אחת מהן בלבד ומכר גיזתה ואח"כ גזז שניה ומכר גיזתה ואח"כ גזז שלישית ומכר גיזתה הכל מצטרפות לראשית הגז וכו', מקורו בחולין (קל"ח ע"א) דגרסינן ת"ר גזז ומכר ראשונה ר"ח אמר חייב רנב"ה אמר פטור ר"ח ס"ל דהא גזז ורנב"ה ס"ל בעידנא דקא מלא שיעורא בעינן צאנך וליכא תנן הלוקח גז צאנו של עכו"ם פטור מרה"ג היה צאנו לגזוז חייב אמאי כל חד וחד בתר גיזה נפקא לו מרשותיה תרגמא ר"ח כגון שהקנה לו כל שלשים יום עכ"ל, ועיין פירוש רש"י. ורבינו מפרש דהמחלוקת שלהם הוא דלא מכר הצאן בעצמן רק מכר כל פעם הגיזה וע"ז הקשה הש"ס לרנב"ה מהמשנה דמבואר לפי פירוש הרמב"ם דדוקא דלקח הגיזה בעצמה פטור הא צאנו לגזוז היינו דקנה הגיזה במחובר לגזוז משמע דחייב אמאי כל חד וחד וכו' ומתרץ הש"ס תרגמה וכו' ורבינו פסק כר"ח ולר"ח אתי המשנה כפשטה, ולא ניחא לרש"י ז"ל לפרש כפירוש רבינו דמדהקשה הש"ס על ר"ח מהמשנה הא צאנו וכו' ולפירוש רבינו למה להש"ס למידק הא כל חד וחד בתר גיזה נפקא לו מרשותו הלא אף אם בשעת גיזה לא היה מעולם ברשותו ג"כ חייב לדעת רבינו וכזה הקשה הר"ן לפירוש רבינו יעו"ש, ומ"ש רבינו בפ"ט דהיכא דאמר הטבח מכור לי ב"מ של פרה והיו בה מתנות וכו' לקחם ממנו במשקל נותנם לכהן ומנכה לו מן הדמים אע"ג דהוי כמו פירש שמוכר לו המתנות שהרי שקל לו גם חלקו של כהן ובה"י משמע דאם פירש דבריו ואמר לו אני מוכר לך הכל שניהם פטורין **(המוכר פטור דבעודו מחובר לא חל עליו ראשית הגז ובשעת גזיזה לאו גז צאנך הוא דהגיזה לא שלו והלוקח נמי פטור דלאו גז צאנך הוא דהצאן אינה שלו. המחבר.)** דמדכתב רבינו חזקה אין אדם מוכר מתנות כהונה משמע הא אם פירש ואמר שמוכר פטור המוכר וגם הלוקח. אולם י"ל דלא דמי להדדי: דהתם בראשית הגז דמכר לו הגיזה בעודנה מחוברת לצאן ואכתי לא זכה בהם הכהן א"כ יכול למוכרה אבל הכא משנשחטה הפרה זכה הכהן במתנות ואין מכירתו בהם כלום. וכ"כ והרא"ש סימן ב' יעו"ש: הלכות מטמאי משכב פרק יב הלכה יט

חבר שהיה גגו למעלה מגגו של ע"ה ה"ז שוטח שם כלים ומניח טהרות והן בחזקתן אעפ"י שע"ה יכול לפשוט ידו וליגע וכו' היו הגגות זב"ז וכו' ושטח החבר כלים או הניח טהרות הרי כ"מ שיכול ע"ה לפשוט את ידו וליגע בחזקת טומאה ע"כ. וקשה לכאורה על רבינו מזה שכתב בהמ"א פי"ג ה"ו וז"ל אם היו הגגות זו בצד זו אעפ"י שיד העכו"ם מגעת לחלק הישראל אינו חושש לא משום יי"נ ולא משום טהרות, אולם באמת לק"מ דשם איירי דיש מסיפיס והכא איירי בלא מסיפיס וכן מ"ש רבינו בגגו למעלה כנ"ל ג"כ מיירי בלא מסיפיס כיון דהוי רשות בפ"ע. ולא זכיתי להבין דברי הב"י שפי' דברי רבינו דאיירי במסיפיס. ודע דרבינו קאי כפי הגרסא בתוספתא פ"י דטהרות דגרסינן החם גגו של חבר בצד גגו של ע"ה חבר שוטח שם כלים ומניח שם טהרות ובלבד שאין ע"ה יכול לפשוט וליגע ובזה לא פליגי ת"ק עם רשב"ג, ועוד אמרינן התם גגו של חבר למעלה מגגו של ע"ה אעפ"י שע"ה יכול לפשוט וליגע וכו' רשב"ג אומר וכו' ובלבד שאין ע"ה יכול ליגע ופסק רבינו בזה כת"ק דפליג על רשב"ג, אולם קשה לי דרבינו פסק כאן בהכ"א וז"ל חצר החלוקה במסיפיס וחבר בצד זה וכו' טהרותיו טהורות אעפ"י שיד ע"ה מגעת לשם ופסק זה כר"י