לחם אבירים קב

לשלם וכו', ועין בכסף משנה דכתב וז"ל רבינו ס"ל כהתוס' כלישנא בתרא ולחומרא ואם בא לצאת ידי שמים חייב דאל"כ מדוע שביק רבינו לל"ק ועוד מדשני רבינו מלישנא דר"ח וכתב אינו חייב דמשמע אין בי"ד מחייבין אותו ע"כ, ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים דכתב הראיה מדשביק רבינו לל"ק הלא לפי דברי הר"ן אין שום נ"מ בין הטעמים ורק חילוק דרשות יש ביניהם, ומאי דכתב הכ"מ הראיה מלשון חייב קשה לי לפ"ז איך כתב רבינו לקמן בפ"י ה"ו לשון פטור, אח"כ מצאתי דהד"ח על הרא"ש הקשה הני ב' קושיות אולם באמת ע"כ צ"ל בהאי אינו חייב דכתב רבינו כוונתו דדוקא בי"ד אינם מחייבין אותו דאל"כ קשה הלא מפורש בהגמ' דהיכא דאישתרשי חייב לכ"ע ומדוע כתב רבינו הכא ומכרן אינו חייב אלא ע"כ צ"ל דכוונתו כנ"ל אבל בבא לי"ש חייב. ואפשר דמזה יהא מוכח דגם על השאר היינו בהזיק או אכלן ג"כ חייב לצי"ש: הלכה יח

איזהו הזרוע והלחיים וכו' אין מולגין אותן ואין מפשיטין אותן אלא יתנו לו בעורן ובצמרן ע"כ, עיין בד"ח פ"ו דחולין סימן י' שכתב דרבינו היה לו גרסא אחרת ובאמת לפענ"ד לפי מ"ש הר"ן לפרש גרסת הרי"ף כן אפשר לפרש בדעת רבינו הרמב"ם ואם אמנם דלפי מה שכתב הר"ן בתחילה הדין דבזרוע במקום שמפשיטין מותר להפשיט אולם הלא אח"כ מסיק הר"ן ואפשר כיון דרבי רחמנא לחיים ומה שעליהם וכו' א"כ לפ"ז ה"ה בזרוע נמי הדין כן כמו בלחיים וק"ל פרק י הלכה ז

ראשית הגז נוהג בכלאים בכוי ובטרפה וכו' עיין בר"ן שהקשה על רבינו למה פסק דנוהג בטרפה יעויין שם ובאמת כזה מבואר בתוספתא פרק ו' דתולין דראשית הגז נוהג בטרפה: הלכה ח

האומר כל גזותי ראשית דבריו קיימין ע"כ, ועיין בכ"מ מה שהקשה על דברי רבינו דסתרי אהדדי לכן עיין בר"ן שהקשה כזה ועוד קשה לי דבהי"א כתב רבינו היו שני מיני גיזה כגון וכו' או גיזת זכרים וגיזת נקבות ומכר מין זה והניח המין האחר זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו ועיין בש"ס דזה תלוי בדר"א ובה"ט פסק דלא כר"א א"כ ליתא לדין הנ"ל ולכן ראיתי בביאורי הגר"א שהקשה ג"כ כזה על המחבר ביו"ד סימן של"ג סעיף ו' דפסק המחבר דלא כר"א ובסעיף ח' פסק כר"א ולפלא בעיני על מרן הגר"א מדוע לא הקשה כזה מסעיף ז' דפסק שם דאם לקח הצאן מן העכו"ם לגיזתן חייב אעפ"י שגדלה ברשות העכו"ם א"כ זה דלא כר"א, וכל הקושיות יתורצו בזה שתירץ הכ"מ דרבינו לא פסק כר"א רק בזה דאינו נוהג אלא בארץ אבל בכולם פסק כרבנן דלא אלים האי מנהגא דנהגו כר"א למידחי כל הני סתמא דאתי כרבנן, ומ"ש רבינו בהי"א דזה נותן לעצמו וכו' לא מדינא פסק כן רק עפ"י עצה טובה, ויש להביא ראיה לזה דעיין בהל' תרומות פ"ג ה"ג שכתב שם רבינו וז"ל כל מין חטים אחד כל מיני תאנים אחד והיינו שחומות ולבנות ותורם מזה על זה, א"כ חזינן דרבינו פסק כרבנן דר"א ומ"ש הכא דתורם משניהם הוא רק עפ"י עצה טובה ותימה לי על הר"ן שמפרש בדברי רבינו בהי"א דכתב שם כן לדינא ובאמת מהל' תרומות הנ"ל מוכת ההיפוך. ודע דבמחבר שם סעיף ת' נפל ט"ס ובמקום שמכר צ"ל ששייר וכ"כ הכ"מ על הרמב"ם דט"ס הוא. וק"ל: