לשון הזהב שבת צט

בנפל או אף בנפל כיון שמתחלה הקצהו גם לי"ט אחרון ודוק אלא שהתוס' שהקשו אזלי לשיטתייהו דלשם שכתבו דאף בלא התנה לא שייך בהו סתירה ודוק:

ועפ"ז ממושך היטב דברי רש"י לדין די"ט אחרון דמהכא מוכח דהוי גם בהו סתירה והוצרך לתרץ ודוק:

ברש"י בד"ה אלא מן הסמוך לה וכו' עד ומהך דר' חייא בר' יוסף הוי מצי לאותבי וכו' וא"ל דילמא מיירי דוקא בי"ט דג"כ הוקצה מחמת איסור סתירת אהל וכיון דהוקצה מחמת תרתי לק"מ וצ"ל כיון דקתני סתמא בחג משמע כל החג אף חה"מ ודוק וכן משמע בהדיא ברש"י ד"ה ושוין:

בא"ד אלא ניחא לי' וכו' עד בי ר' חייא וכו' והוא תמוה דא"כ מאי מקשה מברייתא ראשונה דילמא לאו ר"ש היא ואי משום דמוכח מברייתא דר' חייא בר' יוסף הא לאו דסמכא וגם בלא"ה תמוה דהאיך מוכח מכאן דברייתא דלעיל אתיא כר"ש וכי משום דר"ש ג"כ מודה שאסור א"א לומר דברייתא דלעיל אתיא כר' יהודא הא ר"י ג"כ אוסר ומיהו לולא דברי רש"י דהכא יש לדחוק בגמ' דמסקנת קושיא הוא מברייתא דרחב"י וכן משמע ברש"י ד"ה ושוין אבל לדברי רש"י דהכא א"א לומר כן וצ"ע וע"כ צריך לדחוק דמוכח מרישא דהכא דברייתא דלעיל ר"ש היא דאי ר"י מאי נקט לעיל סיככה כהילכתה דמשמע דאיירי בסוכת החג בחג הוי לי' למינקט גם בשאר י"ט ובזה א"א לומר שהיא משובשת ור"י מתיר בשאר י"ט דהא משנה מפורש בביצה שגם בשאר י"ט אסור ואמאן תרמיי' ונקט הברייתא דר' חייא בר יוסף משום דמפורש בהדיא בי' ומהמשנה דשם וגם מהברייתא דלעיל מוכח דגם הסיפא דרחב"י אמת וגם שלעיל אתיא כר"ש ומקשה מתרווייהו כמ"ש רש"י בד"ה ושוין ודוק:

שייך לשבועות או לסוכות וא"צ להאריכות רק להתורף מסקנת פה. בתוס' בד"ה ואם התנה בריש המביא פריך עלה וכו' יען שדברי התוס' כאן המה מופלאים מאד וגם דברי התוס' בביצה שם בהך ענינא המה תמוהים וגם דברי הגמ' בכאן מרפסין איגרא כאשר נבאר ומי אשר עינים לו יעצור כח להניח הדברים על תמיהתן גדולה כאשר כ' המהרש"א ולענ"ד אחרי ירד קצת לעומק הדברים דברי התוס' דהכא ולשם הם כאחד אחודים ומוכרחים וברורים וגם דברי הגמ' יתפרשו היטב בלי דוחק והכרחתי לצאת מדרכי כאן ולהאריך קצת:

המהרש"א הטיל גודא רבא על התוס' שהמה ח"ו בדאים שאינו כן שם על זה ע"ש ובר מן דין קשה טובא מאי בעו בזה כאן וגם דברי הגמרא תמוהין בראשון קושית רש"י דלא מקשה מברייתא דרחב"י ותירוצו תמוה כמ"ש למעלה וגם מאי זה התחלת קושיא מברייתא עד שאמר וממאי מאי זה קשיא ותירץ היכן נזכר פאן ר"ש וגם לאחר שהביא הברייתא דרחב"י האיך מוכח דברייתא דלעיל ר"ש וגם הך ואם התנה שהביא בשניהם אין לו פירוש כאן וטרם נבאר דברי התוס' דלשם וע"ש בגמ' דף ל' ע"ב מן תני ר' חייא ב"ר יוסף עד סוף הסוגיא אבל עצי סוכה דחלה קדושה עלייהו איתקצאי לשבעה וע"ש בתוס' בד"ה אמר רב מנשיא וכו' עד משום דאינו נשאר במסקנא נקט האמת והוא תמוה דאדרבא הוא מוכרח במסקנא דכיון דמסיק דעצי סוכה לא מהני תנאי ע"כ הך ואם התנה דנקט גבי עצי סוכה קאי על סוכה דעלמא ומהרש"ל פי' בדוחק גדול והמהרש"א כתב שתוס' ס"ל כשיטת הרי"ף דלמסקנא מהני תנאי אף לסוכת החג אף לפי גירסתינו ע"ש אמנם הוא דוחק דמנ"ל להתו' להחליט כן ע"פ גירסתינו בשלמא לגירסת הרי"ף מוכרח כן אבל לפי גירסתינו אדרבא משמע כפירש"י כמ"ש הר"ן ע"ש ואף אם נאמר שאינו דוחק מנ"ל לדחות פירש"י הנראה טפי עד שכ' בהחלט שאינו נשאר במסקנא אמנם נ"ל לבאר שדבריהם מוכרחים ע"פ שיטתם והוא דמקודם מוטל עלינו חובת ביאור קושייתם שאין לו פירוש לפי שיטתם שהקשו דבמוקצה מחמת איסור לא אשכחנא דמהני בי' תנאה מה זה קושיא אם לא אשכחן במקום אחר ואשכחן כאן אם קאי אסוכה דעלמא הא גם במוקצה מחמת מצוה לא אשכחן בשום מקום אלא כאן בסיככה כהילכתה וגם מאי בכך אם לא אשכחן למה לא נדמה מילתא למילתא כמ"ש הרבה פוסקים להתיר תנאה בנר שכבה מהכא וגם תימה גדולה דהא ודאי מוקצה מחמת מצוה חמיר מן מוקצה מחמת איסור כדחזינן הכא לר"ש דל"ל מוקצה מחמת איסור ואית לי' מחמת מצוה וכן בכולה מכילתין דשבת מוכח להדיא דמחמת מצוה חמיר ומה"ת לומר דבמוקצה מחמת מצוה יהנה תנאי ובמחמת איסור לא יהנה תנאי עד שנעשה מזה קושיא אגמ' דמתיר תנאי במחמת איסור אין זה אלא תמה והפלא אמנם דבריהם ברורים להקשות בקושיא מוכרחת ובנוים על יסוד עצום והוא הירושלמי שהביא הר"ן פ' כירה שאם התנה על הנר שרי שהקשה במאי אנן קיימין אי כר"מ אפילו התנה אסור ר"ל כיון דאית לי' אפילו נר זוטא שדלק בשבת שידע שיכבה אסור לאחר שכבה כיון שנאסר ביה"ש אסור כל היום א"כ מאי מהני תנאי דהא ע"כ נאסר ביה"ש בשעה שדלק ונאסר כל היום מיגו דאיתקצי לביה"ש דלא שייך בי' לומר אינו בודל כמ"ש המהרש"א כאן ע"ש ואי לר"י ומיירי בנר ישן שלא הדליק עליו והי' יכול לומר אינו בודל ביה"ש הא נר מאוס הוא ואין יכול להתנות על מאוס שלא יהא מוקצה ואי כר"ש בלא התנה נמי מותר ומשני כר' שמעון ובכוס וקערה ועששית דאסור משום דלא גלי אדעתי' שיכבה אבל בהתנה גלי אדעתי' שלא הקצהו והוי כמו נר זוטא בלא התנה משמע מפורש דהתנה לא מהני אלא במקום שמהני גילוי דעת אבל למאן דאוסר מוקצה מחמת איסור אף בנר זוטא אף שידע שיכבה לא מהני תנאי דכיון דאיתקצי לביה"ש איתקצי לכולי יומא ומכ"ש במוקצה מחמת מצוה למאן דאוסר מחמת ביה"ש אף היכא דידע לא מהני תנאי זולת אם יאמר אינו בודל כל ביה"ש דלא איתקצי כלל וכן לר"ש דמתיר מוקצה הן מחמת מצוה או מחמת איסור אפילו שניהם אם ידע בודאי דהא מתיר בנר זוטא אלא בספק כגון סוכה רעועה אוסר במצוה וכן כוס וקערה מהני שפיר תנאי אלא דבמצוה בעינן אינו בודל ביה"ש גבי סוכה כמ"ש מהרש"א ג"כ