לשון הזהב שבת צז

וא"כ שפיר כ' רש"י אף הכא מה שמונח מלמעלה מן השידה וא"כ אינו בתוך האהל אף שחוצץ מתחת טמא משום אוירו אמנם אם המוכני מחובר לשידה והוא גבוה מדופני השידה והוי המוכני כמו דופני השידה ומונח בתוך דופני השידה וטהור משא"כ כשהיא נשמטת אין חיבור לה ואינו מונח בתוך אהל וטמא ומוכיח רש"י זה מפלוגתא דשם ע"ז הסברא ודוק:

בא"ד ואומר ריב"א דמיירי שפיר וכו' ונ"ל שרש"י נאיד מפירוש זה דאזיל לשיטתיה שסתם שידה עשוי למרכבת אנשים וא"כ עכ"פ אין מוקפת צמיד פתיל והתוס' אזלי לשיטתייהו דלעיל שהוא רק לסחורה וכלים ויכול להיות מוקף צמיד פתיל ועמ"ש לעיל וק"ל בא"ד ואצ"ל דהמוכני יש לה בית קיבול וכו' ר"ל דיש לפרש ג"כ שמוכני יש לה בית קיבול בפ"ע ומוקף צמיד פתיל בפ"ע ואם אינה נשמטת אז אע"ג שהמוכני ודאי אין מחזיק מ' סאה כיון שהוא חיבור לה והשידה מחזיק מ' סאה גם המוכני אין מקבל טומאה אף שהוא קטנה ומציל ג"כ בצ"פ כמו השידה משא"כ כשהיא נשמטת היא מקבלת טומאה לכך אין מצלת אלא שהוא דוחק שיהא למוכני בית קיבול עם צ"פ שאין דרך בכך לכך כ' שא"צ לדוחק זה אלא שהוא מציל כיון שהוא פשוטי כלי עץ אין מקבל טומאה אף בנשמטת אלא שהחילוק הוא בנשמטת שאין מבטל לה התם ואינו ממעט אם אין סותם כולו וק"ל:

בד"ה הא אין עלי' מעות שריא וכו' עד ומיהו עיין במהרש"א ומהרש"ל שדחקו להגי' ודוחק להגי' כל הספרים וגם הוא דוחק שהתוס' לקמן החליטו שמוכח ג"כ ממטה דרב סבר כר"י ואח"כ כ' ומיהו לסתור דבריהם הל"ל א"כ או עי"ל ומכ"ש אם נאמר שדבריהם כאן איך כ' אח"כ דלא כוותי' וגם מ"ש לפ"ז לא קשה לעיל וכו' משמע דבנר שרי אפי' יחדו והדליקו בחול וזה דלא כמסקנת התוס' לעיל בד"ה ומה נר ורש"ל כתב באמת שהם ב' שיטת ר"י לעיל ורשב"א כאן פליגי ודחוק מאד וגם לא הביאו תוס' דברי רשב"א לעיל לכן נ"ל לתרץ הכל ומקודם נתרץ ע"פ הגהת מהרש"א כל יתר הקושיות שכתבתי דודאי לפי האמת דהוכיח הגמ' דרב סבר כר"י ואסר מטה שיחדה והניח משמע ודאי דלר"ש שרי מדאמר איהו דאסר ואי אף לר"ש אסור מאי קמ"ל הוא וגם מדאמר סיפא בהי' עליו ביה"ש כר"י דוקא ודאי גם רישא אליבא דר"י דוקא ולא לר"ש כמו שרצו התוס' להוכיח איפכא וגם למה לנו לדחוק דודאי מן הסברא נותנת דמטה לא גרע מחצוצרת דשרי ר"ש כמ"ש תוס' בד"ה הנ"מ אלא שהתוס' כ' שלא הי' מצי להוכיח מהכא דרב סבר כר"י כיון שיש לדחות אף בדוחק אבל כיון שכבר מוכח ממקום אחר מה"ת לנו לדחוק ולחלק שמטה גרע מחצוצרת ונר של מתכת דהוי נמי כחצוצרת כמ"ש התוס' לעיל עמ"ש לעיל לכך אסקי התוס' ג"כ לעיל דנר איירי בלא יחדו אבל יחדו אסור כמו מטה דכיון דלר"ש אין חילוק דשרי גם במטה גם לר"י אין חילוק וגם בהנ"מ שפיר כ' דמסתבר נמי להוכיח ממטה דלא גרע מחצוצרת אלא שכתבו שאין הוכחה מכרחת שהי' יכול לדחות בדוחק אף שאין האמת כן וגם י"ל שהוצרכו להך ומיהו דקשה טובא למאי דאסקי שרצה להוכיח שרב סובר כן במיגו דאתקצי ביה"ש כר"י והוא תימה גדולה מאי צריך להוכיח זה כיון דאמר כאן בפירוש והוא שלא הי' עלי' ביה"ש אף בלא יחדו ולר"ש ודאי שרי דהא מתיר בנר שכבה אף שעכ"פ עשוי' לכך לכן כתבו ומיהו וכו' וא"כ היינו יכולין לומר דאף לר"ש סבר רב כן דהניח עלי' ביה"ש מעות גרע טפי מנר די"ל ג"כ דקפיד משום מעות טפי מנר וע"כ צ"ל כן לפי דעת המקשן כמו שנבאר לכך הוצרך להוכיח ממקום אחר דאף גבי נר אסור רב משום ביה"ש ושם שרי ר"ש להדיא ודוק זה נ"ל ברור ומוכרח אף לפי הגהת מהרש"א:

ועפ"ז נ"ל לקיים גירסת הספרים דשייך כאן שפיר הך ומיהו והוא דצריכין אנו לבאר מה הקשה ארב דאסור משום ביה"ש מהך משנה וכי לא ידע ברייתא מהמשנה דר"י ור"מ אסרי בנר שדלק בשבת אף בכבה ור"ש מתיר ואם הוי ס"ד דמשנה כר"י קשה בלא"ה ואם הוי ס"ד דרב כר"ש הא ר"ש שרי בנר ואי משום דס"ד דאף לר"י שרי במוכני כיון דלא יחדו לכך פריך ממטה דרב דאיירי בלא יחדו הא בנר מיירי בלא יחדו כמ"ש רש"י ותוס' לעיל וגם בכולה ש"ס משמע דר"י סובר מגו דאתקצי ביה"ש אף בלא יחדו כמו גבי סוכה לעיל ושאר מקומות אכן בל"ז י"ל דהוי ס"ד דמשנה דמוכני איירי בשכח ושרי אף לר"י ולכך פריך מרב דג"כ בשכח מיירי אבל כיון שהוכיחו התוס' דמוכני איירי במניח וגם לעיל מוכיחו דרב איירי במניח קשה וצ"ל דהוי ס"ד דרב סובר כר"ש ואפ"ה אסור במעות ביה"ש דמעות גרע טפי מן שאר מוקצה דקפיד עלי' וכן מוכח מדאמר בתירץ הנ"מ דרב כר"י משמע שזה עיקר התירץ דהוי ס"ד דרב כר"י וע"ז קשה היכי ס"ד דרב אמר זה אליבא דר"ש האיך אסר ברישא מטה שיחדה והניח עלי' מעות בחול דהוי רק מלאכתו לאיסור וזה ודאי שרי לר"ש אף בחצוצרת ולא שייך לומר דגרע דקפיד אמעות דהא לא הי' עלי' ביה"ש וצ"ל ומיהו מטה וכו' ר"ל אף ביחדו והניח בחול הוי ס"ד דמקשה דמודה ר' שמעון אבל לפי אמת ודאי ז"א לכך כ' גבי הנ"מ שיכול להוכיח לפי אמת אף מזה כמ"ש לעיל ודוק:

או י"ל ע"פ סיגנון זה כיון שהוכיחו שאיירי במניח ע"כ צ"ל דס"ד דמקשה דאף לר"י שרי בלא יחדו כמ"ש וא"כ קשה מנר אמטה שיחדו כיון דע"כ אף גבי נר לפי ס"ד דמקשה איירי ביחדו כיון דס"ד בלא יחדו שרי אף בהדליקו עליו בשבת וא"כ נר דאסור בהדליקו בשבת ע"כ ביחדו וא"כ אמאי שרי ר"י בהדליקו עליו בחול הא אסור מטה שיחדה והניח בחול כמו שהקשו לעיל תוס' ורש"י כיון דאזיל תירוצם לפי ס"ד דמקשה ע"ז כ' ומיהו וכו' עד לפ"ז לא קשה וכו' ארש"י ר"ל לפי ס"ד דמקשה לק"מ והוי ס"ד דנר איירי ביחדו ובלא יחדו שרי ותוס' ורש"י לעיל שהקשו והכריחו דאיירי בלא יחדו היינו לפי האמת כמו שכתבתי ודוק. דף מה ע"א בתוס' בד"ה אלא שמן שבנר וכו' עד תימא לר"י דמאי נקט שמן שבנר וכו' נ"ל לפי פשוטו להמשיכו מהקודם די"ל דלהכי נקט אלא שמן שבנר שגם הוא למותר והל"ל סתמא דשרי אלא דלא תקשי משמן שבנר בשעה שהוא דולק דמודה ר"ש