לשון הזהב שבת צו

בשכח מותר אפילו עם המעות כמ"ש התוס' לקמן ודוק:

בא"ד וי"ל שהניח נכרי לדעת ישראל וכו' עד דהוי כגמרו בידי אדם וכו' עיין במהרש"א שהרבה להקשות ותורף קושיתו דא"כ גם בשהי' ביה"ש לישתרי ע"ש ולענ"ד דקושיא מעיקרא ליתא אחר שנבין פשט דברי התוס' מה שהקשו וא"ת אמאי לא מוכח מהכא וכו' דע"כ א"ל דמוכח מדקתני והוא שלא הי' ביה"ש ולא נקט אפי' בשבת דז"א דנקט רבותא אפי' הי' ביה"ש דע"כ למ"ד יש מוקצה לחצי שבת צ"ל כן בכל הש"ס דנקט ביה"ש טפי לרבותא דאפי' בספק שבת איתקצי ומכ"ש בגוף השבת ומכ"ש הכא דמיירי דהניח עליה בחול קאמר והוא שסילקה מבע"י ולא ביה"ש עצמה כמ"ש רש"י וגם לפ"ז למה הקשו זאת אחר שהקדימו להוכיח דיש עליה מיירי במניח וגם א"ל לפ"ז דהוכחתם הוא מדנקט יש עלי' משמע דוקא בזמן שיש עלי' ולא אח"כ מדלא נקט הי' עליה בשבת ז"א דזה כבר מוכח מהי' עלי' ביה"ש למ"ד יש מוקצה לחצי שבת וגם אין זה קושיא מוכרחת דבשלמא לקמן קתני בהדיא בזמן שיש עלי' מעות תדע דמקשה משם ולא מהכא גופא וגם לשיטת המהרש"א קשה למה הוצרכו התוס' להוכיח בריש דבריהם דלא מיירי בשכח מפ' נוטל ולא הוכיחו מהכא גופא דאי בשכח גם ביה"ש לישתרי דלא איתקצי לשיטת המהרש"א דמיירי בחד גווני וגם יש עוד לדקדק הרבה ואין להאריך אכן נ"ל ברור שלילת כל דבריהם דודאי רב בא להשמיענו שני חילוקי דינים ראשונה בלא יחדה דאז אין המטה מוקצה מחמת עצמו אפ"ה ביש עלי' מעות אסור לטלטלה מחמת המעות וזה מוכרח דאי מחמת שהמטה איתקצי מהמעות כבר השמיענו בהי' עלי' ביה"ש אסור מכ"ש ביש עלי' אלא ודאי כאן השמיענו אף דאין המטה מוקצה אסור מחמת המעות והדר בא לאשמועינן דאף לא יחדה ואין עלי' מעות היכא שהי' עלי' ביה"ש אסור מחמת שהמטה איתקצי ביה"ש וא"כ הי' נראה לכאורה דיש עליה איירי בשכח לא דומיא דהי' עליה ביה"ש דהא הרישא היפוכו דסיפא בזה דהיכא דהמטה הוקצה כבר השמיענו בסיפא דאסור אף בלא מעות וגם ברישא דרישא ביחדה והניח בחול אלא ע"כ דהכא אשמועינן אף שאין המטה מוקצה אסור מחמת טילטול מעות עצמן ובמניח תמיד מטה הוקצה אלא ע"כ נראה דמיירי בשכח ע"ז כ' התוס' והכריחו דז"א וא"ת אי במניח א"כ הוקצה המטה וזה כבר מוכח מהי' עליה ביה"ש ומרישא דרישא כנ"ל ולמה לי כלל זה הדין ע"ז כ' ובמניח בשבת איירי דאז לא הוקצה המטה וכו' וע"ז הקשו שפיר לוכח מהכא דאין מוקצה לח"ש דאי יש מוקצה א"כ גם הכא הוקצה המטה ול"ל זה הבבא הא כבר מוכח מסיפא מהי' עלי' ביה"ש וכ"ש בשבת למ"ד יש מוקצה לח"ש כמ"ש לעיל ולכך לא כ' התוס' שום הוכחה שכבר סמכו על מ"ש לעיל דבהניח מבע"י וכו' עד כדאמר בסיפא דמילתא ור"ל ל"ל זה הבבא כן נמי במניח בשבת למ"ד יש מוקצה לח"ש וא"ל דבא להשמיענו י"מ לח"ש זה דוחק לאמר כאן דוקא דין זה ולא כ"מ דנקט ביה"ש וגם למה נקט בבא אחרינא ובלשון אחר הל"ל הי' עלי' ביה"ש או בשבת אסור אלא ודאי שזה היפך מסיפא דהכא מיירי שלא איתקצי המטה ואסור מחמת המעות ושם מיירי דמטה איתקצי וא"כ למ"ד י"מ לח"ש היכא משכחת דלא איתקצי המטה ואסור לנער המעות ואהא תירצו שפיר דמשכחת ליה לענין ניעור לא הוי שכח ולענין מוקצה לא הוי מניח ואשמעינן דאסור משום המעות משא"כ סיפא מיירי במניח להדיא היפך דרישא כמ"ש וא"כ אין כאן כלל מקום לקושיות המהרש"א ודוק:

. בגמ' לא יחדה למעות וכו' נ"ל דאין זה מן הגהת התירץ אלא סיומא דמילתא דרב שמעיקרא לא שביק לאסוקי עד דאקשי והגי' והדר סיים סיפא דמילתא דרב וק"ל:

בתוס' בד"ה מוכני שלה פי' בקונטרס וכו' עד ואין נראה לר"י וכו' ובאמת צריך לפרש דברי רש"י כי רש"י בעצמו פי' כן לקמן גבי ג' תיבות ע"ש ונ"ל לתרץ כמ"ש תוס' בעצמם גבי ספינה לקמן פ' ר"ע דף פ"ג ע"ב ד"ה נלמדה משק וז"ל דספינה אינה מיוחדת למדרס אע"פ שכל שעה יושבין בה ב"א עיקרה עשוי' לפרגמטי' וכו' ע"ש א"כ כן גבי שידה אע"ג שכתבו בשם רש"י והיא עשוי' למרכבת אנשים היינו גם למרכבת אבל עיקרה לפרגמטי' וגם ברש"י שלפנינו לא כתיב תיבת עשוי' ודוק:

בתוס' בד"ה ואין מצלת וכו' עד וק' דמי יביא טומאה על הכלים והוא תימה גדולה על רש"י ולכאורה פירשתי כמ"ש המהרש"א בשם הרע"ב אמנם אחר עיוני ברש"י ראיתי שאין זה כוונת רש"י שכ' בהדיא והמוכני אם היא גבוה מדופני השידה וכו' וגם כ' וגובה המוכני סגין וכו' ותמי' לי על המהרש"א איך אשתמיטתי' דברי רש"י אלו אמנם נלע"ד לתרץ לאמיתות דברי כוונת רש"י אחר שנדקדק עוד בדבריו שמביא הך דעירובין באהל זרוק שהוא למותר שלא הי' לו להביא רק המשנה שיכול לחוץ תיתי מהי תיתי אמנם נ"ל שבא לתרץ בזה קושיא החמורה הזאת והוא שבזה דאמר התם דהיינו דוקא למ"ד אהל זרוק שמי' אהל א"ש שיטתו והוא דהנה גם שם י"ל זאת הקושיא למ"ד אהל זרוק לא שמי' אהל והוא טמא מי יבא טומאה עליו דהא אף דף טפח חוצץ והתוס' כ' שם דהוי כמו עוף הפורח הוא דחוק שאינו דומה וגם שם מיירי לענין הכלים המונחים משא"כ הכא ואף לפי' התוס' הכריחו דפלוגתייהו בשידה תיבה המונח וא"כ מי יביא טומאה עליו וגם יל"ד למה נקט לא שמי' אהל למה צריך כאן אהל הל"ל אינו חוצץ ודאי גבי עיקר פלוגתייהו א"ש דפליגי בארץ עמים ושם גזרו אף על אוירו ואז ודאי אף כשחוצץ מתחת טמא מאוירו רק למ"ד שמי' אהל הוי יושב באהל בפ"ע ולא מיטמא מאוירו אף שפתוח מלמעלה לא גזרו בכה"ג כיון שהוא בתוך אהל בפ"ע ולמ"ד לא שמי' אהל מיטמא מאוירו תדע מדפליגי בשידה תיבה ומגדל ולא פליגי ביושב על דף המיטלטל ונושאין אותו אלא ודאי בכה"ג ודאי טמא מאוירו ואפשר אף שידה מיירי שגם מלמעלה הוא אהל עליו כמו קצת שלנו דומיא דתיבה ומגדל אלא שאינו צמיד פתיל ובכה"ג לא גזרו כן י"ל גבי פלוגתייהו אמנם מאי שמדמה עירוב בבה"ק להתם קשה וצ"ל דודאי כיון שגזרו על אויר ארץ העמים משום קברות מתים מסתמא גם בית הקברות בא"י אוירו טמא ובעינן דוקא תוך אהל זה מוכח משם לצורך מקומו ואז