לשון הזהב שבת צה

במחמת איסור לחוד משא"כ ר"מ לא אסר אלא בתרווייהו דוקא אמנם עיקר שותא דידי' מ"ש דבהך ומסיק מתורץ זה דע"כ ר"מ לא שרי במתכת מדאמר בחולין וכי הוא שם ברייתא או משנה הא נמי סתם הגמ' והאיך נימא דמש"ה מגי' דברי ר' זירא מאי אולמי' גמ' דלשם מהכא אדרבא משמע ודאי דמש"ה מקשה שם אבל שוחט לא משום דאוסר הכא בנר שהדליקו ומסיק הכא אפי' בשל מתכת דהא קאמר לד"ה אסור וא"כ המהרש"א תלי תניא בדלא תניא וגם הלשון וה"נ לא משמע להוכחה וגם כיון שכבר הוכיחו מכאן מאי וה"נ לכן נלע"ד מוכרח דאין זה כוונת התוס' כלל אלא קאי אמ"ש דבשל מתכת בנר שרי ר"מ והא דאסר בנר שהדליקו היינו בשל חרס דקאי אנר ישן של ר"י והוא סברא נכונה ושמא תאמר אף למסקנא סובר ר"מ כן דמה"ת לאסור אף בשל מתכת והא דמסיק דברי הכל אסור היינו בפמוט דאסור אף לר"ש דל"ל ודאי מוקצה מחמת איסור ה"ה לר"מ דחזר מזה לומר שסברתם הפוכות וגם סתם אבל כוס משמע שהוא לכ"ע אבל בנר של מתכת י"ל אף למסקנא שרי לר"מ דהא אף לר"י הוי ס"ד דשרי אלא משום הברייתא ולר"מ לא מצינו לו מה"ת לומר דאוסר ע"ז כתבו מסברתם דלמסקנא כיון דלר"י אסור אף בנר גם לר"מ אסור דמה"ת לעשות פלוגתא חדשה ולשון משמע חוץ מנר שהדליקו משמע בזה לא פליג וגם הלשון נר סתם משמע אף של מתכת בשלמא נר ישן משמע חרס דמתכת לא מיחזי ישן והכל נקרא חדש ובזה מתורץ דברי ר"י בסתם ודוק משא"כ לר"מ וליתר ראי' כ' לחזק סברתם וה"נ אמרינן בחולין וקשה מנ"ל שם אלא ע"כ ממסקנא דהכא ודוק ומכ"ש שאין מקום לקושיא שני' של מהרש"א ע"ש אלא בעיקר קושיא הראשונה צריך תירץ לפ"ז למה לו להגמ' להגי' לימא לדברי האומר היינו ר"מ אמנם י"ל כמ"ש לסברת התוס' כיון דלר"י אסור מסתמא אף לר"מ לזה כ' ומסיק משום הך הוכחה דאל"ה למה לו להגי' או י"ל דסתם דברי האוסר היינו ר"י דאסור טפי או כל האוסר כמ"ש לעיל ודוק בלשון התוס' ותמצא כפירושי דזה קאי אנר דוקא ודוק. בגמ' אר"י אמר רב מטה שיחדה למעות וכו' ר"ל ודאי משום דס"ל דתכף ע"י יחוד נעשה כלי שמלאכתו לאיסור ועמ"ש בסמוך בפי' התוס' וזה לפי מאי דס"ד אבל במסקנא לא הוי מלאכתו לאיסור כ"א יחדה והניח וכן בכל כלי שמלאכתו לאיסור בעינן הזמנה ומעשה בחול זולת חצוצרת שכתב התוס' לקמן ועפ"ז נ"ל לפרש דברי רש"י לעיל במשנה בטוב טעם שכתב בד"ה מטלטלין שאינו מאוס וכו' עד שלא דלק בו נר מעולם הך שלא דלק הוא מיותר אלא שבא לומר דסתם מטלטלין היינו בין לצורך גופו ומקומו בין מחמה לצל וע"ז כתב שאינו מאוס וכו' ולא הוי מוקצה מחמת מיאוס דליתסר לצורך גופו ומקומו אבל קשה דעכ"פ ליתסר מחמה לצל כמו שאר כלי שמלאכתו לאיסור ע"ז כתב שלא דלק בו נר מעולם וא"כ לא הוי כלי שמלאכתו לאיסור אף ביחדו כמ"ש רש"י הכא דמיירי ביחדו ובנר של מתכת דאמר ר' יהודא שמטלטלין אף הדליקו בו בחול מיירי בלא יחדו כמ"ש רש"י ותוס' לקמן ודוק:

בתוס' בד"ה מטה שיחדה למעות נראה דאפילו לצורך גו"מ אסור ר"ל אע"ג דטעמא ודאי משום כלי שמלאכתו לאיסור וא"כ לישרי לצגו"מ וא"ל דילמא באמת שרי והא דקאמר אסור היינו מחמה לצל דהא עיקרו בא לאשמועינן דע"י יחוד הוי מ"ל ז"א דא"כ קשה מאי מקשה מן מטלטלין נר חדש דילמא שם מיירי לצגו"מ דומיא דאבל לא ישן דאסור אף לצגו"מ משום מוקצה מחמת מיאוס אף אם נאמר דסתם מטלטלין משמע אף מחמה לצל אין בזה כדי להקשות ולהגי' דברי רב לכך כתב דאסור דקאמר רב אף לצגו"מ דהוי כחצוצרת ולר"ש ר"ל כיון דחמיר משאר כלי שמלאכתו לאיסור נאמר דאף ר"ש מודה ול"ל למימר לקמן דרב כר"י וע"ז כ' ולר"ש שרי ודוק:

וע"כ צא"ל לפי התוס' דגם נר של חרס ושל מתכת הוי כמו מטה וחצוצרת לענין זה דאל"ה לא הוי עדיין מקשה הגמ' מידי אלא ס"ל להגמ' דשוין הם אלא דמזה יוצא לנו תירץ נכון על קושית רש"י ותוס' לקמן לפי המסקנא דבעינן יחדה והניח מנר של מתכות דילמא דוקא בנר של חרס ס"ל להגמ' דהוי כעין מטה וחצוצרות דשוב אין עושין ממנה שום תשמיש אבל של מתכת דראוי לתשמיש אחר י"ל דהוי כמו שופר ושאר כלים שמ"ל וצ"ל דס"ל לרש"י ותוס' ודאי דגם נר של מתכת הוי כמו מטה והא שכ' התוס' לקמן שראוי לתשמיש אחר היינו בלא יחדה כמו מטה ודוק או יש לכוין זה בתירץ התוס' לקמן בד"ה ומה נר דלהכי עבידא וכו' אף שהוא רחוק קצת עכ"פ מרווח יותר לתרץ כן מנאמר דברי התוס' כפשטן שהם דחוקים ע"ש ותמצא שיש לכוין כן ומ"ש ר"י בברייתא נר של מתכת מותר היינו לצגו"מ ודוק היטב:

ע"ב ברש"י בד"ה הניח עלי' מעות וכו' עד דהתם בלא יחדו והוא תמוה דא"כ ליתני חוץ מיחדו כמ"ש רש"י בעצמו בנר של חרס כמ"ש התוס' לכך נאדו מפירש"י אמנם נ"ל לפרש דבריו בטוב טעם דודאי הך דיוק שכ' רש"י לעיל דא"כ ליתני אבל לא יחדו יש לדחות דדילמא הך רבותא קמ"ל דישן אסור אף בלא יחדו כמו שמשני כמה זמנין בש"ס כל היכא דפריך לפלוג וליתני בדידי' אמנם בנר של חרס מדייק שפיר דא"ל דקמ"ל ישן אסור אף בלא יחדו דהא ישן אין ראוי לתשמיש אחר וממילא הוי יחדו וא"כ הוי מיאוס ויחדו שפיר מדייק ליתני יחדו לחוד נמי אסור אבל בנר של מתכות שפיר כ' דמיירי בלא יחדו וא"ל ליתני חוץ מיחדו דאיהו גופא קמ"ל דהדליקו בו בשבת אסור אף בלא יחדו משום מוקצה מחמת איסור מאי דלא שמעינן זה מיחדו ואל תטעה שזה תירץ תוס' שהוא כרחוק מזרח ממערב שתו' מדחים פירש"י וכ' פי' אחר דחוק ולדידי פירש"י נכון ודוק בתוס' בד"ה יש עלי' מעות וכו' עד דבשכח תנן מנער וכו' מ"ש מהרש"א דילמא מיירי בטילטול גמור כמ"ש התוס' לקמן וכו' ע"ש ולק"מ לענ"ד דסתם אסור לטלטלה דקאי אמטה משמע דהמטה אסור לטלטלה בעצמה מחמת המעות משא"כ לקמן דקתני אין גוררין אותה בזמן שיש עלי' מעות משמע שפיר לגרור עם המעות וגם הכא מיירי דומיא דרישא וסיפא דקתני אסור לטלטלה דמיירי המטה בעצמה בלא מעות וק"ל וגם סתם אסור משמע אפי'