לשון הזהב שבת צד

שמקצה לגמרי אף מהנאתו אף אם נאמר דכללא כייל בי"ד דכל איסור דרבנן אף שהוא אסור בהנאה מותר להוסיף יש כאן חומר ג"כ משום חביבות הנס ואיסור הנאה מקצהו לגמרי שלא יהנה ממנו לכתחילה בשום אופן ואם מוסיף עליו הרי הוא נהנה לכתחילה משא"כ אם נתערב וכאן אין לדחות כמ"ש הש"ך דא"כ מאי מקשה מעצים שנשרו ע"ש דשם ג"כ מקצהו לגמרי אף מהנאתו אף די"ל כאן משום נס זה אינו מוכרח די"ל דאיסור מוקצה אף מהנאתו לחוד ג"כ חמור לכך תירץ שם ביותר נכון ע"ש אלא דהש"ע בי"ד שם המתיר עיקר ראייתו מעצים ע"ש צ"ל דס"ל דעצים אינו מקצהו לגמרי מהנאתו כיון שיהא ראוי לו לאחר י"ט וגם לא שייך חביבות מצוה משא"כ בנ"ח אבל מהר"מ בטור ודאי ס"ל כדעת האוסר בי"ד שהרי הביא הקושיא מעצים ודחי משום דמיקלי קלי ודעת המתיר בי"ד הביא ראי' מעצים ע"כ ל"ל סברא דמקלי קלי אלא שהש"ע הכריע ע"פ דעת התוס' כאן והוא מוכרח ודוק:

ובר מן דין יש לחלק בין ספק מוקצה לשאר ס"ד כמ"ש בריש ביצה דספק מוקצה הוי כמו ס"ד וגם יש לחלק בין איסור הנאה לאיסור אכילה לחוד אלא שיש לדחות ואין להאריך והבאר היטב בי"ד הקשה על המ"א שתירץ דהוי דשיל"מ דא"כ אף מתחילה לא יבוטל בס' וזה אפשר לדחות דלא הוי ממש דשיל"מ אלא כעין דשיל"מ לענין זה לחוד אמנם אי קשיא הא קשיא לי טובא עליו מה זה יש לו מתירין דאדרבא בחנוכה הבאה יהא פשיטא אסור בהנאה מדינא אם ידליקן כמ"ש התוס' כאן ודוק:

ברש"י בד"ה חוץ מן הנר הדולק וכו' עד שמא יכבה הנר והיא תמוה וכן הניח בצ"ע המ"א בסי' רע"ו שבגמ' לקמן דחי זה דהא ס"ל לר"ש דבר שאין מתכוין מותר ומסיק משום דהוי בסיס ע"ש ולומר שפי' כן לפי ס"ד אין שייך לכאן דלא מיירי הכא בזה ולמה לו לפרש כן ולפי פשוטו י"ל דבא לפרש כן משום ראב"ש דאיהו ודאי לא ס"ל דהוי בסיס דא"כ גם בכבה והולך אסור דהוי עדיין בסיס למעט שלהבת תדע דמטעם זה אוסר ר"ש אף בכבה אלא ודאי בהא פליגי ר"ש אזיל לטעמי' דשרי דשא"מ ואוסר משום בסיס לכך אף בכבה אוסר וראב"ש ל"ל משום בסיס ואוסר בדולק משום שמא יכבה דאיהו סובר דשא"מ לכך בכבה מותר דתו ליכא משום מכבה כמ"ש רש"י ואף שפי' כן אליבא דר"ש היינו כדי לפרש דברי ראב"ש תדע שלא פי' כן במשנה ולר"ש גופא סמיך אגמ' לקמן אלא שהוצרך לפרש כאן כן כדי לפרש דברי ראב"ש שאין מפרש אותו בגמ' כמו שסיים רש"י לדידי' תדע שאין מפרש במשנה כן ודוק:

אמנם דוחק קצת וביותר קשה להרמב"ם בפירוש המשנה מפרש כן לר"ש לכן נראה אחר העיון שדבריהם נכונים למסקנא ומתורץ בדבריהם כמה קושיות חדא שדברי הגמ' סותרים זא"ז דכאן בסוף שמעתא אמר דשמן שבנר אסור לר"ש משום שהקצה למצותו ולקמן אמר משום בסיס וגם כאן גופא בלא"ה אסור משום מכבה אלא ע"כ קאי אטילטול וא"כ ל"ל בסיס וגם ל"ל הוקצה למצותו תיפוק לי' דהוי בסים ומ"ש התוס' דקאי אמטפטף מלבד שהוא דוחק ק' כל הקושיות שכתבתי לעיל בתוס' בד"ה אין נאותין ע"ש וגם קשה טובא הא לא הוי בסיס כיון שלא הניחו על כל שבת כמ"ש התוס' כמה פעמים וכאן מיירי ביושב ומצפה דאל"ה אף לאחר שכבה אסור וגם תימה גדולה בעיני למה מיקרי שלהבת דבר האסור טפי משמן אי משום דלא חזי למידי הא גם שמן לא חזי דחייב משום מכבה וגם הוקצה ואי לטלטל לא הוקצה גם השלהבת לא הוקצה וביותר דברי תוס' שם בד"ה הנח לנר וכו' המה תמוהין שכ' דשמן הוי דבר המותר אי לא הוי בסיס לשלהבת הא אסור משום מוקצה ומכבה:

לכן נלע"ד ברור שרש"י ורמב"ם מפרשים שדברי הגמ' כאן שהוקצה למצותו ושם גבי בסיס המה דברים אחדים והוא שודאי עיקר אסור בשמן ונר גם מטילטול משום הוקצה למצותו כמ"ש הגמ' ועל טילטול אמרו דלהסתפק בלא"ה אסור משום מכבה אלא דסברת התוס' נכונה למה אקציי' מטילטול הא אין ביטול מצוה בטילטול ע"ז מפרש שם הנח וכו' ר"ל שנעשה בסיס לשלהבת שידלק למצותו לא יטלטלו ממקומו את השלהבת פן יכבה דאף דלא יתחייב משום מכבה דהוי דשא"מ עכ"פ ביטול מצוה יהא והשלהבת בלא שמן ונר לא ידלק למצוה לכך אקציי' גם לנר ושמן ופתילה שיהא בסיס לשלהבת ולא יטלטלו עד שידלק למצותו ובזה מתורץ הכל וא"צ לכל מה שדחקו התוס' ועולין יפה דברי הגמ' ורש"י ורמב"ם ודוק היטב:

בגמרא אמר אביי ראב"ש סבר לה כאבוה וכו' הוא תמוה חדא מאי מחדש ועוד מאי לשון פליג הל"ל ועדיפא מדאבוה דהא בהך הוא דמקיל טפי בזה גופא ונ"ל דבא לומר דבחדא היינו במוקצה סבר לה כוותי' להקל ובחדא פליג עלי' ומחמיר טפי והיינו כמ"ש לעיל דאיהו ע"כ ל"ל טעמא דבסיס וגם טעם דהוקצה למצותו ע"כ ל"ל מדמתי' שמן המטפטף וגם בשעה שכבה עדיין הוקצה למצותו דהא עכ"פ מאיר מעט בבית וא"כ אמאי אוסר לטלטל בשעה שדולק דבהא לא חזינן דפליג להתיר טילטול אדרבא מדאמר דין סיפוק השמן כאן אלא ע"כ להורות כ"ש לטילטול מכ"ש למ"ש לעיל דאיסור טילטול נמי משום הוקצה למצותו וקמ"ל איהו דל"ל הוקצה למצותו ומותר בשעה שכבה וע"כ טעמא דאיסור טילטול בשעה שדולק לדידי' הוא משום שמא יכבה א"כ ע"כ ס"ל דשא"מ אסור כמ"ש לעיל וא"כ בהך פליג עלי' לחומרא מדסבר אע"ג דלא כבה ודוק:

בתוס' בד"ה לדברי המתיר וכו' עד ומסיק דאפי' בשל מתכת אסר ר"מ וה"נ אמרי' וכו' עיין במהרש"א שר"ל דלזה כ' התוס' כן לתרץ מאי דלא משני הגמ' דלדברי האוסר היינו ר"מ ולא נצטרך להגי' ועי"ז יצא לו קושיא חזקה ע"ש ואני אומר אפי' לפי שיטתו לק"מ קושיתו דאין זה סברא לומר דלר"י יהא שרי בנר של מתכת ולר"מ אסור שיהא סברתם הפוכה מאי שלא מצינו רמז מפלוגתא זו בשלמא מאי שר"ל לר"ש סברא הפוכה בפמוט מצינו לו לר"ש דאמר אבל כוס וכו' דסתמייהו של מתכות ואינהו לא מצינו דאסרו כלל במתכות אבל רב מאיר לא מצינו שיפליג על ר"י לחומרא ומאי שאמר חוץ משמע בזה מודה לו רק בזה קאמר שפיר דקשה למה לו להגי' נימא לדברי האוסר היינו ר"מ ונימא דר"י האוסר במחמת מיאוס לחוד אוסר