לשון הזהב שבת צא

בגמרא מותיב ארב יוסף נותנין כלי תחת הדלף ומשני בדלף הראוי הוא תמוה כמו שנבאר אך נבאר דברי הרמב"ם שתרצתי ומתוך דבריו יתפרשו דברי הגמ' והוא דהרמב"ם פכ"ה מהלכות שבת אחר שפסק כרב יוסף אליבא דרב חסדא פסק ככל האוקימתות אליבי' ע"ש גם בדלף אין נותנין אלא בדלף הראוי וממילא מתורץ מה שהקשה הטור עליו כמ"ש הכ"מ שם אלא שתמוהין מאד דבריו שסיים ואם אין ראוי אם נתן שופך ושונה משום דהוי כגרף של ריעי והוא מפורש כן בגמ' ביצה פ' משילין ע"ש ולכתחילה אין נותנין שאין עושין גרף של ריעי לכתחילה ולא משום בכ"מ והוא תמוה מאד כמ"ש הכ"מ שם והוא נגד הגמ' שבכאן מפורש שמשמע דאם אין ראוי אסור משום בכ"מ וגם דבריו בעצמו אין פירוש לטעם שכ' אין שייך כלל לדין ביטול כלי מהיכנו שכתב שם וזה היא פירוש הראב"ד בהשגתו שהשיג עליו ע"ש כי אין רצונו להאריך והמבין יבין אמנם נלע"ד דדברי הרמב"ם ברורים ועולין משיטת הגמ' דכאן מוכרחים והוא דהגמ' תמוה מאד דהקשה ארב יוסף שאסור לבכ"מ מנותנין כלי וכו' וכי לא ידע מהברייתא מפורשת דשופך ושונה ומאי ביטול כלי יש כאן וגם קשה קושי' התוס' דלשם שהקשו המקשה שהקשה ארבי יצחק מהך משנה ומשני ג"כ בדלף הראוי והקשו להמקשה דמיירי באינו ראוי האיך מפרש הברייתא באין ראוי איך שופך ותירצו משום דהוי גרף של ריעי והוא מוכרח ע"ש ר"ל אבל לר"י אף גרף של ריעי אסור לטלטל כלי לצורך דש"נ דהא עדיין לא הוי גש"ר אבל הכא לרב יוסף קשה ממ"נ אם ידע משום גש"ר מאי מקשה לרב יוסף הא לא מבטל כלי מהיכנו כיון שמותר לשפוך ואם לא ידע איך מפרש הברייתא אם ס"ד באין ראוי אכן לשיטת הרמב"ם מתורץ הכל בטוב טעם וזהו ע"פ דאיתא התם גבי בי רחייא דאביי מה שאין עושין גש"ר לכתחילה היינו שאין עושין לכתחילה טצדקי לטלטל גש"ר אף לעשות גש"ר פשוט להניח ודאי שרי ואם אח"כ מאוס עליו מותר לשפכו ע"ש גבי עייל פורייך וכו' שמשמע שהי' כבר אלא שיגרם לשפכו וכן מוכרח התם דאל"כ קשה איך אמר אין עושין גש"ר לכתחילה ובמשנה קתני נותנין כלי תחת הדלף ותני עלה שופך ושונה משום גש"ר לאינך אמוראי דפליגי א"ר יצחק הוא אמת כן כמ"ש התוס' שם שהבאתי וכן מוכרח בגמ' שמייתי עלה האי דגש"ר ע"ש וא"כ איך נותנין לכתחילה כלי תחת הדלף להנך דל"ל דר' יצחק הא אין עושין גש"ר לכתחילה אלא ודאי דזה לא מיקרי עשיות גש"ר דנותן כדי להניח שמא לא יתמלא ולא ימאס עליו ואם נתמלא ונמאס נעשה ממילא גש"ר ועשויות גש"ר היינו מתחילה לשפוך ולטלטל אמנם הכא ארב יוסף מקשה שפיר מנותנין כלי ממ"נ אם נתנו כדי להניח שם הוי ביטול כלי מהיכנו אלא ע"כ שסומך אהא שודאי יהא מיאוס עליו וישפוך ואם נותן לכתחילה על כוונה זה איך עושה גש"ר לכתחילה וא"כ ממ"נ אסור ליתן לכתחילה ומשני בראוי וא"כ מאד עולין יפה דברי הרמב"ם ע"פ שיטת הגמ' דהכא משום שפסק שם שאסור לבטל כלי מהיכנו לכך בדלף שאין ראוי אסור משום אין עושין גש"ר לכתחילה ולולא זה הי' מותר וכן משום בכ"מ לחוד לא הוי אסור כיון ששופך ושונה י"ל דנותן אדעתא דהכי ודוק היטב כי נ"ל ברור מאד ואמיתי ע"ש ולקמן בדברי הרמב"ם ע"פ שיטת הגמ':

ולפמ"ש בדברי הרמב"ם ובשיטת הגמ' דהכא מתורץ ג"כ שיטת הגמ' דביצה גבי בי ריחייא דאביי המיתניא גבי האי דדלף שהוא אין לו חיבור לפי פשוטו וגם אין מובן במאי פליגי רבה ואביי ואמאי שריא רבה הא באמת אין עושין גש"ר וגם יתורץ מאי שמקשין הה"מ והכ"מ על הרמב"ם שלא הביא הך דאביי דמשמע המסקנא שהוא מותר דהא אמר אביי תיתי לי והכ"מ כ' שאפ"ה הלכה כאביי ע"ש ולא כ' טעם אמנם לפמ"ש מתורץ הכל דהא ממשנה מוכח דעושין לכתחילה אם נאמר דמיירי אף באין ראוי וכמ"ש התוס' דמש"ה שופך משום גש"ר אפ"ה נותן כלי תחתיו לכתחילה והיינו מטעם שכתבתי וכן בריחיים ג"כ שרי מה"ט דלכתחילה י"ל שהולך לישן שם ואם נמאס אח"כ שופך אלא דלר' יצחק ע"כ מיירי בדלף הראוי וכן לרב יוסף דהכא דאית לי' דאסור לבטל כלי מהיכנו ע"כ אסור ליתן לכתחילה ממ"נ וכמ"ש ומתניתן ע"כ מיירי בדלף הראוי אבל באינו ראוי אסור וא"כ רבה אזיל לשיטתיה דס"ל הכא מותר לבטל כלי מהיכנו רק הצלה שאינה מצוי' לא התירו ולדידי' מיירי מתניתן בדלף שאין ראוי רק בבתי חדתי כדמוקי הכא ובי ריחייא נמי הוי חדתי ע"כ לכך שריא לעיל לפוריא ואביי ס"ל כרב יוסף או כר' יצחק ומתניתן איירי בדלף הראוי לכך ס"ל דאסור ושפיר אמר תיתי לי כיון דלרבה שרי אבל הרמב"ם שפוסק כרב יוסף דאסור לבכ"מ וכמ"ש התוס' כאן ראיות הרבה דקי"ל כן שפיר מוכח דאסור בי ריחייא ומשנה דדלף מיירי בדלף הראוי כמ"ש הרמב"ם ומטעם שכתבתי שלא הביאו ההיתר דבי רחייא רק כל שאין ראוי אסור ודוק:

בתוס' בד"ה בעודן עליו וכו' עד דלמ"ד יש מוקצה לחצי שבת מוקי כר"ש וכ' המהרש"א ה"ה דלמ"ד אין מוקצה לח"ש הוי מצי לאוקמי כר"ש וכו' ע"ש וגם פה אין מובן לי דבריו דמה שייך לאוקמא כר"ש שיהא מותר לטלטלו כיון דאף לר' יהודה מותר דהא הך דכופין ע"כ מיירי דכופין בשבת וא"כ אף לר"י אין מוקצה לאח"כ ומאי שייך לאוקמא כר"ש וק"ל:

בא"ד וי"ל דלא דמי וכו' ר"ל אבל התם דהוי בכ"מ ודאי לשעה עד שיכבה אף לר"ש י"ל דאסור אמנם אינו מוכרח והתוס' בעצמם מסופקים בזה לקמן ועמ"ש אני בתוס' בד"ה ואין ניאותין תירץ מספיק על קושית התוספות:

בתוס' בד"ה ושני לי' בצ"ל תימא לר"י מ"ש וכו' ותירוצם דחוק מאד כמ"ש התוס' לקמן ומהרש"א ומהר"מ ולענ"ד נראה לתרץ ק' התוס' והסיגנון דלמסקנא דלעיל ניצוצת אין בו ממש לק"מ מניצוצית אף לר' יצחק והוא כמ"ש רש"י לעיל בד"ה ניצוצית שלהבת הנוטפת שלא ידלק מה שתחתי' וכו' ע"ש וא"כ כיון שעיקר טילטול בשביל מה שתחתי' הוי לצורך דבר הניטל אף שנוטל לצורך ניצוצת ג"כ שרי כמו שמשני לקמן דאיכא דבש ודוק והא דאקשי' לעיל אע"ג שגם שם פירש"י לצורך דבר שאינו ניטל דוקא לא התירו הצלה שאינה מצוי ודאי לפי' התוס'