לשון הזהב שבת צ

שלו המשנה ולפ"ז מתורץ דברי רש"י ובא ג"כ לפ' למה הקדים להקשות מברייתא ממשנתינו ומפרש דקושיא קמייתא אלימא טפי על רב חסדא דבלא סברתו ניחא כמ"ש הן לתי' מהרש"א הן לפמ"ש אני אבל קושיא זו מתניתן היא ר"ל הקושיא היא על מתניתן נמי רק מותיב לי' מיני' האיך מפרש הוא אליבא טעמא דידי' ודוק:

בתוס' בד"ה הצלה שאין מצוי' פי' בקונ' וכו' עד וק' לריב"א וכו' עד ונ"ל לפרש וכו' ולענ"ד נראה פירש"י יותר נכון דלפי' התוס' קשה מנ"ל לאביי להקשות דילמא דוקא לצורך דש"נ לא התירו וגם הלשון התירו וגם לשון הצלה משמע להתיר איסור כמ"ש התו' בעצמן על לשון חששו לקמן בדף שלאח"ז בד"ה כבר תירגמא וגם קשה אמאי שתיק ר"ח להשמיענו זה הדין וגם מאי אע"פ שאמרו הא לא מוכח זה ממתניתן דהא אדרבא קתני ואין ניאותין ממנו ומה שהקשו על פירש"י נ"ל דלק"מ די"ל דהיינו ברייתא עצמו שמביא לקמן על רב יוסף אלא ששינה קצת הלשון וכזה מצינו הרבה פעמים בש"ס שמקצרה ומשנה לשונו ועיין בשמעתא דשלש על שלש בצו"פ דשם משנה כל הלשון וכתבו התוס' בעצמם דהיינו הך ברייתא ודוק:

דף מג ע"א בתוס' בד"ה טבל מוכן וכו' עד ועוד הקשה דבפ' בתרא תניא היתה בהמתו טעונה טבל וכו' עיין במהרש"א מה שתירץ על שלא הקשה בלאו האי תירוץ דטבל מוכן האי ברייתא להך ברייתא דהכא משום דהכא הוי הפסד מרובה משא"כ התם מוקי לה בכולסא דהוי הפסד מועט ומסתמא ה"ה בטבל ע"כ והוא האמת אמנם קיצור כדרכו במקום שצריך ביאור רחב והוא דלפ"ד עדיין אין מתורץ מאי מקשין התוס' הא גם שם אין איסור משום ביטול כלי מהיכנו דהא מוקי לה התם בשליפי זוטרי ואפ"ה אסור משום אין כלי ניטל לצורך דש"נ כמ"ש התוס' לקמן בעמוד שלאח"ז או שאר איסור תיתי מהי תיתי לא קשה גם מכאן אף דטבל מוכן הוא עכ"פ עכשיו הוי דש"נ ואסור משום דהוי הפסד מועט משא"כ כאן דהא ודאי הך סברא דטבל מוכן לא מהני אלא לענין ביטול כלי מהיכנו כיון שיכול להיות ראוי אח"כ לא מבטלו מהיכנו משא"כ לענין שאר איסורים לא מהני כמ"ש התוס' כאן ושם ושאר מפרשי' והוא פשוט וגם א"כ מאי מקשה אביי ארב יוסף דילמא התם שרי משום הפסד מרובה משא"כ ביצה ושמן הוי כמו כולסא דהוי הפסד מועט דאסור בהך ברייתא אמנם כד דייקת א"ש הכל והוא דרב הונא התם אית לי' איסור ביטול כלי מהיכנו וגם אין כלי ניטל לצורך דש"נ כמ"ש התוס' לקמן וע"ש שהוא מוכרח והך קולא גבי הפסד מרובה לא שייך אלא לענין איסור טילטול כלי לצורך דש"נ ולא לענין ביטול כלי מהיכנו ולכך מוקי לה התם הא דשרי בהפסד מרובה בשליפי זוטרי ולא הוי ביטול כלי מהיכנו ואין אסור אלא משום טילטול כלי לצורך דש"נ ולכך בהמ"ר שרי והך ברייתא דאסור אף דמיירי בשליפי זוטרי מוקי בכולסא דהוי המ"ע ואסור משום לצדש"נ וא"ש נמי הך ברייתא דהכא לר"ה משום דטבל מוכן הוא לגבי בכ"מ ומשום איסור טילטול לצורך דש"נ לא אסור דהוי המ"ר משא"כ לרב יוסף אליבא דר' חסדא דע"כ לית לי' איסור טילטול לצדש"נ כלל דאל"כ למה שרי לי' כופה כלי וא"כ ע"כ הך ברייתא דהתם לא אסור משום טילטול לצורך דש"נ אלא ג"כ משום בכ"מ ושוב לא שייך לאוקמא בכולסא דבאיסור בכ"מ אין חילוק וע"כ מיירי בשליפי רברבי ומקשים שפיר לרב יוסף אליבא דרב חסדא ודוק:

ועפמ"ש יצא לנו תירוץ הגון מה שקשה שם טובא ומביאין התוס' לקמן אגב אורחייהו דמאי מקשה שם מהיתה טעונה טבל וכו' ליקמה בשליפי רברבי ולמה דחק לאוקמא בכולסא אלא לפמ"ש י"ל דאדרבה דאליבא דרב הונא לא רצה לאוקמא משום בכ"מ משום דקשה מטבל מוכן הוא לענין בכ"מ ולמה לי' לדחוק כמ"ש התוס' דאע"פ שמשתברין לא קאי אטבל שהוא דוחק גדול טוב לאוקמא בכולסא ומשום דש"נ דמתורץ גם טבל רק הכא לרב יוסף צריכין לדחוק:

ומ"ש התוס' לקמן דהוי מצי לאוקמא בשליפי רברבי היינו ולדחוק כמ"ש כאן או לומר דלא ס"ל טבל מוכן הוא ובאמת לא כתבו בלשון קושיא אלא להראות שיש עוד תירץ אלא שזה התירץ יותר נכון בעיניו בכולסא וחדא מתרי או תלת נקט ושוב לא קשה שם ודוק:

בא"ד וי"ל דאע"פ שמשתברין לא קאי אטבל וכו' ר"ל ונקט טבל משום רישא דמתיר החבלים שלא יטלן ביד דעכ"פ עכשיו אסור לטלטל כמ"ש התוס' בריש דיבור אבל אם נפסדין מותר להניח דבר תחתיו אליבא דרב יוסף דל"ל אין כלי ניטל וכו' ולענין בכ"מ הוי טבל מוכן ואע"פ שמשתברין קאי אעששית וק"ל:

בא"ד ועוד הקשה נימא מגו דאתקצאי ביה"ש וכו' עיין במהרש"א שהקשה למה לא נימא דאתיא כר"ש וכו' ע"ש שתירץ בדוחק שמפני זה לא הי' תוספות מניחים בקושיא אמנם קמתי משתומם דמאין יצא לו זה דר"ש ל"ל מיגו דאתקצאי ביה"ש גבי טבל הא תוס' לא כתבו כן אלא לקמן גבי סל שמצוי ועשוין לירד והוי יושב ומצפה והוכיחו כן מנר שכבה דאמרינן לקמן בהדיא דמיירי בנר זוטא דיושב ומצפה ל"ל מיגו דאתקצאי אבל גבי כוס וקערה אדרבא אמרינן לקמן בהדיא דמודה ר"ש דאסור אף אם אירע שכבה משום שאין יושב ומצפה והיינו ודאי משום דכה"ג איתקצאי ביה"ש לכולי יומא אין לר"ש מכ"ש גבי טבל שאינו יושב ומצפה שאינו יכול להתתקין מאליו כמו כוס ובידים אסור ואדרבא דברי התוס' מרא שהקשו לר"ש דהא גם בקושיא ועוד הביאו בהדיא מר"ש אלא שבתחילה הקשו מסברא ואח"כ הקשו מר"ש בהדיא ודוק:

וביותר אשתומם על המראה שכתבו וכן מאי שמקשה בגמ' הנך תיובתא לר' יצחק הוי מצי לאוקמא כר"ש משמע דפשיטא לי' דלר"ש שרי אף לר' יצחק ליטול כלי לדבר שאינו ניטל ואיני יודע מבטן מי יצא הקולא הזאת ובעיני פשוט שאינו כן דלמה נעשה פלוגתא חדשה לר"ש שלא מצינו אדרבא משמע שר' יצחק אמר כן אליבא דכ"ע וגם הוא מפרש טעמא דמתניתן והתוס' כ' בפשיטות לכולהו אוקימתא דמתניתן אתיא כר"ש ואפילו לרב יוסף הוצרכו לדחוק אף דלא הוי בכ"מ ממש לר"ש אבל לאינך אפי' בהצלה שאינה מצוי אף לדבר הניטל לפי' תוס' ולפירש"י בדש"נ כ' התוס' בהדיא בד"ה ושני לי' דאף לר"ש אסור מכ"ש לר"י ותמהנא אם יצאו דברים אלו מפה קדשו ודוק: