לשון הזהב שבת פח

לא מצינו חילוקים אלו בגמ' ובפוסקים בשאר איסורין כמו מלח דאסיק הכא דשרי בשבת וכן דברים המתבשלים אף בכ"ש כמ"ש הש"ע בהלכות שבת למה השמיטוהו בשאר איסורין וצ"ע. ברש"י במשנה בד"ה אין נותנין כלי תחת הנר לקבל וכו' וקסבר אין כלי ניטול וכו' א"נ קסבר אסור לבטל כלי מהיכנו וכו' לכאורה הם אוקימתא דר' יצחק ודר' חסדא אליבא דרב יוסף וקשה למה השמיט אוקימתא דרבה אליבא דרב חסדא הצלה שאין מצוי' לא התירו וגם הוא מהופך דאוקימתא דר' יצחק הוא לבסוף ונקט לי' תחילה אמנם כד דייקת שרש"י אין כלי ניטל הוא אוקימתא דרב חסדא אליבה דרבה וגם אוקימתא דר' יצחק דרש"י אזיל לשיטתיה בגמ' דהצלה שאינה מצוי דלא התירו היינו להיות כלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל ולכך אסר הכא בשמן שאין מצוי והוי ממש כאוקימתא דר' יצחק ואין חילוק ביניהם אלא בכופה כלי על הביצה וכיוצא בו דהוי הצלה מצוי' וזה אין שייך למשנתינו וא"כ במשנתינו ליכא אלא הנך תרי אוקימתות ונקט רש"י כסדר הנאמר בגמ' אליבא דרב חסדא ודוק:

בא"ד דהוי כקובע לו מקום וכו' עד ודמי למלאכה עיין בתוס' בעמוד שלאח"ז בד"ה דמבטל כלי מהיכנו שהקשו דברי רש"י אהדדי שכתב בסוף מכילתין דדמי לסותר וכן הקשה הר"ן ונ"ל לתרצו בג' פנים הפן א' לפי פשוטו נראה דלק"מ דגם כאן לא כתב רש"י דהוי כבונה אלא דדמי למלאכה וס"ל מלאכת סותר והא שכ' דמיחזי כקובע לו מקום וכו' משום שזה סתירתו דמעיקרא הי' יכול לטלטלו במקום שירצה ועכשיו מחברו בטיט שאין יכול לטלטלו וכן משמע לשון רש"י כאן והא שקיצר שם שסמך אכאן ודוק:

הפן הב' אף אם נאמר שמשמעות לשון רש"י כאן דהוי כבונה ג"כ הכל א' דאמת אינו רק סותר דהא מעיקרא הי' ראוי להשתמש כאן ובמקום אחר ועכשיו אין ראוי רק כאן אלא שסותר אינו חייב כי אם ע"מ לבנות משום דהוי מקלקל אף דאסור מ"מ כאן אינו סתירה גמורה רק מיחזי כסותר וכיון דבסותר גופא כה"ג פטור אין לאסור כמו שפירש"י במשנה שובר את החביות ע"ש אף דמתקן אצל שמן הוא פטור לר"ש וגם לחד מ"ד בעינן ע"מ לבנות במקומו לכך כ' רש"י דהוי ע"מ לבנות במקומו שצריך בנינו כאן לקבל השמן לכך סותרו מטילטול מכאן ודוק:

הפן הג' נלע"ד שזהו כוונת התוס' לקמן שלא כתבו כלל בלשון קושיא ארש"י אלא כ' בפ"ב פירש וכו' וכאן פי' וכו' ע"ש וי"ל שזה תירץ והוא שבודאי סתירה לא הוי אלא שלא יוכל לטלטלו עוד עכ"פ כל השבת או זמן קבוע אבל אם יכול לטלטלו תכף אח"ז לא הוי סתירה אם מעמידו כאן לפי שעה אבל בונה קי"ל הבונה כל שהו חייב אף אם יכול לסתרו אח"ז ודאי חייב וא"כ לפי ס"ד כאן אף בטבל וסל לפני אפרוחים הוי איסור ביטול כלי מהיכנו י"ל דהוי בונה אבל למסקנא דבהנהו שרי משום דיכול לטלטלו אח"כ לכך פירש"י שם דהוי סותר ולא בונה ודוק. במשנה ואם נתנו מבע"י מותר הוא תמוה דמאי מותר כמ"ש התוס' ומ"ש רש"י להניחם שם אין פירוש דאיך יטלו הא אסור לטלטלו וגם מה"ת להצטרך ליטלו ונ"ל לתרץ לפי פשוטו ולפרש דברי רש"י והוא ע"פ מ"ש התו' בד"ה שאין מצוי' דלהכי חשיב שמן הצלה שאין מצוי' משום דרגילים לעולם לתת כלי תחתיו מבע"י ואין מצוי להצטרך לתת בשבת וא"כ שפיר קאמר דאם נתנו מבע"י אלא שנשבר כגון בגולפי חדתי דשכיחי דפקעי או נפל משם או נתקלקל מקום מושבו דזה ודאי מצוי מותר לתקנו דעיקר שאין מצוי היינו שלא לתת מבע"י אבל אם נתן מבע"י מיקרי הצלה מצוי' כנ"ל ומותר לתקן או להניח כלי אחר וזה י"ל כוונת רש"י ודוק:

אמנם לאינך אוקימתא אינו מתורץ וגם הוא דחוק קצת לכן נ"ל שהתו' כיונו לפרש פי' אחר ויהא מקושר כל דבריהם יפה שכ' בד"ה ואם נתנו מבע"י מותר הלשון דחוק ואח"כ כתבו בד"ה ואין נאותן איכא לאוקמא כר"ש וגם מה הלחץ הזה לדחוק לאוקמא כר"ש אמנם נראה שכתבו כן כדי לתרץ הלשון הנ"ל קודם וגם לקמן בגמ' מהדרי בכל צד כדי לאוקמא מתני' י"ל ג"כ מטעם זה לתרץ חומר הזה ועמ"ש לר"ש הא דאמרינן דאסור בשעה שנר דולק היינו המטפטף והוא משום שהוקצה למצותו לנר שבת וגם לאיסורו משום מכבה כמ"ש בגמ' שם וצריך ביאור מ"ש השמן הנשאר בנר אחר שכבה שמותר משום שלא הקצה אלא למצותו כל זמן שדולק ה"נ שמן המטפטף ששוב אינו דולק זה השמן למה נאמר שהקצהו אלא ודאי שמיירי שלא נתן כלי תחתיו מבע"י וא"כ בה"ש הקצה כל השמן ולא הוי דעתי' עלי' ובזה גם ר"ש מודה היכא שהוקצה למצותו ביה"ש כמו בנוי סוכה וכן בקערה ועששית לקמן אבל אם נתן כלי תחתיו מבע"י והוי דעתי' עלי' ביה"ש ודאי שרי שמן המטפטף אף בשעה שהוא דולק דכמו שהוא יושב ומצפה מתי תכבה כן יושב ומצפה מתי יטפטף וא"כ שפיר קאמר ואם נתנו מבע"י מותר השמן והכל לטלטל וע"ז קאמר ואין נאותן וכו' ר"ל זה שאמרנו אין נותנין דמשמע שהשמן אין נאותן ממנו היינו אם לא נתן מבע"י שהוא לפי שאינו מן המוכן מבע"י אבל אם נתן מבע"י הוי מן המוכן ושרי וראי' מפורשת לזה מנוי סוכה דאמרינן אם התנה אינו בודל ביה"ש שרי ואין לך תנאי גדול ממעשה זה שנתן כלי מבע"י ודוק:

אם נאמר שאין סברא להתירו בשעה שדולק לפי' התו' אף אם נתן כלי מבע"י נאמר לפרש הלשון בסיגנון זה בדרך יותר מרווח ויתורץ גם ק' התוס' לקמן בד"ה בעודן עליו שהקשו וא"ת לרב יוסף לא אתיא מתניתן כר"ש וכו' ע"ש ומה שתירצו הוא קצת דוחק וגם נשאר קושיא מטבל שאינו בידו לתקן דהא אסור אמנם נ"ל לתרץ ולומר דהשמן המטפטף הוא גרע מהנשאר בנר לאחר שכבה כמו דאמרינן לקמן בגמ' בכוס וקערה אפי' כבה אסור דאין דעתי' עלי' ה"נ אם לא נתן כלי מבע"י לא הי' דעתי' עילוי' דמי ימר שיטפטף ואף אם יטפטף ילך לאיבוד לכך אסור זה השמן המטפטף כל שבת ולכך אסור ליתן כלי בשבת דהוי ממש מבטל כלי מהיכנו לכל השבת וא"כ שפיר קאמר דאם נתן כלי מבע"י מותר השמן עכ"פ לאחר שכבה וא"כ מותר להעמיד גם כלי אחר כיון שיהא מותר לאחר שכבה לא הוי ביטול כלי מהיכנו וא"כ שייך שפיר ואין ניאותין ממנו היינו בשעה שהוא דולק לסברא