לשון הזהב שבת פז

הך וא"ת למ"ש קודם כמו עוד ראי' לפירושם הקדום דלפ"ז מתורץ הוא תי' בהך וי"ל ודוק היטב וא"כ הדרא ספיקן לדוכתא די"ל כפן הראשון דיותר מסתבר כנ"ל דלפי המסקנא ג"כ בספל צל"ח אסור ע"ז פשיט הגמ' אמר רב הונא ברי' דר"י חזינא לרבא דלא קפיד וכו' וא"כ מתפרש כפן השני ותו לא צריך להך מי סברת ודוק:

במשנה האלפס והקדירה וכו' הוא תמוה למה תנן תרוייהו וצ"ל משום דאילפס חומה רב מקדירה שהוא מתכות וגם הוא מרובה ותנא חדא לרבותא דרישא וחדא לרבותא דסיפא ודוק:

אבל א"ל משום דס"ד דיש חילוק בין כ"ח לכ"מ להיפך כמ"ש הש"ך דכ"ח בולע אף בכ"ש ויש סמך מהירושלמי שמייתי התוס' לקמן במשנה וס"ד אף בכ"ר לחלק ז"א דשם לענין הכלי עצמו ולבלוע אבל להחזיק חום שבתוכה מצינו לעיל בהדיא דנחושתה מחממתה לחד פירוש ואף לפירש"י עכ"פ אין סברא לחמם יותר ולבשל בתוכה כ"ח מן כ"מ אלא כדכתיבנא ודוק:

ע"ב ברש"י בד"ה תמחוי וכו' עד ומשם מערה לקערות וצ"ל דקערה דנקט במשנה לאו הנך קערות דהוי כלי ג' ול"ל למיתנא ואין סברא שיאסר ר"י אף בכ"ג בחומץ וציר ומכ"ש למסקנא ארישא קאי אלא ודאי משום דמאלפס הוא דמערין לתמחוי כמ"ש רש"י אבל מקדירה דרך לערות לקערה ונקט סיפא היפוכא דרישא בתרווייהו מטעם שכתבתי בסמוך ודוק:

בגמ' איבעיא להו ר"י ארישא קאי ולקולא וכו' הנך תיבות לקולא ולחומרא הוא מיותר ולכאורה י"ל משום דיותר מסתבר דקאי ארישא דאי אסיפא לכל הוא נותן הוא מיותר דת"ק נמי ה"ק ולא פליג בזה והל"ל ר"י אוסר ביש בו חומץ וציר וצ"ל איידי דת"ק נקטה וא"כ מוטב לומר דקאי ארישא משנפרש בדוחק לכך קאמר מש"ה הוא מסופק דיש ג"כ סברא יותר לומר דאסיפא קאי דאי ארישא קאי הוי לקולא ואי אסיפא קאי הוי לחומרא וקי"ל כל שיעורי חכמים להחמיר ר"ל כיון שי"ל לכאן לכאן ותנא קא סותם מסתמא כוונתו לחומרא דאי לקולא הוי מפרש ולא סתים וכיון שיש סברא לכאן וסברא לכאן לכך איבעי' ודוק:

אמנם שיל"ד עוד מאי מיבעי' אליבא דר"י כיון שאין הלכה כן כדקי"ל בכ"מ דהגמ' שקיל וטרי אליבא דמ"ד ודאי הלכה כמותו והכא מוכח תכף בסמוך דהלכה כרבנן והכי קי"ל וא"כ למה מיבעי' וגם לקשר קצת הך דסבר רב יוסף להקודם לכן נ"ל לפרש דשוי' לכולה והוא דבתיבת לקולא ולחומרא מתרץ דהבעיא היא אליבא דהילכתא והוא שאם נאמר דארישא קאי פליג ר"י לקולא בין ברישא בין בסיפא ורבנן לחומרא בתרווייהו והוא כיון שמתיר גם בכ"ר ולא אסר אלא בחומץ וציר ממילא בכ"ש מותר אף ביש בו בחומץ וציר ורבנן אסרי בכ"ר אף באין בו חומץ וציר י"ל דבכה"ג הא דשרי בכ"ש אבל ביש בו חומץ וציר מודו רבנן דאסור אף בכ"ש משא"כ אי אסיפא קאי ולחומרא בכ"ש ממילא לרבנן שרי אף בחומץ וציר וא"כ כיון דפשיט דארישא קאי קם דינא דאף לדידן דקי"ל כרבנן אסור בכ"ש ביש בו חומץ וציר וכן מצינו באמת אף בשאר איסורין אסור בחומץ וציר אף בצונן בחומץ וציר ממילא יש להורות כן בשבת בכ"ש דהא התוס' מדמין להדדי כמו שנבאר ובזה מקושר הך דסבר רב יוסף לכאן די"ל דמש"ה פשיט אביי מתני ר' חייא ללשון ראשון דמלח אף בכ"ש בשלה משום דהוי כרותח כמו ציר ורב יוסף סבר דאסיפא קאי וללשון שני י"ל דמלח לא הוי כציר ממש שכבר מלוח ממלח מרובה ודוק:

בתוס' בד"ה אבל נותן וכו' עד דאדרבה דוק מסיפא וכו' לכאורה הוא תמוה מאי אדרבא דהא לא מוכח כלום כיון דליכא למשמע מיני' וצ"ל משום דע"כ דלא תיקשי רישא אסיפא ע"כ צ"ל דחדא לאו דוקא ויותר מסתבר לומר דרישא דוקא כמ"ש התוס' בכ"מ מכ"ש דהכא י"ל בסיפא דנותן לתוך הקערה אפי' קודם שעירה לתוכו והיינו לתוך הקערה ריקנית אלא שי"ל אדרבא מסיפא דוק שהוא לחומרא כמ"ש לעיל לכך מסופקים ודוק:

בא"ד ורבינו שמואל מביא ראי' וכו' לכאורה הוא תמוה וכי לא ידע הגמ' דלשם דעכ"פ מבשל כ"ק עד שכ' התוס' כן לאחר הירושלמי וגם מה חידש הר"י כיון שכן הוא בירושלמי וגם מה חידשו התוס' בסוף כיון שהוא בגמ' ולמה הביאו הירושלמי לכן נ"ל שלילות דבריהם שהקשו רישא אסיפא ובאו לתרצם וכ' ר"ש מביא ראי' לענין בישול דהוי ככ"ש ולא מבשל לענין שבת והא דאמר התם דבלע כ"ק היינו כמ"ש התם אדמיקר ליה תחתון לעליון בלע כ"ק אבל לענין בישול לומר שמבשל עליון לתחתון ס"ד דאין זה סברא דהא אדרבא התחתון מיקר לעליון ולא עליון מבשל לתחתון אלא קודם שמקירו לגמרי בולע כ"ק וע"ז כ' ולר"י נראה ע"פ זה הסברא גופא דר"ש דמבשל לגמרי ככ"ר (עכ"פ כ"ק) כיון דמרבה למריקה ושטיפה ובליעה בלא בישול א"ל מריקה ושטיפה אלא הגעלה כדאמרינן בזבחים וגם מרבה אותו לתבושל בו משמע שהיינו בישול וא"א אדמיקר לי' לא מבשל למה צריך מריקה ושטיפה וע"ז כ' התוס' אמנם בירושלמי דחה זאת הסברא כמו שמסיק מכלי נחשת אם אינו מבשל לא בלע אלא ע"כ שאין חילוק ולכך מסקי כיון שמוכח מהירושלמי שאין חילוק ממילא מתורצין ב' הראיות דתתאה גבר ואפ"ה מבשל כ"ק אדמיקר לי' כמו שהוא בולע כ"ק ולכך צריך מריקה ושטיפה ומתורץ ג"כ במתניתן דהכא דיוקא דרישא וסיפא דברישא נקט כ"ר דמבשל כולו ובסיפא נקט כ"ש דשרי לגמרי משא"כ עירוי דהוא דבר ממוצע דמבשל כ"ק וא"ש דיוקי תרווייהו אלא דקשה הא לענין שבת אין נ"מ והוי כמו כ"ר ואפ"ה קשה דיוק דרישא ע"ז כ' התוס' ואם עירו רותחין וכו' וכן כ' וכלי שתשמישו ע"י עירוי ר"ל דא"כ א"ש גם דיוק דרישא כיון דנ"מ לשאר איסורין לפי הירושלמי דשוין בישול ובלוע לכך מדייק דוקא לתוכה וכן נמשך מזה מ"ש בדיבור לאח"ז לכל קדרות וכו' ר"ל דבלא"ה י"ל דטעם דאין מבשל אבל בולע ודאי אף לר"י בכ"ר דהא לא פליג בשאר איסורין אמנם כיון שהוכיחו מהירושלמי דאין חילוק בין בישול לבלוע ע"כ אף בשאר איסורין פליג בתבלין ודוק:

העולה מדבריהם אלו דאין חילוק בין שבת לשאר איסורין בזה דהיינו בין בישול לבלוע כמ"ש כן בהדיא וכ"כ המ"א בה' פסח ובעיני הוא תימה למה