לשון הזהב שבת פו

וע"כ סבר אף בהא כר"ש דמשא"צ פטור ושפיר מחלק בין ברי היזקא א"כ קשה של עץ נמי כיון דהוי דרבנן לישרי אף שאין ברי היזקא כמ"ש בה"ג (או י"ל דמקשה ארישא מצירוף גופא כיון דשמואל סבר כר"ש והוי גבי מתכת איסור דרבנן מאי איריא של מתכת דהוי ברי היזקא אפי' של עץ דלא ברי היזקא נמי שרי באיסור דרבנן והוי לי' למינקט היכא דלא ברי היזקא לרבותא) ומשני אין הפי' כמו שאתה סובר שהחילוק בין ברי היזקא או לא אלא עיקר החילוק בין מתכת לעץ דדשא"מ היינו מתכת דהוי צירוף שא"מ סבר כר"ש לכך שרי משא"כ בעץ דהוי משאצ"ל סבר כר"י ואסור וכמסקנת הר"ן ולא פליגי ודוק:

ועפ"ז מתפרש היטב דברי רבינא דלפי ס"ד וכפי' בה"ג גבי קוץ אף ד"א שרי דהא שרינן אף אד"א אבל לפי המסקנא דתלי רק באד"א או דרבנן לא שרי ד"א רק פחות ודוק:

או להפך דלפי הס"ד כפי' בה"ג י"ל היכא דלא ברי היזקא אף איסור דרבנן אסור וא"כ גם קוץ דהוי לא ברי שרואין אותו אסור והא דנקט איסור דאורייתא משום רישא או י"ל דגם עץ הוא דרבנן וכס"ד אבל מהמקשה הכא וכן המתרץ דאף גבי עץ דלא הוי ברי היזק לא אסור אלא משום דהוי דאורייתא אבל בדרבנן שרי א"כ גבי קוץ אף דלא ברי היזקא שהרי רואין אותו אפ"ה שרי פחות מד"א דהוי דרבנן ודוק:

ברש"י ד"ה בכוס משום דלשתי' וכו' ועוד דהוי כ"ש וכו' ר"ל לפי פשוטו דבעינן תרווייהו אע"ג דמסקינן דספל שרי אע"ג דלית בי' אלא חדא דהוי כ"ש רש"י כ"כ אליבא דס"ד כדרכו תמיד ולפי המסקנא לא בעינן אלא חדא וה"ה לפי המסקנא בלשתי' לחוד סגי אפי' בכ"ר דהא חזינן במתני' דאף לתוך המיחם שרי להפשירן והיינו לשתי' אלא דלפ"ז קשה היכי ס"ד לומר כן דבעינן תרווייהו וכמ"ש רש"י ג"כ בס"ד דסבר רב יוסף ספל אסור אע"ג דהוי כ"ש וכו' ור"ל דבעינן תרווייהו היכי שרי במיחם במתני' וא"ל משום שהוא להפשירן הא משוה לי' לכוס משמע דשרי כמו כוס משום דלשתי' הוי להפשירן לכן הי' נ"ל לפום פשטי' דהאי ועוד הוא מחלק ר"ל באחד סגי ורש"י כתב ב' טעמים להיתר משום כל חד לחודי' חדא משום דלשתי' לחוד שרי אף בכ"ר ועוד טעם אף לרחיצה וכ"כ אליבא דמסקנא ולפי ס"ד דרב יוסף הוי סבר כפי' הראשון דתלי רק בלשתי' ורחיצה לכך גם ספל דהוי כ"ש אסור כיון שהוא לרחיצה ולפי המסקנא כל חד לחודא שרי ולכן שרי מיחם וספל:

אמנם כד עיינינן בי' הוא להיפך דמוכח ממתניתן דלשתי' לחוד בכ"ר אסור דהא אסור במיחם בשביל שיחמו אף דהוא לשתי' ולא שרי אלא בפירוש להפשיר והכא מיירי אף שיחמו וכן גבי כוס גם סתמא שרי במתניתן דהוי תרתי קולי כ"ש ולשתי' וכדי להפשירן דקתני קאי רק אמיחם ונקט כוס בהדי שסתם כוס הוי נמי להפשיר ומוכח כל זה בהדיא בתוס' בד"ה אבל באמבטי ובד"ה מי סברת וכן מוכח בגמ' דודאי מתניתן אתי כב"ה ולא כב"ש וא"כ ע"כ דברי רש"י מתפרשי' דבעינן תרווייהו והיינו לפי דס"ד ברב יוסף ולהמסקנא לא תלי אלא בכ"ר אסור בין לשתי' בין לרחיצה אם לא בפירוש להפשיר ובכ"ש בין לשתי' ובין לרחיצה שרי כמו כוס וספל ודוק כי הוא ברור לדינא לרש"י בגמ' ולמאי דס"ד מעיקרא דספל וכו' ע"ש עד אמר רב הונא ברי' דר"י חזינא לי' לרבא דלא קפיד אמנא וכו' ע"ש והוא תמוה כולה סוגיא מאי מקשה ומתרץ פילפול של הבל והרי בכל הפוסקים מוציאין הלכה מסוגיא דש"ס דשקיל וטרי ודאי הלכה כן מכ"ש כאן דשקיל וטרי לה"א וביותר דקושיא ליתא שמא אין סבר לפי ה"א כרב נחמן וגם באמת אין רוחצין בחמין שצריך להפיג צינתן ומכ"ש שהוא לפי ה"א שמא נמי מש"ה האמת אין כן וגם ק' התוס' הוא תמוה מאד בד"ה מי סברת וכו' שהקשו וא"ת מאי קמ"ל וכו' ותירוצם דחוק למאי נ"מ אמר כן כיון שאין הלכה כב"ה וגם ק' מהרש"א ומהר"מ קשה מאד ותירוצם דחוק וגם אמר ר"ה ברי' דר"י אין שייך למעלה וגם מאי מחדש הא לעיל נמי אסיק הכי ונ"ל לתרץ הכל אחר שנקדים שבדברי רב יוסף ואביי י"ל ב' פנים שהוא נ"מ גדולה אליבא דדינא לפי מאי דאסיק אליבא דדינא דהלכה כר"ש ב"מ וקאי אסיפא וא"כ בכוס תרווייהו שרי ובאמבטי תרווייהו אסורי י"ל הפן א' לפי פשוטו דר"י סבר לעיל דספל הרי הוא ממש כאמבטי ותרווייהו אסורי בי' ואמר אביי דאינו כאמבטי ממש לאסור תרווייהו אלא צונן לתוך חמין הוא דאסור אבל להיפך שרי והפן הב' י"ל דסבר ר"י לעיל דספל הרי הוא כאמבטי בדין א' דצל"ח אסור אבל להיפך שרי והרי הוא ל"ד ממש או י"ל הרי הוא כאמבטי לב"ה ורשב"מ לא פליג אספל רק אאמבטי וא"כ אמר לי' אביי דאינו כאמבטי ותרווייהו שרי:

אמנם ודאי הפן הא' יותר נראה חדא דלשון הרי הוא כאמבטי משמע ממש כאמבטי וגם הלשון אינו כאמבטי משמע שאינו חמור כ"כ כאמבטי אבל עכ"פ אינו קל ככוס דאל"כ הל"ל הרי הוא ככוס וגם א"כ הא מוכח מהברייתא דא"ש טפי כפי המסקנא דנקט בד"א בכוס אבל באמבטי כו' וא"כ קשה דיוקם דספל אהדדי ולפמ"ש לק"מ דספל אינו ככוס ואינו כאמבטי א"כ יצא לנו הדין במסקנא דספל צל"ח אסור וע"ז בא הגמ' להוכיח דהפשט כפן הב' וא"כ לפי המסקנא תרווייהו שרי בספל והוא דאי כפן הא' קשה למאי דס"ד מעיקרא וכו' ונצטרך לדחוק דפליג ארב נחמן ולרשב"ם באמת ליכא א"כ מוטב לפרש כפן הב' ולק"מ דאף לפי ס"ד שרי חל"צ וא"כ לפי המסקנא תרווייהו שרי ויש נ"מ לדינא וע"ז מדחי דלעולם כפן הא' ולמסקנא אסור נמי צל"ח ור"י סבר דרשב"מ ארישא קאי ור"ל בא להוכיח זה דרשב"מ ארישא קאי דסבר למימר אליבא דב"ה דספל הרי הוא כאמבטי וא"כ יוקשה אליבא דרשב"מ דקי"ל כוותי' רחיצה בחמין ליכא אלא ודאי דרשב"מ ארישא קאי ובא להשמיענו זה מי סברת וכו' וזה כוונת התוס' במ"ש וי"ל דר"י אליבא דב"ה אתי לאשמועינן ר"ל דאתי לאשמועינן דין אליבא דב"ה דנ"מ גדול לרשב"מ אליבא דדינא דקאי ארישא וא"כ לק"מ ק' מהרש"א ומהר"ם וקושיא שהקשיתי וע"ז אמר לו אביי דספל אינו כאמבטי ולעולם אסיפא קאי כמ"ש התוס' לעיל מיני' בזה הדיבור ובזה מקושר היטב