לשון הזהב שבת פא

דעביד אף לתענוג ובזה מקושר הך דדבר זה אף בחול אסור לכאן וק"ל:

בגמ' רבה ור"י דאמרי תרוייהו להיתרא שמן וכו' ואתא ר"י למימר שמן וכו' ואתא רשב"ג למימר וכו' הנך ואתא הוא תמוה שהוא מיותר ולא שייך כלל לפלוגתייהו דרבה ור"י ורנב"י וגם יל"ד איך פליגי אינהו שלא אליבא דהילכתא וגם מימרא דרב יהודא אמר שמואל לא שייך לכאן דהל"ל תכף על הברייתא וגם הקושיא דה"ד יד סולדת אינו שייך לכאן דהל"ל תכף על הברייתא ה"ד בישול ונ"ל לפרש ולקשר כל דברי הגמ' וממילא יתורץ ג"כ מאי טעמייהו דרבה ור"י ורנב"י ובמאי פליגי והוא דבא הגמ' לפרש דבריהם וגם במאי פליגי ומפרש רבה ור"י דאמרי להיתרא משום דעכשיו הוא הסדר נכון ת"ק מיקל טובא דאפי' לבשל מותר משום דשמן אין בו משום בישול וטעמא כמ"ש הרמב"ם דכל דבר שטוב חי כמו מבושל אין בו משום בישול דהוי כמו כל שבא בחמין לפני השבת דשורין אותו בחמין בשבת משום דכבר הוא מבושל ובזה שא"צ בישול הוי כמו מבושל כבר ונ"ל שהרמב"ם הוציאו מכאן דאל"ה למה נאמר אין בו משום בישול אלא דפליגי אי שמן ג"כ טוב חי כמו מבושל או לא דא"ל דפליגי בהך סברא דרמב"ם א"כ לא ה"ל להרמב"ם לפסוק כיון דקי"ל כר"י ונחזור לענין שכן הסדר על נכון ת"ק מיקל טובא ור"י מחמיר קצת יותר ורשב"ג מחמיר טפי משא"כ אם נאמר דת"ק מחמיר טפי אינו על הסדר ולפ"ז הלכה כר"י דהוי לי' מכריע ורנב"י י"ל דל"ל הך סברא דהרמב"ם וא"כ ל"ל דת"ק שרי לגמרי או אית לי' דשמן ודאי מבושל טוב יותר לכך סבר לאיסורא ואי משום הסדר מפרש שגם זה הסדר על נכון דת"ק מחמיר טפי ור"י מיקל טפי ורשב"ג מכריע ביניהם דלאחר יד שרי כר"י וסתם הפשר אסור כת"ק ואפשר שמש"ה מפרש לאיסורא שניחא לו לפרש בזה הסדר אמנם הראשון נ"ל עיקר דפליגי בסברת הרמב"ם וא"כ לרנב"י ודאי הלכה כרשב"ג שהוא מכריע אע"ג שאינו מכריע ממש לפי' תוס' לעיל מ"מ כיון שליכא צד הלכה נגדו הלכה כממוצע דהוי רבים כפירש"י לעיל ואח"ז שייך דברי רב יהודא שפוסק כר' יהודא משום דסובר כרבה ור"י ולכן פסק הרמב"ם כן כר"י וכן בכל שאין בו בישול פוסק כוותייהו זולת בשמן פוסק כר"י ועכשיו שייך הקושיא ה"ד יד סולדת דזולת זה היינו מפרשים כפשוטו דבישול הוי שיד גדול נכווה ובזה מתפרש דברי רשב"ג בטוב טעם שס"ל מש"ה הפשירו זהו בשולו משום דגזרינן שמא אתי לבשל וכן מוכרח לפירש"י כמו שנבאר ולכך בסכה ידה שמן שרי דתו ליכא למיגזר שמא תבשל שלא תכווה ידה אבל עכשיו דמפרש כלאחר יד א"ב משמע דהיתרא הוא משמע שהוא כלאחר יד איכא היכרא ות"ק אוסר אף בזה וק' בין לרשב"ג ל"ל משום כלאחר יד ובין לת"ק מ"ט אוסר הא א"א לבשל עד שהיד סולד בו לכך מקשה ה"ד ומשני שכריסו של תינוק נכווה אבל יד גדול אינו נכווה ושפיר איכא למיגזר שמא יבשל ודוק:

ברש"י בד"ה הפשרו במקום הראוי לבישול זהו בישולו וכו' ר"ל שלא תקשה אם הפשרו זהו בישולו למה שרי בכ"ש וצ"ל לדעת רש"י הא דהפשרו זהו בישולו היינו משום גזירה ובמקום שאינו ראוי לבישול לא שייך למיגזר וצ"ל לרש"י דר' יצחק פליג ארב יהודא דפסיק לעיל שמן מותר להפשיר דא"ל דרב יהודא מיירי במקום שאין ראוי לבשל דהא אמר אחד שמן ואחד מים וכו' ובמים פירש"י לעיל דאפי' כנגד אש שראוי לבשל שרי היכא דאין מניחו כ"כ וצריך לחלק לדעת רש"י למה בשמן ליגזור ובמים לא גזרינן צ"ל בשמן שכיח טפי שיבשל משא"כ במים לא שכיח שירתיחנו כי ההפשר די להם לכן נ"ל משום דוחקים אלו גרסי הרי"ף והרא"ש והר"ן ושאר גאונים הפשירו לא זה בישולו ולפ"ז א"ש הכל דבמקום הראוי לבישול אסור לכ"ע אפי' במים כמ"ש הרא"ש ור"ן דגזרינן ולא שרי אף במים אלא במקום שאין ראוי לבישול דלא שייך גזירה אלא בשמן למאן דמחמיר אסור אף בכה"ג דס"ל בשמן הפשירו זהו בישולו ר"ל דשמן בטבעו די לו בהפשר והוי מדאורייתא כבישול כמו בגלגול ביצה וכהדחת קוליס ומליח ישן ור' שרי לי' בכ"ש ש"מ דלא זה בישולו וכן נלע"ד שהרמב"ם פוסק כן שכ' באמבטי לא יניח פך של שמן והיינו כר' יצחק ב"א ואי גר' כרש"י דלר' יצחק ב"א הפשירו זהו בישולו היכי פסיק לעיל מיני' כרב יהודא אמר שמואל דאחד שמן ואחד מים להפשיר מותר אלא ודאי ס"ל כגי' הרי"ף רבו דהפשירו לא זהו בישולו והא דשרי לעיל להפשיר היינו במקום שא"א להחם וזהו שכ' ולא שיחם כמ"ש הרי"ף ושאר גאונים דברי הגמ' לא שיחם ותימה לי על הרב המגיד שכתב שהרמב"ם פוסק כרש"י והיינו מדכתב סתמא להפשיר מותר משמע לי' דאפי' קרוב למדורה שרי להפשיר והוא תימה דא"כ היכי פוסק אח"כ כר' יצחק ב"א ולרש"י ע"כ לריב"א הפשירו זהו בישולו והוא שני הפכים ואי משום שכ' סתמא הלא גם בברייתא תני סתם ומפרשים שלא בשביל שיחם היינו במקום שיכול להחם וכ"כ הרמב"ם ולא שיחם לכוונה זאת ומסתמא הולך בשיטת רי"ף רבו וגם ממקומו הוא מוכרע שלפמ"ש שסובר כרי"ף מתורץ תימה גדולה בדברי הרמב"ם שכ' אחד שמן ואחד מים בשביל שיפשיר שרי להניחו כנגד המדורה ותכף אח"כ כתב אשה סכה ידה שמן או מים ואוחזה כנגד המדורה בשביל שיפשיר ולא שיחם עד שכריסו של תינוק נכווה והא תמוה כיון שפוסק ששרי לפשר אפי' בפך בלא שינוי למה הוצרך לכתוב דע"י שינוי שרי דהא בגמ' דייק ארשב"ג דאמר כן דס"ל הפשירו זהו בישולו וקמ"ל דע"י שינוי שרי משא"כ לר"י דשרי הפשר אמנם לפמ"ש ומוכרח שהרמב"ם סובר כשיטת הרי"ף וגאונים שפיר כתב אף לדידן דינא דרשב"ג כגון בקרוב למדורה דאסור להפשיר אף לר"י וכלאחר יד שרי דמרשב"ג ברחוק דאסור להפשיר שרי כלאחר יד ה"נ נשמע לדידן בקרוב ולכך כתב הרמב"ם שלא יחם עד שכריסו וכו' אע"ג דכבר כתבו אלא דהתם מיירי ברחוק ולא שיחם היינו מקום שיחם משא"כ הכא דמיירי בקרוב צריך שיעור בחימום וגם מתורץ היטב שכ' דין זה גם במים ורשב"ג לא אמר אלא שמן משום דרשב"ג מיירי במקום דפליגי בהפשר ואיהו סובר דאסור והיינו ברחוק וזה רק בשמן אבל הרמב"ם מיירי בקרוב ושם גם מים אסור לשיטת הגאונים הנ"ל לכך נקט גם מים ודוק היטב כי הוא ברור ואימתי בדברי הרמב"ם לענ"ד: