לשון הזהב שבת פ

עביד דאמר אביי כל מילי עביד כרב וא"כ לא נ"מ לעלמא כלום דהא עביד כל מילי כרב ובכאן ודאי לא נ"מ דאף אם לא שמע ועביד אין הלכה כמותו דהא רב יוסף שמיע לי' דאיתותב ולכך פירש"י לא שמיע לרבה ולא לרב יוסף דא"כ לא הוי מקשה מידי דנ"מ הכא אע"ג דעביד כל מילי כרב בעי אם רבה עביד כשמעתי' או כלישנא קמא דדילמא אמר כן להלכה ולא למעשה כסוגית הש"ס דבעי כ"פ כן אבל אם רב יוסף ידע מקשה שפיר כמ"ש ואגמ' גופא לק"מ דלישני דרב יוסף לא שמע דהמקשה ידע דר"י שמע וגם בלא"ה צריך רש"י לפרש דקאי ארבה כיון שא"צ למחוק תיבת דילמא וארב יוסף לא שייך דילמא כיון ששאל ודאי לא שמע והמהרש"א לא מקשה כן אלא לפי מה שהם מוחקים תיבת דילמא אבל לפמ"ש לפרש שא"צ למחוק בלא"ה לק"מ ומשני שפיר כחומרי עביד וכו' ר"ל שהי' מסופק אם עביד גם כקולי לכך רצה לפשוט מכאן אם לא שמע ועביד א"צ בכ"מ דלא איתותב עבדינן אף כקולי דרב ודוק:

בתוס' בד"ה אלא שחמין וכו' והוא תימה גדולה על רש"י וגם התירץ שכתבו תוס' ושמא יש לחלק וכו' אינו לפי גירסתינו ברש"י כמ"ש המהרש"א. אמנם נ"ל שאדרבא שיטת רש"י הוא הנכון ויתורץ גם דברי הרמב"ם וספר המצות שהביא הטור והיא שאדרבא ר"י אזיל לשיטתיה דלעיל דהא אמר כאן מזיע ויוצא ומשתטף וכו' אלמא בשעת היתר הזיעה הי' גם שטיפה מותר אמנם אחר שגזרו על הזיעה פליגי בזה דלר"ש לא גזרו על שטיפה ולר"י ור"מ גזרו גם על שטיפה תדע דנקט הכא סתמא משרבו עוברי עבירה התחילו לאסור משמע דקאי על כל מה שאמר למעלה זיעה ושטיפה והיינו משום דר"י אזיל לשיטתיה וכן הוא מפורש להדיא ברמב"ם פ' כ"ב מה' שבת הל"ב ז"ל לפיכך גזרו על הזיעה וגזרו שלא ישתטף בחמין שהוחמו מע"ש וכו' ע"ש ועפ"ז מתורץ היטב דברי הרמב"ם שכ' שם בהאי פירקא ז"ל אבל בחמי טבריא מותר להשתטף בהם והקשו מפרשיו הא משמע דגם רחיצה מותר ולדרכינו יתורץ היטב ומוכח כדבריו מהגמ' וגם לדבריו הנ"ל ולדברי רש"י שכ' יהי' ראי' גדולה והוא דאמר בגמ' מתחילה וכו' עד אסרו את החמין וכו' עד אסרו את הזיעה והתירו חמי טבריא והוא תמוה מאי שייך ח"ט לזיעה וגם אמאי לא אמר תכף ואסרו את החמין והתירו ח"ט אמנם לפמ"ש יתורץ הכל והוא דתחילה דאסרו את החמין היינו ודאי רחיצה דהא זיעה עדיין הי' מותרת ובעת שהי' זיעה מותר הי' גם שטיפה מותר כדקתני לעיל ונשתטפו בבית החיצון לכך לא נקט התירו ח"ט דברחיצה אף ח"ט גזרו וזה ודאי כוונת רש"י לדעתי שכ' אסרו את החמין לגמרי ע"כ והוא תמוה מאי כוונתו בתיבת לגמרי שפי' ומאי בעי בזה אלא להורות אף ח"ט ולתרץ זה שכתבתי ואח"כ דקאמר ואסרו את הזיעה היינו אף שטיפה לר"י והא דנקט את הזיעה משום שדרכן הי' לשטף אחר הזיעה כדקאמר בברייתא ואסרו הכל ונקט העיקר וה"ה לטפל ע"ז קאמר והתירו להן ח"ט מה שאסרו בזה הגזירה דהיינו שטיפה ונקט דבר על אופנו ודוק היטב כי הוא ברור לדעתי וראוי לפסוק כן ובזה מתורץ נמי דברי הסמ"ג שהביא הטור שלא התירו אלא ח"ט בקרקע ופליג הטור עליו והוא תמוה באמת לכאורה מנין לנו זה אבל לפמ"ש הוא נכון דהא לא התירו ח"ט אלא בגזירת שטיפה והוא לר"י אבל לר"ש שלא גזרו כלל על שטיפה לא התירו כלל ח"ט משאר חמין רק על הזיעה גזרו והכא נקט לר"י דהך משרבו עוברי עבירה ר"י קאמר לה כמ"ש וא"כ לעיל דפליגי ר"י ור"ש היינו לאחר גזירה אם גזרו על השטיפה וכמ"ש לדעת רש"י ורמב"ם והוא מוכרח וא"כ רב חסדא דקאמר לעיל מחלוקת בקרקע אבל בכלי ד"ה אסור ע"כ משום דאף קודם גזירה דשטיפה וזיעה הי' אסור דהא לר"ש לא גזרו כלל על שטיפה והיינו ודאי משום דבכלי הוי כמו רחיצה שהי' אסורה קודם והך דנשתטפו בבית החיצון היינו בקרקע וע"ז קאמר התירו ח"ט אבל בכלי נשאר באיסורו אף ח"ט ובזה מתורץ ג"כ מה שאמר רב חסדא מחלוקת בקרקע הא אנן קי"ל כר"י ומאי נ"מ בזה אבל לפמ"ש נ"מ דבכלי אף ח"ט אסור כסמ"ג ודוק:

ומה שהקשה הלח"מ על מ"ש הרמב"ם במי מערה לא ידענא מאי קשיא לי' שהרי הרמב"ם משמע להדיא דמיירי בדבר המותר דהיינו שטיפה בח"ט אפ"ה אסור כשהם במערה משום דמטללא וכן מפורש בהלכות דמי מערה מיירי בח"ט ואפ"ה אסור משום דמטללא ואדרבא לפי' הרמב"ם מתורץ טפי מה שנקט דיעבד בח"ט משום רחיצה דאסור אף בח"ט אלא שהרי"ף בהלכות לא כ"כ היינו משום דדוחק לומר דמי מערה מיירי משטיפה וח"ט ברחיצה ואי מערה מיירי מרחיצה בלאו מערה אסור וכמ"ש אף בח"ט לכך פי' הרי"ף והרמב"ם אחריו בשיטתו דמיירי משטיפה וכמ"ש הרי"ף דנקט דיעבד משום מי מערה אע"ג דבגמ' משמע דמיירי מרחיצה ממש היינו משום דמוקי לה כר"ש ומסתבר טפי לאוקמה ברחיצה ממש ושייך דיעבד אף בח"ט ולא הוי טעם כלל משום דמטללא והרי"ף שכ' הך טעם דמטללא ע"כ משום דאנן קי"ל כר"י וכל שטיפה אסור למה נקט רוחץ וכק' הגמ' ע"כ אם בעית לאוקמא אליבא דהילכתא הך הרוחץ מיירי בשטיפה ובח"ט אפ"ה אסור לכתחילה משום דמטללא ובח"ט שרי אפי' לכתחילה ונקט לשון דיעבד משום מי מערה כן צ"ל לדעת הרי"ף שלא יהא נגד הגמ' ואחריו נמשך הרמב"ם תלמידו ודוק:

ע"ב ברש"י בד"ה ובלבד שלא יביא קומקום וכו' עד ונמצא רוחץ בשבת ר"ל אף שאינן רותחין יש איסור בשבת מלבד בחול שהוא איסור אף באינן רותחין דגזרינן משום סכנה אטו רותחין וק"ל:

בתוס' בד"ה ובלבד וכו' נאדו מפירש"י משום דשטיפה לר"ש שרי ואף לר"י לא אסור אלא כל גופו ואף בכל גופו אינו אסור אלא מדרבנן כיון שהוחמו מע"ש והוי גזירה לגזירה אמנם אינו קושיא חזקה על רש"י שהרי מצינו בזה שגזרו הרבה גזלג"ז ודוק:

בא"ד א"נ משום רפואה וכו' דלא מיחזי כרפואה כ"כ נ"ל משום דדבר זה אף בחול אסור משום סכנה א"כ לא שכיח שיעשנה בחול אם לא משום רפואה ואז לא חייש לאיסור דרבנן כיון שעביד לרפואה וא"כ מוכח דעביד לרפואה ולא משום תענוג אבל באלונטית שכיח