לשון הזהב שבת עח

ושבקה וסמיך אהוכחה משתי' ותימה גדולה לי על מהרש"א מה שמתריס על מהרש"ל הלא הוא ג"כ פי' כן אלא שפי' זה הוא דוחק שיקשה בלא הוכחה רצה לפרש מתחילה בטוב טעם שלפי המקשן מוכח דמיירי גם מפיו"ר דאל"כ ליתני רבותא טפי דאפי' פיו"ר אסור וא"ל משום דיוק נקט כל גופא דיותר יש לו לאשמועינן רבותא בגופו אבל לפי התרצן דמיירי משטיפה לא מוכח די"ל דשטיפה רבותא טפי לאסור מרחיצת פיו"ר דזהו רחיצה וזה רק שטיפה הרי לך שזה הדרך נכון מאד אלא שהקשה על עצמו מנלן להוכיח אף לפי דעת המקשן דאל"ה ליתני רבותא טפי בגופו הא א"צ למיתני רבותא זו כיון דמוכח מן שתי' לכך נקט טפי רבותא לדיוק דאפי' כל גופו שרי מע"ש לכך אסיק לדחוק בפירושו כמ"ש המהרש"א הרי לפניך שבונה וסותר ובונה בדברים ראוים לאומרם ותמי' לי על המהרש"א ויותר תימה גדולה על מהר"מ שדיבר עליו דבריו לא כנים והוא אין מתרץ כלל דלפ"ד מאי מקשה הרשב"א גם לדעת המקשן אמנם סוף דברי מהרש"ל ומהרש"א דחוק כמ"ש וביותר קשה לי מאי ומיהו קשה משמע דקאי אלעיל לכן נ"ל דהסיגנון הוא דהרשב"א חיזק קושיא ראשונה ע"י קושיתו וממילא לק"מ שלא נשאר אלא ק' התוס' קמייתא על המקשן מאי שאינו מדקדק מסיפא וגם היא אינו חזקה כ"כ כדמשמע לשון ומיהו ומקושר מאד עם הקודם לאפוקי מפירוש שלהם שנשאר כל הדיקדוקים לבד הקושיא עצמה הוא מתורץ בדוחק גדול חדא שיקשה מן סתם בלא הכרח וגם תירוצם שלמסקנא לא קשה כיון דלא מיירי מן רחיצה רק משטיפה הוא דוחק גדול דהא גם שטיפה רחיצה קרי לי' תנא ופיו"ר נמי רחיצה מיקרי למה לא נאמר דגם פיו"ר הוא בכלל כמו להמקשה דמיירי בכל גופו וכן מה שרצה מהרש"ל לפרש דכיון דמיירי בשטיפה לא מוכח מהדיוק בפיו"ר איירי מדלא תנא רבותא די"ל פיו"ר גרע טפי משטיפת כל גופו הוא תימה דהא חזינן בהוחמו בי"ט מותר ברחיצת פיו"ר ולא בשטיפה וכן מאן דאוסר בשטיפה בשבת בהוחמו מע"ש שרי בפיו"ר דליכא מאן דאסר בשבת ברחיצת פיו"ר בהוחמו מע"ש כדמשמע לקמן דמקשה אלא בשבת רחיצה בחמין ליכא ודוק הארכתי קצת להורת לך שלענ"ד פירושי הוא הנכון:

והוא כי הנה יש להקשות במשנה למה לי' למיתני כלל רחיצה כיון דאסור בשתי' מכ"ש רחיצה ודוחק לומר דנקט מיותר כל מילתא משום דיוק דמשמע איסור אתי לאשמועינן מכ"ש כאן שהורו אמעשה למה להם להורות מה שאינו שייך לכאן וי"ל בשני פנים א' דתני רחיצה לגופא להורות שאסור אע"ג דהוא מכ"ש כ' התוס' כ"פ בש"ס דאורחא דתנא למיתני לא זו אף זו ולא שייך להקשות למה לי הראשון וכן מצינו באמת הרבה פעמים במשנה או פן הב' נוכל לומר דתנא בשבת רחיצה אגב סיפא די"ט דמותר בשתי' והוצרך למיתני איסור רחיצה תני נמי רישא רחיצה וסברא זו כ' גם מהר"מ. ונפקותא בין תירץ הא' לב' נ"ל דלתירץ הב' לק"מ ק' הרשב"א די"ל לעולם דמיירי דוקא ברחיצת כל גופו וא"ת למה לא תני רבותא טפי דאפי' פיו"ר אסור כיון שבאמת אסור לק"מ דהא כל עיקר של רחיצה לא הוי תני אלא אגב סיפא ושם אינו אסור אלא כל גופו וכאן סמוך תנא אשתי' דאסור וכמ"ש המפרשים וא"ל א"כ לא ליתני כלל רחיצה דתני אגב סיפא משא"כ אם נאמר דתני לגופא ולא סמיך אשתי' ותני לא זו אף זו מוכח שפיר דמיירי גם מפיו"ר דאל"כ ליתני רבותא טפי כיון דלא סמיך אשתי' ע"כ דאל"כ לא ליתני רחיצה כלל דאין סברא לומר אגב סיפא ומקשה שפיר הרשב"א מהוכחה גדולה לפי סברא זו אמנם ק' מנ"ל להקשות דילמא הך סברא דתני אגב סיפא אמת אכן י"ל דמוכח מהגמ' דסברא זו אינו דאל"כ מאי מקשה מעיקרא הא הוחמו בע"ש שרי ברחיצה דילמא לעולם אסור והא תני בהוחמו בשבת אסור ברחיצה הא בלא"ה עיקרו תני משום סיפא ושם י"ל דשרי בהוחמו בעי"ט לכך נקט גם כאן הוחמו בשבת אלא ע"כ מדמקשה הגמ' אין סברא זו נראה בעיניו דלא תני רבותא טפי אגב סיפא אלא כפי' הראשון שכתבתי והדרא קושיא לדוכתא ק' הרשב"א בהוכחה חזקה מאד אלא שלפי האמת לא קשה די"ל לעולם הך סברא דתני אגב סיפא וא"ל א"כ מאי מקשה הגמ' הא מע"ש שרי דילמא תני אגב סיפא ולעולם בשבת גם בהוחמו מע"ש אסור ומיירי בכל גופו אלא דתני הוחמו בשבת משום סיפא דהוחמו ביו"ט ז"א לפי אמת דהא מוכח מברייתא שהביאו התוס' דאף בי"ט אסור ברחיצת כל גופו אף בהוחמו מעי"ט וא"כ למה נקט הוחמו בשבת וגם הוחמו בי"ט אי מיירי בכל גופו ולעולם הך סברא אמת דתני אגב וקרוב לומר שלזה כ' התוס' הכל הי' יכול לדקדק וכו' כדי לתרץ זה דמאי מקשה הגמ' דילמא תני אגב סיפא וכמ"ש אלא שע"ז כתבו מיהו קשה לרשב"א דבלא ברייתא ג"כ הי' יכול להוכיח מגוף המשנה וצ"ל דה"מ למידחי דתנא אגב סיפא וכן הוא באמת לפי התירץ שבגמ' א"כ נשאר הקושיא הכל ידקדק מסיפא דא"ל מה שהי' יכול לדקדק מרישא מדקדק דהא אינו יכול לדקדק כלום מרישא אף זה הדיקדוק דמיירי מפויו"ר די"ל דתני אגב סיפא רק גם זה הדיקדוק הוא ג"כ ע"י סיפא ומסיפא לחוד יכול לדקדק הכל ולמה מדייק כלל מרישא וא"ל כיון שהתחלת זה הדיוק הוא מרישא אם לא נאמר אגב לכך מייתי מרישא ואם נאמר אגב באמת מוכח מסיפא זה מוכח ממשנה בלא ברייתא ג"כ ולמה הביא הברייתא וקשה ממ"נ או יקשה ממשנה גופא או ידקדק הכל מסיפא אמנם למסקנא לק"מ דתנא אגב רק להמקשה גם כן לא קשה אלא קיצור מרישא ודוק:

בגמרא והתניא חמין שהוחמו מע"ש וכו' אע"ג בח"ט מותר עיין לעיל שכתבתי פירושו על נכון וכן מאי שח"ט מיקרי הוחמו בשבת ובגמ' מדמי לה להטמנה ע"ש ודוק:

והא דלא מיקרי לה ברחיצת אבר אבר י"ל דמקשה אליבא דשמואל דהילכתא כוותי' דאסור ולפמ"ש הר"ן בחמין שהוחמו מעי"ט מותר אבר אבר אליבא דכ"ע וכן משמע ברייתא דלקמן דקתני ואצ"ל חמין שהוחמו בי"ט מתורץ ק' התוס' הנ"ל דלא מצי למידק הכל מסיפא דהוי מצי לאוקמא ברחיצת אבר אבר וק"ל:

בתוס' בד"ה אלא א"כ ראוין לשתי' נראה לר"י וכו' לכאורה הוא תמוה דמפרשין ומוכיחין הדין