לשון הזהב שבת עו

דף לט ברש"י בד"ה כל שבא כל מלוח וכו' ע"ש ושם במקומו פירש"י כפי' תוס' דהכא אמנם אינו סותר ומצאתיו בר"ן לא רציתי להאריך וע"ש בר"ן:

ברש"י בד"ה שמא יטמין ברמץ וכו' דברי רש"י תמוהין דגם בכולהו תולדת חמה היא לבשולי גם מאי בעי בזה בכל אריכת לשונו אכן ע"פ מה שנבאר דברי התוס' בזה הדיבור יתבארו גם דברי רש"י:

ובתוס' בד"ה שמא יטמין וכו' דברי התוס' צריכין ביאור רחב כמ"ש המהרש"א דא"כ למה נקט סתמא לעיל לא גזרינן תולדת חמה הא לא פליג אלא בסודרין דלא שכיח באור וגם למה לא נגזור בחול אטו נתחמם באור ומכ"ש בחמי טבריא ע"ש:

ודאי מה שהקשה המהרש"א אמאי דמדמי חמי טבריא לסודרי' דבריו תמוהין מאד דהא גמ' משני כן לרב יוסף והתוס' לא כתבו כן אלא לרבה דלדידי' גזר ר' יוסי בחול דדמי לרמץ צריך לחלק אבל לרב יוסף אף בדדמי לא גזר ר' יוסי אטו תולדת אור שפיר מביאין ראי' מחמי טבריא אף דדמי לתולדת אור ואי משום שכ' התוס' דמבע"י מודה רב יוסף דגזרינן שמא יטמין ברמץ אלמא דגזר בדדמי הא כתבו התוס' שם בהדיא דבשבת לא גזר אף בדדמי ע"ש בד"ה אלא למ"ד שמא יזיז ע"ש שכת' בהדיא דאטו אי שרינן חמי חמה ניחוש אטו חמי אור ע"ש וא"כ שפיר מייתי רבנן מן חמי טבריא ואי סובר המהרש"א שגם מעשה דאנשי טבריא מיקרי מבע"י זה בלא"ה קשה שם אתוס' כמו שהקשה מהר"מ ע"ש ולא שייך לכאן ובאמת לק"מ כמו שנבאר שם בעזה"י וצ"ע רב דברי מהרש"א:

אמנם שלא נשווהו טועה נ"ל דקושיתו הוא לרבה דאמר הגמ' דמש"ה מייתי שפיר ראי' מאנשי טבריא משום דדמי להטמנה ל"ל משום הטמנה תיפוק לי' דבלא"ה יש לאסור דנגזור אטו חמי האור אף בלא הטמנה כיון דלא דמי להפקעת סודרין אף שאין במשמע דבריו כן לפי פשטן ע"כ צריך לפרש כן ע"ש ודוק היטב:

ולכאורה הי' נ"ל שלא קשה שום קושיא דבאמת הא דאמר רבה שמא יטמין ברמץ היינו משום דחול דמי לרמץ וכן הוא משמע דברי התוס' שכ' סודרין לא דמי לרמץ משמע אבל חול דמי והיינו חול שנתחמם באור דמ"ש ומ"ש שמא יטמין לאו דוקא הטמנה אלא ה"ה ע"ג חול אסור משום ע"ג רמץ והא דנקט יטמין משום המשנה והמשנה גופא י"ל אורחא דמילתא או משום לאסור אף מבע"י נקט הטמנה דמבע"י ודאי שרי ע"ג חול דלא גזרו מבע"י במוסיף הבל אלא דרך הטמנה אפי' לרש"י בריש פירקין היינו ע"ג כירה אבל ע"ג גפת וזבל אפשר דרש"י מודה אבל בשבת ודאי אסור אף ע"ג מוסיף הבל דהא להחזיר לא שרי אלא א"כ גרף מכ"ש ליתן בתחילה וכל זה מבואר בהרא"ש והא דאמר בגמ' גבי גג למ"ד שמא יטמין ליכא למיגזר משמע אף בשבת היינו משום דגג לא דמי לרמץ אבל ודאי הטמנה לאו דוקא כמ"ש הרא"ש וא"כ גם הא דאמר היינו דדמי להטמנה היינו נמי ל"ד רק כיון דדמי לתולדת אור מודה ר' יוסי כמו בהטמנה וא"כ אין מקום לק' המהרש"א שניהם גם מ"ש בגמ' לעיל דר"י לא גזר תולדת חמה משמע כל תולדת חמה י"ל דהיינו לרב יוסף כ"ז הי' נראה לכאורה וכן הוא ודאי דעת הרא"ש:

אמנם תוס' כתבו לקמן בד"ה אין מגלגלין דע"ג חול שרי לרבה אלמא לא גזר חול אטו רמץ והטמנה דוקא ק' ק' המהרש"א כאן וגם לקמן גבי ח"ט דנקט דוקא לרבה דדמי להטמנה ק' כמ"ש לעיל וגם זה דוחק דנקט לעיל סתם תולדת חמה דוקא לרב יוסף הא הלכה כרבה דטעמא דנקטי תוס' בסודרין זה הטעם הוא לכל תולדת חמה דלא דמי לאור דלא שכיח באור כמותו וחדא אטו חבירתה לא גזרינן וגם חול לא דמי לרמץ וחול שהוחם באור בלא"ה לא שכיח חול ואבק דרכים להחם באור אלא סודר הוצרכו לתת טעם שאין דרך משא"כ אלו וכ"ש בחמי טבריא בקרקע באמה או באמבטי דחמי אור שבאמבטי שבקרקע הוי כלי שני וכן רוב תולדת אור והא דגזרו בהטמנה בחול לר' יוסי היינו אע"ג דחול לא דמי לרמץ כיון דשוין בהטמנה ודמי בזה גזרו שפיר כמו שגזרו בהטמנה בגפת ובזבל שג"כ אינו תולדת אור והיינו משום דהטמנה שכיחא וזה כוונת תוס' וגם רש"י כוון לזה לתרץ אע"ג דודאי לא דמי ולא גזר ר"י מכ"מ כיון שהוא בישול דרך הטמנה ושוין בזה גזר ר"י ותו לק"מ וזה כוונת המהרש"א גם כן ודוק:

והמהרש"א לקמן בתוס' בד"ה ואין מגלגלין רצה להשוות דעת התוס' לדעת הרא"ש ולומר דלרב יוסף גם לתוס' אסור ע"ג והרא"ש ג"כ כ"כ לרב יוסף ולא לרבה ותימה לי עליו הא תוס' גרסי מפני שמזיז ואם מגלגל ע"ג מאי מזיז איכא אלא ודאי גם לר"י שרי ע"ג אלא שאסר כשמניח בתוכו אפי' שלא בהטמנה כגון ע"ג גג דאית בי' עפר כדס"ד דמיירי שמניח בתוכו וכ"כ מהר"מ ואפי' לפירש"י ליכא למיגזר אלא כשמניח בתוכו שמא יצטרך עפר יותר משא"כ להרא"ש אסור לתרווייהו אפי' ע"ג ממש דגזרינן לרבה אטו רמץ ולרב יוסף שמא יזיז או לא כ"כ אלא לרבה דהא הרי"ף והרא"ש לא הביאו אלא דרבה וזה היפך ממ"ש המהרש"א משא"כ לתו' שרי לרבה ע"ג ממש שהם מפרשים כמ"ש לרבה לעיל ודוק:

בתוס' בד"ה מפני שמזיז וכו' י"ל לרש"י מק' ראשונה לבד מ"ש בעצמם לתרץ נמי לק"מ דמאן לימא לן דר' יוסי סבר כר"ש במלאכה שאינה צריכה לגופא דילמא כר"י אדרבא הרי"ף ורמב"ם פסקו בזה כר"י ולק' השני' נמי לק"מ לפמ"ש לעיל דלא שייך למיגזר אלא אם מניח בתוכה שמא יזיז לכסות והמקשן סבר דע"ג היינו שאינו מטמין בתוכה אבל מניח בתוך עפר ותוחב בו כמ"ש מהר"מ לפי' התוס' והוא מוכרח דהמקשן סבר כן לפירושם ג"כ ומשני דלית בי' עפר כלל אלא מניח ע"ג ממש תו ליכא למיגזר ודוק:

בא"ד דסתם גג לית בי' עפר כ"כ שיוכל להטמין וכו' נ"ל דלהטמין ל"ד אלא להניח בתוכו נמי ליכא אבל להטמין גם לדעת המקשה ליכא דאל"כ ק' גם לרבה וכן מ"ש בסמוך כגון גג דאית בי' עפר היינו להניח בתוכו דאסור לר"י ולרבה שרי דלא גזר אלא דרך הטמנה וכמ"ש לעיל דחול לא דמי לרמץ ובזה מתפרש היטב כוונתם בד"ה ואין מגלגלין דלא כהרא"ש ולא כמו שכתב המהרש"א ודוק היטב: