לשון הזהב שבת עב

בתוס' בד"ה ש"מ מצטמק ויפה לו מותר וכו' עד ומשני שאני הכא דקטמה וכו' עד והא דנקט בישל כ"צ לאשמועינן דאי לאו קטימה אפ"ה אסור וכו' ע"ש לכאורה הוא תמוה דעיקר התירוץ חסר מן הספר דהא דמשני דקטימה מהני הוא סברא חיצונה אף להמקשה אלא דהוי ס"ד להוכיח דלא מהני והתרצין סותר הוכחתו וליכא רמז מזה הסתירה כלל בגמ' וגם מאי א"ה שייך לומר כיון שלא הוזכר הסתירה כלל ונ"ל דה"ק לעולם כסברא החיצונה דמהני הקטימה ומאי דקשה לך למה נקט בישל כ"צ לאו דמצטמק ויפה לו מותר אלא להשמיענו שאני הכא דקטמה ר"ל אף הכא בבישל כ"צ הוא שני להיתר משום דקטמה ואל"ה הי' אסור ופריך שפיר א"ה דסתרת הוכחה ונשאר סברא החיצונה מאי למימרא ודוק:

ברש"י בד"ה להחזיר תנן וכו' עד הילכך עקר לא יחזיר וכו' כאן נלאו המפרשים למצוא פירוש נכון מרווח בלי דוחק עיין במהרש"ל ומהרש"א ואף אנכי לפום ריהטא רציתי לדחוק ולפרש משום דא"א אף לשהות אסור באינו גרופה א"כ לא הוי חידוש בחזרה מאי דאסור באינו גרופה דאפי' שהי' אסור אלא מאי דשרי בגרופה כמו שהי' א"כ הל"ל עקר מחזיר בגרופה כמו ששנה במתני' בה"א אף מחזירין אבל כיון דשהי' שרי אף באינו גרוף וחסורי מחסרא הוי זה עיקר חידוש מאי דאסור להחזיר באינו גרופה דה"א דשרי כמו שהי' הילכך נקט הלשון עקר לא יחזיר ודוק:

אבל כל זה איננו שוה לי וביותר תימה אף אם תפרשו באחד מכל הפירושים שיהא ניחא לך מאי בעי רש"י בזה ומאי קשה לו בגמ' ומאי פירושו בזה כדרכו לפרש דברי הגמ' וגם בכל מ"ש רש"י בכל הדיבור הוא אך למותר אמנם אחר עיוני ת"ל מצאה ידי לפרש דברי רש"י בפירוש מרווח והוא מוכרח והוא שקשה לו מאי דקאמר קסבר מתניתן להחזיר תנן מאי טעם נותן בזה והאיך מוכח זה בר' יוחנן והל"ל העיקר קסבר הלכה כחנניא אם בא ליתן טעם ופי' למה פסק כחנניא עדיין אין מתורץ בזה דאדרבא משום דקי"ל הלכה כחנניא אמרינן להחזיר תנן וחסורי מחסרא דאל"ה הל"ל להשהות תנן שלא נצטרך להגי' כמ"ש התוס' לעיל אלא ע"כ הא דפסק כחנניא משום מתני' דלעיל דחררה או מטעם אחר או שקיבלו כן מאי מפרש בזה קסבר מתניתן וכו' ואם בא לתרץ שלא יוקשה הא אמר ר"י הלכה כסתם משנה והיכי פוסק שלא כמשנתינו הלא עיקר הבעי' מתחילה הי' כן ע"כ הוי ידע דהלכה כחנניא כמ"ש התוס' לעיל אלא שהי' מסופק אם נאמר להשהות תנן ואתיא מתניתן דלא כהילכתא וסותר משנה דלעיל כדי שלא נצטרך להגי' או מוטב להגי' כמ"ש הרא"ש וא"כ אף אם נאמר להשהות תנן שפיר פוסק וגם הלשון קסבר משמע שבא ליתן טעם ופירוש ולא תירוץ לקושיא שאינו נרמז בגמ' ואין סוגית הגמ' כן וגם מנ"ל דסובר כן דלהחזיר תנן דילמא להשהות תנן ואתיא כרבנן והוא פוסק כחנניא מסתמא דלעיל אין זה אלא תמה לכך בא רש"י לפרש דברי הגמ' אלו והוא דודאי הא דמותר להשהות באינו גרופה א"צ ליתן טעם כלל כיון דחנניא אמר כן בפירוש והוא פוסק כוותי' אלא שבא לפרש וליתן טעם למה אסר להחזיר באין גרופה דאדרבא מדרבנן אליבא דב"ה חזרה ושהי' דין אחד להם בגרופה מרבנן נשמע גם לחנניא דין אחד להם להתיר באינו גרופה ואי ממתניתן דבעי גרופה הא פשטי' דמתניתן אתי כרבנן אליבא דב"ה כ"ז שאין אנו מגיהין וגם בשהי' בעי גרופה לכך בחזרה ג"כ בעינן גרופה אבל לחנניא מנ"ל אדרבא גם ממתניתן משמע להיפך דשרי לחנניא אף בחזרה אף באינו גרופה מדרבנן נשמע לחנניא כמ"ש דדין אחד לב"ה בחזרה ושהי' אליבא דרבנן וה"ה לחנניא וכן משמע הלשון אף מחזירין משמע כמו שהי' ואף אם נאמר מתניתן להחזיר תנן דבעי גריפה נמי נוכל לומר דילמא מתניתן אתיא כרבנן אבל לחנניא שרי בלא גריפה וא"כ יוקשה לך מנ"ל דעקר לא יחזיר לכך קאמר הגמ' בנותן טעם קסבר מתניתן להחזיר תנן אבל לשהות משהין אף באינו גרופה ופירש"י מנ"ל זה אבל לשהות משהין באינו גרופה הא לא תנן זה במתניתן היינו משום דאי להחזיר ע"כ חסורי מחסרא זה כדאמר לעיל דאל"כ תרי בבי ל"ל וא"כ ע"כ מתניתן כחנניא ואפ"ה לא שרי להחזיר אלא בגרופה ע"כ חנניא מודה בחזרה הילכך עקר לא יחזיר ובא רש"י לפרש דעיקר נתינת טעם דגמ' אעקר לא יחזיר ודוק הארכתי קצת כי נ"ל ברור בכוונת רש"י ואמינא לענ"ד שמקום הניחו לי אבות העולם:

ורבא דאקשה לי' תרווייהו תנינא אע"ג דחז"ה לא מוכח י"ל או כמה שרצה הרא"ש לפרש בתחילה דמדסתם תנא לעיל כחנניא ודאי נדע דמתניתן להחזיר תנן כדי שלא נפלוג סתמא אהדדי דאל"ה בלא הך שכתבתי דה"א לשהות תנן והלכה כמשנה זו או כמ"ש הרא"ש במסקנא דהל"ל הלכה כמשנה דחררה בשהי' וכמשנה דהכא בחזרה ע"ש וממילא לק"מ גם לדרכינו:

ואדרבא לדרכינו יתורץ היטיב מאי שמשני דיוקא דמתני' קמ"ל ופירשו התוס' דמתניתן דהכא להחזיר תנן וקשה האיך משמיענו זה בדבריו הא י"ל להשהות תנן והוא פוסק כמתניתן דהתם ואם נאמר כדי שלא לפלוג כבר דחה הרא"ש ע"ש וגם א"כ בלא"ה מוכח זה משם דלהחזיר תנן ולפמ"ש א"ש דמוכח זה מחזרה דעקר לא יחזיר ודוק:

ברש"י בד"ה ורב ששת דוקיא דמתני' קמ"ל וכו' עד דלא מיתני בהדיא וכו' והוא תימה גדולה כמ"ש התוס' ולמה לא פירש כפי' התוס' שפשט הלשון הוא כן וגם הגמ' אמר כן קסבר משמע דזה קמ"ל ונלע"ד דגם רש"י פי' כפי' התוס' אלא דהוקשה לו דהא גם זה שמעינן ממתניתין דלעיל דלהחזיר תנן כדי שלא נפלוג ואם אין זה סברא למה מגיהין משום דקי"ל כחנניא וגם בלא"ה היקשה לו למה נגי' משום דקי"ל כן אפ"ה י"ל דמתניתן אתיא כרבנן וגם היא גופא קשיא כמ"ש לעיל שפי' התו' דחוק ותדע שלא הביאו ראי' מזה דהלכה כחנניא ממה שאמר חסורי מחסרא וגם יוקשה אהנך דפסקו כרבנן כמ"ש לעיל וגם י"ל דהוקשה לרש"י בתחלת הבעיא מה מסופק להגי' ומנ"ל דקי"ל כחנניא לכן נראה לפרש לשיטת רש"י דודאי הי' סברא מוכרחת בגמ' להגי' המשנה שלא לפלוג אהדדי אלא שהי' מסופק דילמא נגי' שם והיינו שכתב רש"י כיון דלא תני בהדיא קרמו שרי שנצטרך למחוק וי"ל דנגי' ג"כ חסורי מחסרא דע"ג גחלים אפי'