לשון הזהב שבת ע

בשבת דגם חנניא מודה דאסור להטמין במוסיף הבל ובאינו מוסיף שרי דשרי כאן להחזיר בשבת בגרופה ואל יהא לדוחק בדברי רש"י דכמו כאן בפירקין מיירי בשבת כן שם דהא זה עיקר הוכחת רש"י דהוי כהטמנה כיון ששנוי בין שני הטמנות עיין בר"ן או שי"ל דפרק ב"מ אתיא לרבנן אמנם ראשון נראה יותר רק י"ל א"כ אף דקאי אשריותא לשהות באינו גרופה אכתי ק' מ"ל תוכה מ"ל ע"ג דהא לחנניא שרי להטמין מבע"י בדבר המוסיף הבל לק"מ שזה מתרץ רש"י בדבריו שכ' דהוי מטמין ממש ברמץ והוא שחנניא לא פליג. אלא אהא דאסרי רבנן גם ע"ג וכן בכל המוסיף הבל משום גזירה שמא יטמין ברמץ זה לא ס"ל אבל מטמין ממש ברמץ מודה ובזה נבוא אל ענין דודאי א"א להחזיר תנן ואתיא מתניתן כחנניא לא מצי למימר דקאי אלהחזיר דאכתי ק' מ"ל תוכה אף דמיירי בשבת ותוכה הוי מטמין ממש הא לחנניא שרי להטמין בשבת אף בהטמנה ממש דהא שהי' והטמנה חד דינא להו לכך מפ' דקאי אלשהות באין גרופה דבזה מודה חנניא אבל בתר דמשני מי סברת והיינו לעולם להשהות תנן ואתיא כרבנן שפיר קאמר מי סברת ארישא קאי דמיירי בשהי' שהיא מבע"י ואז אף תוכה שרי כיון שהיא גרופה ואינו מוסיף הבל והוא מבע"י אלא אסיפא קאי דמיירי בחזרה בשבת דשרי בגרופה משום דחזרה ע"ג לא מיקרי הטמנה אבל לתוכה דהוי הטמנה ממש אסור לרבנן אף בגרופה דהוי מטמין בשבת ודוק:

הפן השלישי ויבואר מה שקשה מאד על מנהגינו שמחזירין לתוך התנור כמ"ש הפוסקים דמנהגינו להקל אף בהעמידו עג"ק ע"ש בש"ע נהי דכ' שדין תנור שלנו כדין כירה עכ"פ תוכה של כירה מיקרי אף דלענין שהי' לק'"מ דמוכח כאן דאף תוכה לא מיקרי הטמנה ומותר כמ"ש לעיל אמנם בחזרה אסיק כאן דאסור ואף בעודן בידו ותנורים שלנו עכ"פ לא עדיף מתוכה של כירה שלהם כיון שמסיקין בו:

וגם נראה לבאר הרמב"ם שפסק בכ"מ שמותר להחזיר מותר אף מכירה אל כירה אחרת אף שהבלה מרובה רק מכירה לטמונה אסור וכתבו המפרשים שע"כ הוציא כן מהירושלמי והוא תימה כיון שלא נמצא בגמרא שלנו מנ"ל להקל כ"כ וע"פ דברינו יבואר היטב והוא שיש להקשות כאן למה מחלק בחזרה בין תוכה לגבה אף דתוכה הוי מטמין כיון דאינו רק מחזיר משמע למקום שנטל משם ובכולה פירקין דבמה טומנין משמע להדיא אף שאין מטמינין בשבת היכא שהי' מוטמין מבע"י ונטל שרי להחזיר אף בהטמנה ממש מכ"ש בתוכה שכתבו כל הפוסקים דלא הוי הטמנה ממש כיון שאין מטמין על הקדירה ואינו נוגע בו וכן מוכח כאן ואף לרש"י דהוי הטמנה עכ"פ שרי להחזיר בפרט כשעודן בידו כדמוקי לקמן בגמ' לכן נ"ל ברור דהא דקאמר אבל תוכה אסור היינו היכא שהשהה ע"ג ומחזיר לתוכה דאז הוי שפיר כהטמנה חדשה ואסרו אע"ג דסתמא קאמר לתוכה אסור הוא קאי על המשנה ובמשנה קאי ארישא דמיירי משהי' על גבה דקתני נותנין עלי' תבשיל דהיינו ע"ג ואהא קאמר לא יתן עד שיגרוף ואהא קאמר ב"ה נוטלין מע"ג ומחזירין ואהא אמר שפיר ר' חלבו ל"ש אלא ע"ג היינו למקום שעמד אבל כאן שנטל מע"ג אם מחזיר לתוכה אסור וממילא מוכח דין הרמב"ם דמכירה לכירה ע"ג אף שהבלה מרובה שרי דאל"כ לימא רבותא דאף ע"ג אסור היכא שלא עמד שם דהא כאן מיירי שלא עמד בתוכה ותוכה ודאי הבלה מרובה ומדלא אסר אלא תוכה ש"מ ע"ג כה"ג שרי וממילא מוכח דמכירה לטמונה אסור מכ"ש דתוכה דלא הוי ממש הטמנה ואסור וממילא יתורץ מנהגינו שמחזירין לתוכה של תנור דהוי ככירה כיון שעמד שם וק"ל:

ובזה מתורץ ממילא דברי רש"י דארישא אף אם מיירי בחזרה לא מצי קאי עלי' דמאי פסקא לומר שאסור להחזיר לתוכה הא אם עמד שם מותר להחזיר לתוכה כמו ע"ג דהא לא מיירי משהי' כלל והך נותנין עלי' תבשיל היינו מחזירין אלא מן מחזירין ידעינן דעמד שם וכה"ג אף תוכה שרי לכך משני מי סברת ארישא קאי אסיפא קאי ורישא מיירי בשהי' ע"ג אע"ג דגם תוכה מותר לשהות קמ"ל רבותא דאף ע"ג אסור באינו גרופה וסיפא קאי ארישא היכא דנטל מע"ג מותר להחזיר ואהא קאמר שפיר ר' חלבו ל"ש וכמ"ש ודוק:

הפן הרביעי נל"ד דהוצרך רש"י לפרש כן ע"פ יסודו שפסק כחנניא לקמן ולסלק מעליו קושית הרי"ף וראייתו ע"ש והסיגנון דודאי גם רש"י אית לי' סברת התוס' דבחזרה ניחא לי' לחלק ולא בשהי' והיינו משום דחזרה חמורה יותר ודאי אלא דא"א להחזיר תנן לא מצי קאי אחזרה וא"א להשהות תנן וכרבנן מצי קאי אחזרה והוא שהרי"ף הביא ראי' לפסוק כרבנן ולהשהות תנן מדבעי מאי לסמוך ע"ש בר"ן ואכתבנו תורף דבריו בקיצור דאי להחזיר תנן א"כ קמבעי' לסמוך בחזרה כמ"ש התוס' וא"כ היכי פשיט במסקנא מברייתא דאתיא כרבנן ושרי סמיכה בשהי' כדקתני סומכין לה ואין מקיימין עלי' היכי פשיט חזרה משהי' ותירץ הר"ן שיטת רש"י ותוס' דפשיט חזרה לחנניא משהי' לרבנן דמסברא שוין הן והקשה לעצמו דהא חזינן דחזרה חמורה דהא אסקינן דר' חלבו אחזרה קאי דאסור לתוכה ובשהי' ודאי שרי כדאקשה מ"ל תוכה מ"ל גבה ודחק לתרץ ע"ש אבל לשיטת רש"י דהכא מתורץ היטב דודאי חזרה לחנניא אין חמורה משהי' לרבנן כמ"ש הר"ן והוא כיון דלחנניא שהי' שרי לגמרי אף באינו גרופה וליכא איסור כלל אלא בחזרה כמו שהי' לרבנן אבל לרבנן עצמן ודאי חזרה חמורה אף דשרי גם כן בגרופה י"ל דחמורה ודאי לענין תוכה דהא פליגי בחזרה נהי דהלכה כב"ה היינו במאי דמתיר ע"ג אבל לתוכה אסור וא"כ בקושיא דאמר להחזיר תנן והיינו כחנניא לא הי' יכול לפרש דקאי אחזרה דכיון דבשהי' לרבנן לא ניחא לפלוגי ה"ה בחזרה לחנניא וכסברת הר"ן אבל כי מתרץ לעולם לשהות תנן ואתיא כרבנן שפיר קאמר מי סברת ארישא קאי אשהי' שם אין לחלק אסיפא קאי אחזרה לרבנן ושפיר יש לחלק וא"כ מתורץ היטיב מאי דמייתי ראי' מסמיכה דשהי' לרבנן אחזרת סמיכה לחנניא דשוין הן כמ"ש הר"ן ומכאן לא קשה מידי לשיטת רש"י כמ"ש והר"ן שהקשה הוא משום שדרך בשיטת התוס' דגם למקשה קאי אחזרה אלמא דאף חזרה לחנניא חמורה משהי' לרבנן שלא רצה לחלק והוצרך לדחוק אבל לפי מ"ש בשיטת רש"י לק"מ ופשיט שפיר ולפ"ז א"ש מאד דברי הרמב"ם