לשון הזהב שבת סט

אם בא להשמיענו ב"ש הל"ל רק ב"ש אומרים אין מחזירין למה נקט תו דברי האומר מחזירין אלא ע"כ בא לומר מחזירין אפי' בשבת דזה לא מוכח מרישא דמיירי בחול כדדייקי התוס' לקמן ודוק:

בא"ד ולשון נוטלין נמי משמע וכו' לכאורה הוא תמוה שמייתי ראי' לדבר המפורש בגמ' אבל לדרכינו הוא מתורץ היטב שלילות לשונם שבאו לפרש דנקט סיפא להורות דאפי' בשבת מחזירין היכא מוכח מסיפא דמיירי בשבת יותר מרישא והגמ' גופא מנ"ל ואי מיותר מנ"ל לרבות שבת וגם התנא גופא איך משמיענו זה לכך כ' דלשון משמע כן וכן מרישא שכ' דמיירי בחול כ' ועוד מדקדק ר"ת ג"כ תמוה כיון דמפורש בגמ' שאמר אפי' בשבת וכו' אלא שבאו לתרץ הגמ' ותנא גופא מה"ת לומר דרישא מיירי בחול שהוצרך לומר אף בשבת אדרבא סתם חזרה הוי בשבת וגם התנא האיך משמיענו איסורא דחול לכך כתבו שהוא מדוקדק מלשון וכל חד רבותא קמ"ל ודוק:

ועיין במהרש"א שהקשה הא אמרינן בגמ' תנא נוטלין משום מחזירין וא"כ היכי דייק התוס' ע"ש ולא ידענא מאי קשי' לי' דאדרבא מזה ראי' דאי בע"ש מאי שייך לשנות כלל לשון שאינו שייך כלל אגב אלא דמיירי בשבת רק שהוא מיותר דאף בשבת מה"ת לאסור נטילה בגרופה וצ"ל משום מחזירין ויותר נראה דגם לפי דבריו יש לתרץ דה"ק הגמ' תנא נוטלין משום מחזירין שנדע דמחזירין מיירי בשבת כמ"ש אני דתוס' ג"כ באו לתרץ תיבת נוטלין רק שנדע על ידי' דמיירי בשבת בסיפא לרבותא ודוק:

בא"ד ואי לא יתן לא יחזיר וכו' עיין במהרש"א שהקשה למ"ד להשהות תנן לא מוכח ולענ"ד לק"מ דלמ"ד להשהות לא צריך השני הוכחות דפשטי' דלישנא מחזירין מיירי בשבת ובחול לא מיירי כלל ורישא מיירי בשהי' לכך קתני עד שיגרוף וזה שאסור להחזיר בחול באינו גרופה א"צ הוכחה כיון דשהי' אסור מכ"ש להחזיר אלא דמ"ד להחזיר ק' ל"ל ב"פ חזרה במשנה וגם מוכח דרישא מיירי בחול כמ"ש התוס' לכך צריך הוכחה דאף בשבת אסור אבל מ"ד להשהות לא צריך זה התירץ וגם לא צריך הוכחה לזה ולפ"ז פירשתי ג"כ לשון הגמרא לדברי האומר מחזירין ר"ל לדברי האומר להחזיר תנן וא"כ ע"כ רישא מיירי בחול קמ"ל אפי' בשבת ודוק:

דף לו ע"א בתוס' בד"ה לעולם אימא לך וכו' הוקשה ודאי לתוס' מה"ת לומר חסורי מחסרא כיון דלק"מ טוב לומר להשהות ולא להגי' ולפמ"ש לעיל י"ל משום הלשון לא יתן הוא אומר כן רק כבר כתבתי דנגד זה הוא דחוק לאוקים כיחיד לגבי רבים וא"כ שני הסברות שקולים ומה"ת לומר חסורי מיחסרא ובזה מתורץ טפי תירץ התוס' דכיון דקי"ל כחנניא שוב אין דחוק לאוקמא כחנניא לכך טוב לדחוק ולהגי' משום הלשון וק"ל:

ולולא דברי התוס' הי' נראה דמש"ה מגי' כדי שלא יפלוג משנה זאת על משנה דלעיל דחררה ע"ג גחלים אף דהר"ן מדחה זה ההוכחה דשאני ע"ג גחלי' דלא יתנה שלא ישרוף התוס' בעצמם ס"ל זה הוכחה לקמן אלא די"ל דהיינו הך דהא התוס' שכתבו משום שקי"ל כחנניא היינו משום משנה דלעיל קי"ל הכי כמ"ש רבא לקמן כמ"ש רש"י ותוס' שם ודוק:

אמנם לפ"ז קושיא גדולה היא על הרי"ף ורמב"ם דפסקו כרבנן א"כ מאי שייך לומר להחזיר וחסורי מיחסרא כק' התוס' וא"ל כמ"ש משום המשנה דלעיל דהא אינהו סברי דלא מוכח מהמשנה זאת כמ"ש אמנם לפמ"ש הרא"ש דגם הם סוברים דהך משנה דלעיל אתי כחנניא אלא דפסקו דלא כוותי' ע"ש הדרא קושיא לדוכתא אמנם גם תי' התוס' הוא דחוק וכי משום דקי"ל כחנניא לא מצינן לאוקמא מתניתן כרבנן עד שנצטרך להגי' וגם היא גופא קשיא נוקים כרבנן ונפסוק הכי:

אכן ע"פ מה שאכתוב לקמן בע"ב לתרץ דברי רש"י גבי רב ששת דוקיא דמתניתין קמ"ל מתורץ ק' התוס' ועיקר בעי' בדרך יותר נאות וממילא מתורץ הרי"ף והרמב"ם מק' התוס' הנ"ל ע"ש ודוק:

ברש"י בד"ה אא"ב להחזיר תנן וכו' עד ור' חלבו אשריותא דלשהות באינו גרופה קאי והיינו ודאי משום דאי אלהחזיר קאי אכתי קשה כיון דגרופה מה לי תוכה מ"ל ע"ג כדמקשה אלשהות והוא תימה גדולה א"כ מאי משני כמ"ש התוס' וביותר שרש"י כתב בעצמו בד"ה אא"א לשהות תנן וכו' עד כיון דגרופה מבע"י הוא וכו' משמע ודאי אבל בחזרה בשבת שפיר מצי לפלוגי דא"ל דמבע"י קאי אגרופה פשיטא שאין גורפין בשבת ולמה כ' מבע"י אלא ודאי דקאי אשהי' שהוא מבע"י ק' מ"ל תוכה אבל בשבת לק"מ וא"כ למה כ' כאן דקאי אשריותא דלשהות ונלע"ד לתרצו בארבע פנים לאחת מכוון והארכתי קצת שכולן נ"מ לדינא לתרץ בו הרבה דינים בפוסקים וזה יצא ראשונה לכאורה בדרך לימוד ישיבה דהנה רש"י אזיל לשיטתי' דגרופה אינו מוסיף הבל שכ' כן במשנה וא"כ ודאי מש"ה פריך בגמ' בשהי' מ"ל תוכה מ"ל ע"ג כיון דגרופה ומבע"י וא"כ אף אם נימא דתוכה הוי מטמין ממש הא שרי להטמין מבע"י בדבר שאינו מוסיף הבל ומדוקדק מאד בדברי רש"י שכ' כיון דגרופה מבע"י היא וכו' ולכך הוצרך רש"י לפרש דקאי אשריותא דלשהות דהא רישא אף אם נאמר דלהחזיר תנן מיירי מבע"י כמ"ש התוס' לעיל בד"ה ובה"א והיינו מדקתני עד שיגרוף ע"ש עדיין ק' מ"ל תוכה ומ"ל ע"ג לכך כ' רש"י דקאי אשריותא דלשהות באינו גרופה דהוי מוסיף הבל לכך אסור אף מבע"י אבל כי משני אסיפא קאי וסיפא ודאי מיירי בחזרה בשבת כמ"ש התוס' הנ"ל מדקתני נוטלין ושפיר מפליג בין תוכה לע"ג אף בגרופה דבשבת אסור להטמין אף באינו מוסיף הבל ותוכה הוי מטמין ממש וק"ל כנ"ל לפרש:

אמנם זה ניחא לשיטת התוס' דרישא מיירי בשבת אבל רש"י ע"כ לא ניחא לפרש שום חזרה מבע"י דהוצרך לדחוק בגמ' מחזירין אפי' בשבת היינו ביום המחרת וגם רש"י ס"ל במשנה דשהי' והטמנה חד דינא הוא אך אינו מוסתר לגמרי עפ"ז ואין להאריך ודוק אמנם הדרך השני נ"ל לשיטת רש"י ביותר נאות והוא דרש"י אזיל לשיטתי' דשהי' והטמנה חד דינא להו וא"כ לחנניא שמותר להשהות ע"ג אינה גרופה אע"פ שמוסיף הבל ה"ה דמותר להטמין מבע"י בדבר המוסיף הבל כמ"ש כל הפוסקים לשיטת רש"י ומתניתן דבמה טומנין או דמיירי