לשון הזהב שבת ז

בגמרא א"ל רב מתנא לאביי הנך תמני הויין וכו' לכאורה יש לפרש לפי פשוטו מאי תלי הך קושיא כאן ולא תיכף אמשנה דהי' יכול לומר דמיירי כולהו ביציאות ולא הוי יותר אבל עכשיו דדייק דמיירי נמי בהכנסות מקשה ובזה מתפרש יותר הלטעמיך ר"ל כיון דהוי שיתסרו לק"מ די"ל דמיירי רק בהוצאת והא דקמפרש אין חושבו לקושיא כ"כ דמצינו כמה פעמים דתני רישא אגב סיפא ג"כ או י"ל דה"ק יציאות השבת היינו הוצאות והכנסות יש בכל אחד ב' שהן ד' בפנים וכן בחוץ וע"ז אמר לי' פטורי דרישא פטור ומותר לא קחשיב וא"כ קשיא י"ב הויין ותו לא מצית לתרץ כן וק"ל:

אמנם לאחר העיון יש לפרש הקושיא להכא בדרך נאות ויתורץ גם סתירת דברי רש"י שפי' הכא בפנים ובחוץ היינו להבעה"ב ולעני ובשבועות פירוש דהיינו הכנסות והוצאות ועיין בתוס' במשנה שהביאו והוא דהנה לכאורה קשה מאי מקשה י"ב הויין דילמא חשיב כל המלאכה שלימה לאחת אף שעשאוה שנים ומתפרש היטב דהוי ד' דומיא דב' דמיירי בכל המלאכה והיכא שעשאן אחד חייב והיכא דכל המלאכה עשאוה ב' המה פטורין וא"כ ליכא אלא תמני וצ"ל דשפיר מקשה דבשלמא אי הוי חשוב בכלל אחד א"ש אבל כיון דפורט בע"ה בפ"ע וכן עני שפיר מקשה דלכל אחד הוי ו' דלבעה"ב הוי פטורים ד' ב' עקירות מן הוצאות וב' הנחות מן הכנסות והאיך תאמר דחשיב עקירה מהוצאה והנחה מעני לאחת וא"כ הוי ד' פטורים וב' חיובים לבעה"ב וכן לעני ומדוקדק היטב בלשון תמני הויין שהוא למותר והל"ל י"ב הויין או הל"ל ח' קאמר וי"ב הויין מאי תמני הויין ולפי מה שכתבתי א"ש דבא לפרש קושיתו שלא יתרץ כן וקאמר באמת תמני הויין ר"ל מלאכות שלימות לא הוי אלא ח' על כל פנים כיון דפורט לבע"ה ולעני י"ב הויין כמו שכתבתי אלא דעדיין יש לומר דילמא כמו שכתב רש"י בשבועות בפנים היינו הכנסות ובחוץ היינו הוצאות וא"ש דליכא אלא ד' הכנסות וד' הוצאות שלימות אלא כיון דרבינא דייק מדמפרש הכנסה לאלתר ע"כ מפרש בפנים ובחוץ היינו דעני ועשיר כמו שהוכיחו התוס' במשנה שפיר מקשה והוצרך לדחוק ולתרץ דלא חשיב אלא דאתיא לידי חטאת והיוצא מזה דבמשנה גופא לחודא ודאי יותר נאות לנו לפרש בפנים ובחוץ הכנסות והוצאות שלא נצטרך לדחוק דזה חשיב וזה לא חשיב אלא דהכא הוצרך לדחוק מרבינא ואיהו גופא אפשר מפרש הכא משום דמוכח כן מפרט דפשט העני ואיהו ל"ל הך סברא שהי' צריך להאריך ועיין בתוס' במשנה אבל בשבועות דלא מייתי רק המשנה כצורתה ומקשה דליתני אף בשבועות כן ודאי יותר נאות לנו לפרש כן שלא יוקשה כן בפרט בשבועות אם הי' שונה בפנים ובחוץ כמו שמקשה בלא שום פרט ודאי היינו מפרשין כן ולא תפול קושיות רב מתנא והכי הוצרך רש"י לפרש שיפול קושיות רב מתנא ודו"ק:

אמנם זה הדיקדוק דאמר תמני הויין נלע"ד לפרש בטוב טעם ויתורץ גם זה הדיקדוק דקאמר פטורי דאתי לידי ח"ח קחשיב הל"ל פטורי דיכול למיתי לידי ח"ח דהא לא אתי לידי ח"ח ויותר הל"ל עקירות דאיכא למיגזר קחשיב או פשיטת יד או לשאר פירושים לכן נ"ל דודאי ידע רב מתנא שיש לחלק בינייהו ולומר דלא חשיב אלא עקירות או כשאר פירושים אלא דמקשה מאי לו לתנא לשנות כאן הנך פטורי דלא קחשיב לעיל כיון שאינו אלא פרט על הכלל דלעיל לא ליתני אלא פשט העני את ידו לפנים ולא הניח וכן כל אינך ואהא קאמר תמני הויין ר"ל דפתח הכלל בתמניא ותרתי סרי הויין ר"ל ומפרש י"ב ואהא משני שפיר פטורי וכו' ע"פ שאקדים לך מה שנ"ל ברור דהנך אסורין כל חד לחודא שרי דהיינו עקירה לחוד או הנחה לחוד אלא שבין שניהם נעשה המלאכה הוא דאסור כיון שעכ"פ נעשה מלאכה אלא שהתורה מיעטה מחטאת להכי אסור ודאי היכא שעשה גוף המלאכה אלא שחיסר מעט הטילטול י"ל דאסור מדאמר אביי לקמן דקנסוה היכא דהושיט ידו מחשיכה דעביד איסור או י"ל גם שם הוא הקנס שודאי לכתחילה הושיט ידו כדי להניח ג"כ ויש לי ראיות חזקות הרבה ע"ז ואביא לך קצת מהם דבעי אביי לקמן מאי להחזירה ה"ה הנחה וקתני פטור אבל אסור וכן לקמן במקום פטור מותר לכתחילה ליטול מר"ה ולהניח במ"פ הלא היא עקירה שלימה וכן ליטול מן מ"פ ולהניח ברה"י או בר"ה הלא היא הנחה אלא ודאי כל חד לחודא שרי אלא היכא דעביד שניהם גם שם אסור מדרבנן ע"ש והא שכתב רש"י בע"ב דאי שדי לי' זה שהוציא מבע"י הוא אסור מדרבנן ומביא ראי' ממשנה התם נמי הוי נעשה כל המלאכה ע"י אלא שהתחיל מבע"י הוי כמו ב' שעשו אבל חד לחודא שרי וא"כ שפיר משני בדיקדוק דהוצרך לשנות שניהם דפטורי דאתי לידי ח"ח ר"ל שנגמרה כל המלאכה ע"י שני דאז עביד הראשון איסור בעקירה אבל דלא אתי לידי ח"ח לא קחשיב שאינו איסור כלל בעקירה לחוד ובזה מתורץ קושי' התוס' ארש"י דהא לא הוי אלא טילטול דבאמת הך לחודא שרי ועיקר האיסור על שנגמרה המלאכה לכך ודאי יותר יש לחשוב עקירה כיון דעיקר איסור מאי שבא לידי ח"ח ויש לגזור אטו אחד שעשאה יותר יש לגזור בהאי דעביד עקירה וראי' מפורשת לזה הסברא דהא רבותיו מפרשים דקאי אהך דפשט ידו לחוד קחשיב ובוודאי לפשוט יד ריקנית לחוד אינן איסור לכתחילה אלא ודאי כיון דנגמרה המלאכה הוי איסור להך דהתחיל דגזרינן שמא יגמור אלא שאין נראה לרש"י לחשוב איסור אף בנגמרה לפשט יד ריקנית ודו"ק:

דף ג ע"א ובזה מתפרשים דברי רש"י שכ' כל חיובי ופטורי דשבת בשוגג קאי שאין לו שייכות כאן וזהו דוחק לפרש דקאי אמאי דפריך והא אתעבידא מלאכה בינייהו דאין שייך קושיא זו אלא על חיוב חטאת וכן משני באמת אחטאת אמנם הוא דוחק דהוי לי' לפרש שם ולא כאן אמנם לפמ"ש יש לפרשו דה"ק שלא תקשה לומר דלכתחילה אינו איסור אלא אחר שנגמר והלא עקירה לכתחילה מותר וא"כ אחר שנגמר האיך שייך לומר אסור והוא לא תני לה אלא להורות דאסור ומכ"ש לפי' רבותיו קשה טפי לכך כתב דמיירי בשוגג וא"כ ק' קושי' התוס' בשבועות איך שייך למיתני דהוא אסור כיון דמיירי בשוגג וצ"ל כתירץ התו' שם דאשמועינן דאחר כנודע לו עשה איסור דבריהם וא"כ שפיר שייך לומר