לשון הזהב שבת ו

קתני דמשכחת כולהו ביציאות כמ"ש רש"י ותוס' בסמוך אבל מעיקרא מקשה כיון דתנא הכא ב' שהן ד' בפנים וב' שהן ד' בחוץ אלמא דשייך לשנות כולם אמאי לא תני גם שם כן תיתי מהי תיתי מ"ש וא"ל משום דשם תני דומיא דמ"נ הא ע"כ ז"א דהא השתא ס"ד דיציאות ממש לא הוי אף ב' שהן ד' לחיובי אלא ע"כ בשביל זה אין לו להניח מלשנות ב' שהן ד' א"כ ליתני עוד ב' שהן ד' ומשני הכא דעיקר שבת תני אבות ותולדות או דידע מהמסקנא דנקט גם הכנסות או דפטורי קרא תולדות כמ"ש התוס' בד"ה והא יציאות קתני התם דלאו עיקר שבת ר"ל אלא אגב אינך נקט לה לא קתני אלא דומיא דאינך שיהא הב' שהן ד' כמ"ש התוס' אבות וגם כולהו לחיובא ומקשה אבות מאי ניהו וכו' ר"ל דע"כ מוכח דתני דומיא דמ"נ דאי משום דלישכח ב' שהן ד' תני אע"פ שאינו דומה ליתני עוד ב' שהן ד' כמו הכא ואף ביציאות גופא משכחת אלא ע"כ דלא רוצה לשנות אלא חיובי ואבות דומיא דמ"נ א"נ לא משכחת ומשני דבאמת לא הוי דומיא אלא דחיובי תני דומיא דמ"נ ומקשה שפיר הא יציאות קתני דא"ל דתני גם פטורי אע"פ שאינו דומיא בחיובי רק באבות א"כ ליתני ח' ומשני הכנסה נמי הוצאה והוי דומיא כחיובי ודו"ק:

או י"ל יותר קרוב לפשוטו דהקושיא אבות מאי ניהו לא קאי אמשנה דלשם דידע דממ"נ כבר מיתרצא המשנה אלא י"ל שהוא רב פפא כסוגיין בעלמא שהתרצן הוא הקשה והתרצן הראשון הוא סתם גמ' תירץ דתני אבות לחוד ובזה הוי דומיא דמ"נ ולא בחיובי ואית לי' דשם הוא יציאות ממש ואפשר גם הכא כמ"ש רש"י ותוס' לקמן והקשה לו רב פפא אבות מאי ניהו והיינו למה אתה מתרץ כך הא ודאי איכא סברא כיון דלאו עיקר שבת הוא אלא דומיא לא שייך למיתני אלא כולה לחיובא אלא אמר רב פפא תריץ כך התם דלאו עיקר שבת חיובי תני וכו' והקשה לו התרצין הראשון האיך אתה יכול לומר כן דתני דומיא דמ"נ לחיובא הא יציאות קתני ומשני תנא הכנסה וכו' וק"ל ובתוך דברינו מתורץ ממילא ק' התוס' בד"ה התם דלאו עיקר שבת ע"ש וכ"כ התוס' בעצמם סברא זו בשבועות ע"ש דמש"ה תני דומיא כיון דלאו עיקר שבת הוא ודו"ק:

ברש"י בד"ה מי לא עסקינן דהא אהכנסה נמי חייב כדקתני פשט העני וכו' והא דלא מפרש כדמסקינן בשבועות והביאו התוס' כאן דאל"כ ליתני המוציא לר"ה משום דהך לישנא מי לא עסקינן ואם משום זה קאמר מי לא עסקינן לא הוי פריך כלום אלא ודאי מסברא קאמר מי לא עסקינן כיון דחייב עלה מה"ת לא ליתני ואהא פריך ואימא הוצאה לחודא אע"ג דחייב גם אהכנסה לא רצה לשנותו דלא תני אלא אבות ולא תולדות ואהא משני דהכא מוכח דתני גם הכנסה ודו"ק:

אמנם אחר העיון נ"ל לתרץ בטוב דרש"י הוכיח הכא הוכחה מכרחת דזהו דוחק לפרש כאן דלא כמסקנא משום הך דשבועות והיינו משום דמילת שתים של יציאות השבת היינו האמורות לשבת דהיינו הנאמר באבות מלאכות המוציא מרשות לרשות כמו שפרשתי בריש מכילתין וכן משמע בהדיא ברש"י שם ועלה קתני דמה הן שתים פשט העני את ידו אלמא דשם מיירי מזה החיוב והוא מדוקדק היטב ברש"י דמייתי ראי' מפשט העני דחייב אהכנסה אין זה אלא תמה וכי צריך ראי' לזה דחייב הלא אין מפלפל אלא אם קוראו הוצאה אבל ודאי חייב ולפמ"ש הוא מדויק היטב אלא דבשבועות לא רצה לדייק מזה דהי' צריך להביא מתניתין דהכא דפשט עני ויותר ניחא להוכיח ממשנה גופא דהמוציא דקאי עלה אבל הכא דקיימינן אמתניתן דילן שפיר פירש"י מהכא נמי מוכח ודו"ק ובזה מתורץ מאי דלא פריך הכא כמו בשבועות ודו"ק:

ברש"י בד"ה דקתני יציאות וכו' עד ומה שהן ד' חיובי ופטורי ועיין בתוס' שכ' דפי' זה לא א"ש אלא לפי' ריב"א וא"כ ק' לרש"י שהכריע בכולהו שמעתין דלא כריב"א והיכי מפרש כאן כן דא"ל דהכי קאמר רש"י מזה אין להוכיח דה"א חיובי ופטורי וה"א כפי' ריב"א ז"א כיון דהוא סברא לפי ה"א למה לא נפרש כן לפי המסקנא ונ"ל דרש"י לא מפ' דחשיב עקירות אלא לפי האמת דאינך לא חשיב ואפשר דאפי' מותרין הם כמו שאפרש ודאי יותר יש לגזור בעקירות מהנחות אף שעשה עיקר המלאכה דהכא איכא למיגזר שמא יגמור ואף את"ל דאף הנחות אסורי הכא אסורי טפי וכן משמע הלשון דאתי לידי חיוב חטאת אבל לפי ה"א עכשיו דחשיב כולהו ודאי יותר יש למנות הך דעשה עיקר המלאכה בשתים בהדי זה שעשה כל המלאכה שהוא דומה והך שלא עשה עיקר רק טילטול בהדי ד' ודו"ק:

אמנם הוא דוחק קצת ואחר עיוני בסמוך ברש"י בד"ה רשויות קתני לתרץ דברי רש"י נלע"ד שגם דברי רש"י דהכא מתורצין שפירש שם לרבא דה"ק רשויות שבת שתים ובתוכן הן ד' בפנים וד' בחוץ וקושיות התוס' תימה עליו מאי שייך ושתים השני ונלע"ד לפרש לדברי רש"י דה"ק ושתים ר"ל ובשתים רשויות האלו יש ג"כ ד' בחוץ דאי לא נקט ושתים לא הוי ידענא אמאי קאי שהן ד' בחוץ ואף אם הוא קצת למותר תני אגב רישא וק"ל ולפ"ז מתפרש גם הכא לדברי רש"י ביותר נאות דפי' התוס' דחוק דליחלוק הפטורי דליחשוב חדא בשתים ובפרט לפירש"י דשתים קאי אהנך האמורות לשבת באבות מלאכות כמו שפירש"י בריש מכילתין פעמים ודאי אין לחשוב בהם פטורי אלא דלפי ה"א ה"ק יציאות השבת ר"ל החיובים הם שתים דעני ודעשיר והן ד' בפנים לעשיר ושתים ר"ל ובהנך שתים הן ד' כנגדן בחוץ והוי ממש כפי' רבא לפי האמת מכ"ש שיש לפרש כן לפי ה"א כאן דהוצרך לומר וקמפרש הכנסה לאלתר ודו"ק:

וא"ל לפירש"י ותוס' היכי ס"ד למיחשוב כולהו הא פטור ומותר לא קחשיב ז"א הוכחה די"ל דקחשיב גם פטור ומותר רק לתירץ קושיא אמרינן כך ואף אם אין זו סברא ליחשוב יציאות מה שהוא מותר י"ל ע"פ ק' התוס' לקמן דעכ"פ אסור משום לפני עור אלא שהתוס' תירצו דמיירי בחפץ של עכו"ם והוא עכו"ם א"כ ה"א דחשיב היכי שהוא של ישראל ובישראל ומכ"ש לתי' הנ"י דודאי הוא אסור אלא משום שבת הוא מותר לא קחשיב א"כ אין זה קושיא אם מחשיב לאיסור וק"ל: