לשון הזהב שבת סח

בגמרא איבעי' להו האי לא יתן לא יחזיר הוא נ"ל לפרש מה שדוחק לפרש כן היינו משום דלשון לא יתן משמע דנתינה הוא איסור ואי בשהי' מע"ש לא שייך איסור בנתינה דהא מתחילה נתן לבשל והל"ל לא ישהה אלא י"ל טפי דמיירי בשבת דהנתינה אסור וליכא למימר דמיירי בנתינה חדשה בשבת כפשטי' דהא ב"ה דמיקל טפי לא שרו אלא בחזרה בגרופה ולא ליתן מחדש אלא ע"כ דמיירי בחזרה והא דקאמר סתמא לא יתן היינו דבאינו גרופה אסור כל נתינה הן מחדש הן בחזרה עד שיגרוף אז שרי חזרה או להרמב"ם דפסק דאף מכירה לכירה שרי להחזיר בגרופה כמו שנבאר א"כ כל נתינה בשבת הוי חזרה כיון שע"כ כבר בישלה ואף שסילקו קודם שבת ונותן בשבת מיקרי חזרה וא"כ אף דלפ"ז לא אתי מתני' אלא כחנניא ולא כרבנן מוטב לומר כן כדי שיהא לשון לא יתן א"ש ומדויק הלשון בגמ' האי לא יתן לא יחזיר ר"ל משום דלשון לא יתן משמע דלא יחזיר וגם מדויק הא דקאמר אבל לשהות משהין והיינו ודאי מדנקט איסור חזרה משמע הדיוק דמותר להשהות דאל"כ ליתני רבותא טפי וקשה במאי משמיענו תנא הדיוק כיון דלא תני בהדיא חזרה אלא ודאי מדיוק לשון לא יתן משמע דוקא היכא דנתינה הוא באיסור הוא דאסור אבל לשהות דליכא נתינה שרי או דילמא להשהות ולשון יתן היינו הנחה במקומו ומצינו כמה פעמים לשון זה במקרא כמו לא נתני להרע וכן אינך או דקאי אתחילת נתינה מע"ש כדי לשהות אע"ג שהלשון דחוק טוב לומר כן כדי לאוקמה כרבנן לכך מסופק איזה דוחק טוב יותר כנ"ל לפרש סוגיין ומתיישב הלשון ודוק:

בגמ' אבל לשהות משהין וכו' עד וכ"ש להחזיר וכו' לכאורה הדיוקים סתרי אהדדי כיון דיש כאן חומרא במאי דאסר באינה גרופה וקולא דשרי בגרופה וא"כ מאי קאמר אבל לשהות משהין דילמא וכ"ש לשהות שרי בגרופה ונקט חזרה דאפ"ה שרי בגרופה והדר קאמר וכ"ש להחזיר ולא קאמר אבל להחזיר אסור אף בגרופה שיהא הדיוק כמו לעיל אבל כד מעיינת לק"מ מב' פנים דלסברא הראשונה מוכח דלשהות משהין דא"ל וכ"ש לשהות כנ"ל ליתני רבותא טפי דאפי' לשהות אסור באינו גרופה ולמה נקט לשון נתינה דמשמע חזרה כמ"ש וא"ל דקמ"ל דאפילו חזרה שרי בגרופה חדא דלשון לא יתן עד וכו' משמע דתנא איסור אתי לאשמועינן ולא היתר דא"כ הל"ל נותנין בגרופה וא"כ ליתני רבותא בשהי' ולפ"ז מדויק מאד הלשון האי לא יתן וכו' ועוד דזה הרבותא דשרי בחזרה בגרופה לא צריך להשמיענו דהא קתני סיפא בה"א אף מחזירין וא"כ לאשמעינן איסור שהי' אלא ודאי דשרי אבל א"א להשהות תנן ע"כ כ"ש להחזיר דא"ל אבל להחזיר אסור אף בגרופה חדא דתנא איסור אתי לאשמועינן כמ"ש וא"כ כ"ש להחזיר וגם א"א לומר כן דהא ב"ה שרי להחזיר וא"כ יהא סתמא כב"ש וק"ל:

ברש"י בד"ה פליגי נמי וכו' עד חמין ותבשיל לב"ה לכאורה קשה מנ"ל דילמא דוקא חמין שרי ב"ה דקאי אב"ש ואינהו ודאי מיירי בחמין דוקא ואהא קאמרי ב"ה אף מחזירין אבל תבשיל לא וגם מאי בעי רש"י בזה ונ"ל דקשה לי' יתור לשון בגמ' דאמר וכי היכי דפליגי בלשהות וכו' אלא ודאי דאשמעינן דכל מאי דשרי ב"ה לשהות שרי נמי אף להחזיר וגמ' גופא מוכח דאמר אף מחזירין ולא קאמר סתמא מחזירין אלא אף מה שאין נוטלין לב"ש דהיינו תבשיל לא מיבעי' דשרי להשהות אלא אף מחזירין וק"ל:

בתוס' בד"ה חמין ותבשיל נרא' לר"י וכו' נראה דבעו בזה לתרץ היותר לשון חמין לב"ה אלא בא להורות דאף חמין דומיא דתבשיל שצריך להתבשל עוד חדא דסתם תבשיל הוי אף כמב"ד כדמשמע בגמ' וגם אף אם נתבשל כל צרכו סתמא ניחא לי' בבישולי' כמ"ש רש"י לב"ש ה"נ חמין מיירי אף בצריך להתחמם עוד דהיינו שלא הוחמו כל צרכן נמי שרי וכן נמי בא לאשמועינן תבשיל דומיא דחמין דסתמא הוחמו כל צרכן כמ"ש ג"כ רש"י הנ"ל ג"כ בעי גריפה ועפ"ז מתורץ יותר מה שהקשו התוס' וא"ת לב"ש עכשיו עיין במהרש"א ומהרש"ל מה שפירשו ולדרכינו ניחא יותר שלפי פשוטו סתם חמין היינו שהוחמו כל צרכן דכיון שנתחממו אין צריך עוד וסתם תבשיל צריך עוד בישול כמ"ש ולק"מ לב"ש וכן משמע מפירש"י אבל כיון שהוכיחו דב"ה מיירי בכל ענין מסתמא גם ב"ש מיירי כן ודוק:

בא"ד דילמא אתי כרבנן וכו' עיין מהרש"א שהקשה אמאי לא הוכיחו דא"כ היכי אתי כחנניא ונכנס בסברות לתרץ וקמתי משתומם אטו מי ס"ד שאין אנו יכולין לפרש דתבשיל מיירי אף כמב"ד שהוצרכו תוס' להוכיח שאנו יכולין לפרש כן מה זה צריך הוכחה למה לא נוכל לפרש כן אלא תוס' מבקשין להוכיח היפך שאין אנו יכולין לפרש אלשון סתם תבשיל שמיירי רק בבישל כל צרכו רק כיון דנקט סתם ע"כ מיירי אף בלא בישל כ"צ דאם הי' ברירה בידינו לפרש כן היינו מוקים אף כרבנן ומיירי בבישל כ"צ אלא ודאי שאין לפרש כן וא"כ אין כאן התחלת קושיא ודוק וכמדומה שהוא גליון מתלמיד טועה לענ"ד:

בתוס' בד"ה ובה"א אף מחזירין אפי' בשבת וכו' נלע"ד דבעו בזה לפרש למ"ד להחזיר תנן למה תני שני פעמים הדין דחזרה אף דמפרש בגמ' והך חזרה דאמרי לך היא גופא קשיא וכי טעמא דב"ש אתי לאשמועינן ואף אם נאמר דאתי לאשמועינן טעמא דב"ש ליתני הפלוגתא לחוד בגרופה מאי זה תני בבא בפ"ע וגם י"ל דבעו לפרש תיבת נוטלין לב"ש הוא מיותר מה"ת יהא אסור ליטול בגרופה לכך מפרשין דרישא מיירי בחול וסיפא מיירי בשבת ומוכח מנוטלין ורישא דתני לאיסור באינו גרופה רבותא קמ"ל אף בחול אסור והיינו לאחר שבישל ונטלו אסור להחזיר אף בחול דכיון שכבר נטלו מוכח מילתא דלצורך שבת הוא מחזיר משא"כ אם משההו מתחילת בישול לא מוכח מילתא אלא שאח"כ הקשו תוס' מאי שיעור יש וכו' וסיפא רבותא קמ"ל דתני היתרא דמחזירין בגרופה אף בשבת וק"ל:

ובזה מדוקדק לשון הגמ' לקמן לדברי האומר מחזירין שהוא מיותר והל"ל בקיצור מחזירין אפי' בשבת דודאי הלכה כב"ה ועיין בר"ן שמפרשו בטוב טעם לשיטתי' דפליג אתוס' ע"ש אמנם לדרכינו מתורץ דה"ק לדברי האומר מחזירין ל"ל למימר הא כבר תנא לי' רישא ואף