לשון הזהב שבת סז

אמנם נ"ל דאדרבא לרש"י קשה טפי דהא ודאי לרש"י הא דמצד אחד כשירה היינו שלא ניקב הדופן השני כלל דאי ניקב גם השני קצת ודאי טריפה כמו המסס דלא נשאר הגנה וכ"כ רש"י כאן בהדיא וא"כ קשה טפי מה"ת לומר דטריפה הא נשאר דופן אחד שלם משא"כ לר"ת ודאי כשירה אף שניקב השני קצת דהא גם בהמסס כשירה וא"כ הוי רבותא כך כמו בהמסס אלא שאפ"ה קשה דגם בהמסס מה"ת ליטרף ודוק:

סליק פרק שני:

בס"ד אשר עד כה עזרני:

והוא עוד בתורתו יאמצני ויחזקני ויסיר חלשי:

וממניעות להפרישי:

ובעזרתו אתחיל פרק שלישי:

עם שלשה עמודי עולם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש במעט בינתי לדרשי:

פרק שלישי ברש"י בד"ה כירה עשוי' כעין קדירה וכו' ל"ד אלא כעין ב' קדירות אלא רש"י בא לבאר צורתו והיינו של כל א' מהן עשוי' כעין קדירה וק"ל:

בד"ה קש זנבות השבולים עיין בתוס' שמקשה על רש"י מפ' שואל ומהפך הפירוש ולענ"ד נ"ל דלפי' התוס' קשה יותר דלפירוש התוס' למה קראו כאן גבבא ושם תבן וגם לפי' התוס' לא שייך משכחת הא רוב במחובר וגם למה לא משכחת תבן במחובר כשעדיין לא נקצר אותו חלק הוי מחובר ויותר תימה לפי' תוס' איך מפרשין קרא לקושש קש לתבן לכן נ"ל דפירש"י הוא הנכון שחלק הנקצר קרוי קש והוא לשון לקיטה שנלקט מהשדה וגם חלק הנשאר בשדה נקרא קש לגבי תבן אלא דכאן נקרא גבבא ותבן נקרא קש הנחתך לחתיכות קטנות שנותנין למאכל בהמה וכן כשנותנין לתוך טיט ללבון לבנים ודאי א"א לתת קש שלמים אלא ודאי חותכין אותו וקרא אמר לתת תבן ללבנים וכן למאכל בהמה כתיב גם תבן גם מספוא אם כן ודאי שזה הנחתך קרוי תבן ואתי קרא היטב:

וגם דברי הגמ' מתפרשין היטב כשלא נקצר קרוי הכל קש כדכתיב לקושש קש וכשנקצר קרוי עליון והנשאר גבבא וקאמר שפיר משכחת לה במחובר אלא תבן שהוא הנחתך האיך משכחת לי' וק"ל:

בד"ה עד שיגרוף משום דמוסיף הבל וטעמא וכו' לכאורה הוא מפרש להשהות והוא נגד מסקנת רש"י אמנם אין ראי' דפירושו נכון לכל מר כדאית לי' לרבנן בשהי' ולחנניא באמת מותר להשהות על מוסיף הבל בע"ש רק בשבת אסור על מוסיף הבל דוקא וקאי שפיר פירושו על החזרה וק"ל:

ועיין בתוס' ור"ן וכל המפרשים שהקשו גודא רבא על רש"י שמשוה שהי' להטמנה דלחנניא יהא מותר ג"כ להטמין בדבר המוסיף הבל בע"ש וכי פליג אסתמא דמשניות דבמה טומנין וגם אכולהו סוגיות דאוסר בפרט שרש"י פוסק כחנניא אמנם אני בעניי נ"ל שדעת רש"י הוא יותר נכון כי לדעתם יוקשה היא גופא למה גזרו בהטמנה לא בשהי' וצריך לדחוק כמ"ש בסמוך ולדעת רש"י הוא חדא כי מה לי זה או זה הכל יש לגזור שמא יחתה ואדרבא כשהוא מגולה יותר קרוב לחיתוי מהטמנה ובאמת לחנניא מותר ג"כ להטמין מע"ש במוסף הבל רק בשבת אין איסור אלא במוסף הבל ולא במעמיד הבל כדמשמע במשנה בחזרה שהוא בשבת צריך גריפה ואפשר לכתחילה אסור אף במעמיד הבל רק חזרה שרי וא"כ כל הני משניות דבמה טומנין מיירי בשבת או ג"כ בחזרה בשבת או כרבנן מלבד שי"ל דלרבנן הוי שהי' כמו הטמנה במוסיף הבל ולחנניא שהי' לא הוי כהטמנה רק חזרה הוי כהטמנה ורש"י פי' לכל חד כדאית לי' אמנם ראשון נראה יותר בעיני והוא נכון ודוק ועפ"ז מתורץ היטב מנהג ישראל שהוא תורה שמטמינן בתנור הוסק בלא גריפה ותירץ הפוסקים שלא מיקרי הטמנה הוא דחוק מאד וגם בגמ' משמע שתוכה אסור משום הטמנה אמנם לפמ"ש א"ש דאף הטמנה שרי לחנניא ודוק:

והא דמחלק בגמ' בחזרה לרבנן בגרופה בין תוכה לעל גבה אע"ג דגם על גבה אסור לרש"י כמו הטמנה אלא בגרופה אין מוסיף הבל וע"כ אף בתוכה אין מוסיף הבל דאל"כ לא הוי מקשי בשהי' מה לי תוכה מה לי על גבה היינו משום דחזרה בתוכה בשבת הוי כמטמין לכתחילה בשבת דאסור לרבנן כמו שנבאר ודוק:

אמנם אף לשיטת התוס' והפוסקים א"ש מנהגינו מה שטומנין בתנור שאינו גרוף שמוכח לשיטתייהו דגם תוכה לא מיקרי הטמנה כמ"ש הפוסקים כיון שאינו נוגע בקדירה דהא לשיטתייהו קשה טפי מאי מקשה בגמ' בשהי' מה לי תוכה מ"ל ע"ג הא כתבו דגם בגרופה מוסיף הבל אלא שהי' קילא ולא גזרו אף במוסיף הבל כיון שגרוף משא"כ תוכה דהוי ממש הטמנה לכך אסור אלא ודאי דגם תוכה לא מיקרי הטמנה וא"כ לדידן דס"ל כחנניא דמשהין אף באין גריף גם תוכה שרי אף באינו גריף וכמ"ש התוס' ג"כ מהך דחררה ע"ג גחלים ודוק:

והא דבאמת גזרו בהטמנה בכל מוסיף הבל אף היכא דלא שייך שמא יחתה כגון בזבל וכל הנך דשנוים במשנה משום שמא יטמין ברמץ ושם שמא יחתה והוי כמו חדא גזירה כדאיתא לעיל בפרק שני ולא גזרו כן בשהי' דהא אף בשהי' באינו גריף שייך שמא יחתה וא"כ לגזור בכל מוסיף צ"ל או משום הטמנה ברמץ או בתוך הרמץ ממש ושייך טפי קרוב לחיתוי משא"כ שהי' ע"ג הרמץ מותר אף לכתחילה דהא שרי בקטומה ולא גזרינן שמא יחתה או משום דהטמנה שכיח טפי ושייך בה למיגזר טפי גזירה לגזירה ודוק וכל זה לשיטת התוס' ופוסקים משא"כ לרש"י א"ש טפי דשוו מידותייהו ודוק:

בד"ה אבל לא תבשיל וכו' עד דמיחזי כמבשל ר"ל דב"ש אזלי לשיטתייהו דדבר המתחיל מבע"י ונגמר בשבת אסור אף דלא עביד מידי כמו בצמר ליורה ואינך משא"כ לב"ה לכך לא הוצרך לפרש לב"ה אלא כיון דגרוף וקטום לא שייך שמא יחתה משא"כ הך מיחזי כמבשל לא שייך לב"ה וא"כ ע"כ צ"ל דחמין לב"ש דשרי מיירי בהוחמו כל צרכן דאל"ה אף דלא שייך בחמין יחתה כמ"ש התוס' עכ"פ משום שנגמר בשבת ומה שכתבו התוס' הוכחה דמיירי אף לא הוחמו כל צרכן צ"ל דהיינו לב"ה ולא כמ"ש התוס' ודוק: