לשון הזהב שבת סו

אמר איזה חלקים ודאי כוונתו לחומרא ככל שיעורי חכמים בפרט דהכא הוי דאורייתא וא"כ כל מה שאנו יכולין לומר חלק יותר גדול אמרינן וכן משמע הלשון בגמ' דמהדר מעיקרא פלגא ותילתי ורבעי וא"כ כיון שיש לנו לומר רבעי ודאי כוונתו כן ולא אחומשי דהוא פחות אע"ג שאין חד לשון עם רב יוסף הא הוא קאמר מעיקרא ולא קאי ארב יוסף או דלשון ג' חלקי משמע שלשה חלקים כמו הנשאר מהמיל משא"כ בחומשין והא שרצה לפרש ברב יוסף שני רבעי אע"ג שי"ל תלתי שהוא יותר גדול וגם אינו שני חלקי הנשאר היינו משום דאיהו קאי ארבה מסתבר לומר כן שאמר רק שני חלקים שלו או דפריך יותר שפיר ודוק:

דף לה ע"א ברש"י בד"ה אלא בין השמשות וכו' עד ל"ג וכו' עד ואי הוי לן לספוקי דדילמא ר' יוסי קדים וכו' לכאורה הוא תמוה דהיא גופא קשיא למה פשיטא לי' דר' יוסי מאוחר עד דפריך פשיטא וצ"ל כמ"ש לעיל מדקאמר זה נכנס וזה יוצא ולא להיפך ודוק:

בתוס' בד"ה וירד ויטבול וקשה דלא הוי לי' וכו' ונ"ל לפירש"י דעלי' הוי שיעור חצי מיל ולאחר שיעלה הוי לילה ואפ"ה הוי שפיר טבילה דביה"ש מתחיל לאחר טבילה דהוא סוף שקיעה כמ"ש התוס' לעיל והוא מוכרח בלא"ה כמ"ש התוס' שם ובתוך שיתכסה ויעלה הוי לילה וא"ש טפי לפ"ז פירש"י מפי' התוס' דשייך טפי הלשון שיעורו של ר' נחמי' משמע שיעור ביה"ש וגם קושיות התו' לא יוקשה ודוק:

ע"ב בתוס' בד"ה והתניא שופר וכו' עד וא"ת וכיון וכו' עד ומיהו מתוך פי' הקונטרס וכו' ונ"ל לפרש המשך דברי התוס' ושלילותם וגם מאי שמקשין מתחילה מחמת הוכחה הא בלא הוכחה נמי קשה מנ"ל להקשות דילמא הך ברייתא דמטלטלין מיירי לצורך גופו והך דאסר מיירי מחמה לצל ונ"ל דודאי לפירש"י מתורץ הכל דשפיר מקשה דע"כ הך ברייתא דשופר מטלטלין מיירי מחמה לצל דאי לצורך גופו ומקומו אף חצוצרת שרי אף לר' יהודא דרש"י לא ס"ל לחלק בין כלי שמלאכתו לאיסור אחד לחבירו וא"כ לק"מ אבל תו' נאדו מזה שיהא שופר מלאכתו להיתר דהא עכ"פ אין עיקרו לזה לגמע בו מים ויותר נרא' להם לחלק בין מלאכתו לאיסור הראוי להיתר ובין אין ראוי וע"כ הוצרכו להוכיח דמיירי לצורך גופו שלא תאמר דמקשה מכח הוכחה דסיפא וכמ"ש לכן הוכיחו להיפך דודאי מיירי לצורך גופו ואפ"ה תירצו ר"ל לעולם ודאי דשופר הוי מלאכתו לאיסור אפ"ה מקשה שפיר ואהא הקשו וא"ת ר"ל אם שופר הוי מלאכתו לאיסור ואפ"ה מותר לצורך גופו א"כ ק' מסיפא וזה הוא באמת הוכחת המקשן לרש"י ותירצו וי"ל וכו' וסיימו ומיהו וכו' ר"ל מחמת הך קושיות הוצרך רש"י לדחוק דהוי מלאכתו להיתר אמנם לפמ"ש הם ותירצו הקושיות לא צריך וק"ל:

דף לו ע"א בגמ' ומאי שופר נמי חצוצרות עיין ברש"י ודוק וע"כ ר"ל דאין דרך למיתני זו ואצ"ל זו לכך תני לא זו אף זו הוא דרך למיתני לכך מהפך דשופר דרישא ר"ל חצוצרות אמנם הרבה יש לדקדק חדא דהא דאישתני שמייהו היינו שעמי הארץ קורין כן אבל התנא ודאי קורא לשופר שופר שכן משניות מליאים במסכת ר"ה שתוקעין בשופר זכר לאילו של יצחק וכן הנך שני ברייתות ודאי קראי לשופר שופר והיינו משום דבאמת לא נתחלף שמם אלא שעמי הארץ טעו והורגלו להחליף ואיך ישנה התנא דהך ברייתא הלשון מאמתו וגם מהך ברייתא גופא משמע דשש תקיעות היו בשופר ממש וכן משמע בהחליל וכן משמע קצת כאן מדמקשה בציבור נמי חזי ואהא קתני ששם מניח שופרו והיכי שייך טעמא לפי שאין מטלטלין את השופר וגם לשנות לשונו בחד ברייתא וגם יל"ד היכי שייך הך קושיא ומאי שופר וכו' להך תירוצא וגם אין זו קושיא מוכרחת להפך הלשון מכולהו הש"ס בשביל זה דהא מצינו כמה פעמים בש"ס דנקט ג"כ זו ואצ"ל זו כמ"ש התוס' כ"פ לכן נ"ל לפרש דהוקשה להגמ' למה לי' למיתני כאן כלל הך דחצוצרת בשלמא מעיקרא דאמינא דשופר הוא ג"כ מוקצה י"ל כיון דחד טעמא נקט לה איידי דשופר אע"ג דהוי קצת זו ואצ"ל זו לק"מ כמ"ש וגם לא הוי כ"ש כ"כ דתרווייהו חדא מוקצה אבל עכשיו דאסיק לפירש"י דשופר הוי מלאכתו להיתר ואסור משום דר' נחמי' וחצוצרת אסור בלא"ה אף לר"י משום מוקצה אינו שייך לכאן כלל לטעם אלעיל וגם איידי לא שייך וגם הוא מיותר לר"נ לגמרי דאף מלאכתו להיתר אסור לכך קאמר ומאי שופר וכו' ר"ל דאי הוי נקט שופר לחוד ה"א דשופר היינו חצוצרת דלא היינו יודעין מסברא לאסור מלאכתו להיתר וה"א דבאמת היו תוקעין בחצוצרת כדי שלא נאמר סברא רחוקה דמלאכתו להיתר אסור כר"נ לכך קתני נמי ולא את החצוצרת לאסור אף שופר וכיון דבאמת שניהם אסורין אין אנו צריכין לשנות הלשון ומ"ש רישא שופר דתני ברישא וכו' היינו אי הוי תני לחוד וסיפא היינו מסיפא מוכח ממ"נ דאף שופר אסור ודוק:

ברש"י בד"ה לשופר של ר"ה וכו' ע"ש שהאריך ונ"ל פירוש לפירושו שהקשה לו דהא ודאי לדידן השונים גמרא לא אישתני כמו שהוכחתי לעיל אלא שע"ה החליפו וטעו והיכי שייך לומר דין לע"ה ואהא תירץ רש"י בשני פנים דנ"מ לת"ח המורה הוראה וידע הדין שתוקעין בשופר ולא בחצוצרת אלא שאינו יודע צורת של כל אחד ואם יבא לע"ה ויאמר שיתן לו שופר יתן לו חצוצרת לכך קאמר שאישתני שמייהו ואז יהי' יודע ליקח זה שע"ה קורא חצוצרת וגם הפן השני הוא נ"מ אף לת"ח שיודע הדין וצורתן שאם יבא ע"ה לשאול וכו' וק"ל:

בתוס' בד"ה למחט שנמצאת וכו' עד וקמ"ל דמצד א' כשירה וכו' עיין במהרש"ל ומהרש"א שדחקו לפרש דלכאורה לרש"י הוא רבותא גדולה דהא בהמסס טריפה אמנם נ"ל מלבד דלרש"י הוא ג"כ קשה כמו לר"ת אלא אדרבא נ"ל דלרש"י ק' יותר והוא דודאי גם רש"י ס"ל אע"ג דלחוץ היינו לצד חוץ אעפ"כ סברא חיצונה הוא בכל הנקבים דבעינן לחוץ דבאמת הדין כן בכל הנקבים לבד בהמסס שהדופן דק ואין מגין או מטעם שכ' התוס' לקמן וזה נמי לא ידעינן אלא מכח הך ברייתא דקתני בה"כ מצד א' כשירה משמע בהמסס טריפה וא"כ ק' אברייתא נמי למה איצטרך למיתני בה"כ מצד א' כשירה הא בכל הנקבים הדין כן והוי לי' למיתני עיקר רבותא דבהמסס טריפה לכך הוצרכו לתרץ דהוא ג"כ רבותא: