לשון הזהב שבת סה

הוא ביה"ש כדנקט הכא סתמא וכן התם ואי כדכתיבנא הוי לי' לפרש הכא והתם אלא ודאי סמיך אסתם רגילות שהוא ע"כ מבע"י ובדבר שאינו מוסיף כמ"ש וסמיך חד משנה אחבירתה וא"צ לפרש וכן מוכח להדיא לשון רש"י שכ' בשניהם וסתם הטמנה וכו' משמע שאין מוכרח אלא מדנקט סתם וק"ל:

או י"ל משום דהך משנה במה טומנין קאי אהך משנה טומנין את החמין והיינו מבע"י ע"ז שואל במה טומנין וקאמר דאסור במוסיף הבל וכ"כ כל הפוסקים אלא שהפסיק בפ' כירה לרש"י הוי ג"כ הטמנה במוסיף הבל ולפי' התוס' כבר תירצו הפוסקים עיין בר"ן ריש פ' כירה וע"כ הוא כן דאל"ה אהיכא קאי דקתני במה וא"כ לא ק"מ ומוכרח שפיר שני הוכחות ודוק:

אמנם אחרי שהגיעני ה' ללמוד פ' כירה מצאתי דלק"מ ואדרבא מתורץ בזה הקושיא ק' התוס' דלשם החמורה והוא דשם דף ל"ט ע"ב קאמר ממעשה דאנשי טבריא בטלה הטמנה בדבר המוסיף הבל אפי' מבע"י והקשו תוס' שם הלא מתניתן היא אין טומנין בגפת וכו' ולפי מ"ש לק"מ דמתניתן יש לאוקמה משחשיכה ומתניתן דהכא י"ל דמיירי בדבר המוסיף הבל לכך מאנשי טבריא מוכח שפיר דהוי מבע"י ואפ"ה אסרוה כמ"ש רש"י שם והכי דייק לישנא דהתם דקאמר אפי' מבע"י ר"ל שלא תאמר דהמשנה דאין טומנין בגפת מיירי משחשיכה וא"כ שפיר י"ל דאהכי סמיך גמ' ורש"י דהכא דע"כ מתניתן דאין טומנין מיירי אף מבע"י ממעשה דא"ט וא"כ הכא דקתני אין טומנין משחשיכה וביה"ש טומנין ע"כ מיירי בדבר שאינו מוסיף הבל דבמוסיף אף מבע"י אסור וכיון שאין טומנין אף בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה ע"כ מתניתן דבמה טומנין איירי רק מבע"י ודוק:

ע"ב בגמ' לחומר ב' ימים למאי הילכתא פירש"י בשלמא ספק כולו מן היום וכו' ע"ש אע"ג דנ"מ ודאי דאם עשה בין שני ביה"ש שלא בכולו דאינו מביא חטאת דשמא הראשון מן היום וב' לילה כמ"ש התוס' כאן ורש"י ג"כ בע"ב גבי העושה מלאכה בב' ביה"ש כ"כ מכ"מ לחומר שניהם לא הוי אע"ג דאסור להביא חטאת לא הוי חומרא ולכך לא דייק תכף ארישא ספק מן היום ומן הלילה למאי הילכתא ודוק:

אמנם אי קשיא לי הא קשיא הא גם גבי שבת הוי חומר שני ימים לפמ"ש רש"י לקמן בע"ב גבי העושה מלאכה ב' ביה"ש שעשה בהעלם א' י"ל שלא הי' לו ידיעה בין ביה"ש ראשון לשני והיינו ודאי משום דאם הי' לו ידיעה חייב גם אשם תלוי בהדי חטאת דילמא בראשון הוי בו גם מלילה ושני הוי בו גם מיום אבל אי בהעלם אחד לא שייך זה וגם ע"כ מיירי שעשה מלאכה אחת בשניהם כגון בתיבה או אריגה דאי עשה ב' מלאכות כגון שכתב ביה"ש ראשון וארג בב' ודאי חייב גם אשם תלוי אף בהעלם אחת וא"כ משכחת לה חומר שניהם גם בשבת היכא שעשה מלאכה ב' ביה"ש והי' לו ידיעה בינתיים או שעשה ב' מיני מלאכות בהם דחייב חטאת וגם אשם תלוי ואי לא הוי אלא ספק מן היום או מן הלילה לא הי' חייב אלא חטאת ממ"נ וצ"ע ויש ליישב דלשון חומר שני ימים משמע בביה"ש א' יש לו חומרא דיום ודלילה וכן נמי מדייק שהוא דהא כבר קתני ספק מן היום ומן הלילה ממילא מוכח זה הדין אלא להורות דיש חומר ב' ימים כא' וכאן עכ"פ בראשון הוי יום קולא וכו' ודוק:

ברש"י בד"ה זה נכנס וזה יוצא וכו' עד וכל דמקמי הכי יום מעליא הוא ר"ל דפליג אביה"ש דר"י וס"ל דהוי יום וכן אמר בגמ' לקמן דביה"ש דר' יוסי לאחר ביה"ש דר' יהודא ונ"ל שמוכח זה מדאמר זה נכנס וזה יוצא ולא אמר זה יוצא וזה נכנס דהא מעיקרא יוצא היום אלא דקאמר לר' יהודא כשזה נכנס לדידך אז זה יוצא ולא קודם כלל ספק וק"ל:

בתוס' בד"ה ור' יוסי אומר לכאורה משמע שאין גורסין וא"א לעמוד עליו אמנם לפי הגי' שלפניו א"ש טפי דבהרף עין א"א להסתפק בו כלל ומכ"ש שאין לומר בו ראיות זיבה אלא ודאי דפליג את"ק שס"ל שיש ביה"ש שיעור מרובה אלא שספק בו מאי דינו ור' יוסי ס"ל שאין להסתפק בדינו אלא שעיקר ספק הוא מעט קודם הכניסה אימתי הוא כהרף עין זה משום דא"א לעמוד עליו ממש ודוק:

בתוס' בד"ה ספק לטומאה ולקרבן וכו' עד לכך מפרש ר"ת וכו' לכאורה נראה שבזה מתרץ גם פירש"י דודאי גם רש"י מודה בראה כל ביה"ש דל"ל זה מן היום וזה מן הלילה דהא פירש כן בהדיא בע"ב שלאחר זה גבי העושה מלאכה בב' ביה"ש וז"ל וכגון שעשה כל ביה"ש דליכא לספוקי בהאי בתחלתו ובהאי בסופו ע"כ משמע להדיא דעיקר ספק הוא כאן משום תחילה וסוף ומ"ש רש"י שמא הראשון כולו מן היום וכו' היינו כל שעת ראי' אמנם נ"ל ודאי שחילק גדול ביניהם דהתוס' כ' בשעה אחרת ראה ביה"ש משמע שידעינן ודאי דראי' שני' הי' בשעה מאוחר בביה"ש וכן משמע בכל הספיקות שכ' ולרש"י ע"כ ליכא למימר הכי דהא רש"י כ' ג"כ שמא ראשון מן הלילה ושני מן היום ואי הראי' שני' הוי מאוחר ל"ל הכי וכ' נמי הספק שמא הראשון מן היום וכו' אלא ודאי דרש"י ס"ל כל שראה סתם מסופקין אנחנו שמא לא הי' השעות מכוון ושמא זה קודם או זה כ"א בעושה מלאכה כל ביה"ש ל"ל הכי אבל בראי' דהוי שעה מועטת כמו שהוכיחו תוס' ודאי איכא לספוקי ומכ"ש לר' יוסי דסובר דעיקר הספק הוא משום דא"א לעמוד עליו לא ידעינן אם זו הראי' הי' קודם להרף עין זה וזו לאחרי' או להיפך וכן משמע הלשון ברש"י בסוף שמעתין גבי העושה מלאכה וכו' שכ' שליכא לספוקי בהאי בתחלתו וכו' אלמא דכאן הוא ספק שמא האי בתחלתו והאי בסופו ודוק:

בגמרא מאי ג' חלקי מיל וכו' עד אלא תרי תילתי מיל א"ב פלגא דדנקא יש לי כאן מקום עיון רב דלמה לי' לאוקמא לא בחד טעמא דחד ר"ל חלקי רבעי וחד תילתי וגם הוא דוחק שיהא זמן שפני מזרח מאדי' לא יהא אלא חלק י"ב ממיל וחלק תשיעית מן הכסיף העליון לימא דרבה קאמר ג' חלקי מיל היינו שלשה חומשי מיל ורב יוסף אמר שני חומשי מיל ויהא בחד טעמא וחד לישני וגם פני מזרח מאדימין יהא חומש מיל וצ"ע ויש ליישב דרבה דאמר סתמא ג' חלקי מיל ולא