לשון הזהב שבת סד

כיון דלגבי אשפה מוכן וכן לגבי קופסא לאו מוכן הא לא הזכירו בדבריהם קופסא ואשפה ומאי שייך לשנות הלשון בשבילם שלא הוזכרו כאן וגם תירוצם מה שכ' הא דלא אמר דלגבי מגוד לאו מוכן והוי א"ש טפי דכיון דהזכיר מוכן דהיינו מגוד לגבי' הוי אה"ד אין מוכן תירוצם דחוק מאד כמו שנבאר בסמוך משא"כ לפירש"י לק"מ ומה שהקשו מה לו להזכיר קופסא ואשפה לק"מ די"ל כל אחד תלי טעמא בהכי ר"א סבר כמו שקופי שקופסא מוכן משום דעדיין דעתי' עלי' כן מגוד ואה"ד כיון דס"ל דבהכי לא בטלה מדעתו אשמועינן דהוי כמו קופסא ור"י אשמעינן דהוי כמו אשפה ושפיר שייך הקשיא והתירץ לכל אחד דוקא וממילא לק"מ ק' הראשונה דהיינו ק' הגמ' אמאי קרי לה שאינו מן המוכן וכו' ומשני שפיר דר"א כיון שהזכיר קופסא קרי לשניהם שאין מן המוכן וכן ר"י להיפך ולר"ע לא מקשה מידי דאיהו קרי שפיר ומ"ש מהכרעה רש"י אזיל לשיטתי' דלא ס"ל לפרש כן בעלמא גבי הכרעה שלישית ותוס' אזלי לשיטתייהו וגם לפי' התוס' י"ל כיון דעכ"פ הזכירו שם מוכן ואין מוכן הוי הכרעה ודוק:

בא"ד דלא חשיב כולי האי תלאו במגוד מאה"ד אע"ג דאה"ד קרי למגוד מוכן צ"ל כיון דהוא טמא לא שייך לקרותו שאינו מוכן אע"ג דלא חשיב כ"א הוא נחית תרי דרגי לכך מגוד אע"פ דלא חשיב כיון דטמא ולא נחית רק חד דרגא מקופסא קרי מוכן וכן להיפך לר"י וק"ל:

ע"ב בגמ' ואי אשמעינן של חרס ה"א בהא קאמר ר' יהודא וכו' אע"ג דזה אשמעינן מקערה דמפסיק ולא מאס אפ"ה שרי ר"י וא"כ ליתני של חרס וקערה ולא ליתני שפופרת י"ל דה"א שהקערה נמי מיירי בשל חרס דמאיס וק"ל:

בגמ' עולא מתרץ לטעמי' מטה דומיא דכסא וכו' הא דלא קאמר בקיצור עולא מתרץ במטה קטנה וכן לרי"ר י"ל משום דהוי קשה היכי נקט סתם מטה דהוי גדולה וכן היכי נקט סתם כסא לר"י וגם למה נקט שניהם אי לאו משום דאשמועינן בגדולים ובקטנים לכך מתרץ דנקט מטה דומיא דכסא ואע"ג דנקט סתם לק"מ דהוי דומיא וגם מטה מיירי בגדולה יותר מכסא אלא דומיא דכסא שאפשר לנושאה בידים ע"י הדחק ואפ"ה שרי וכן כסא דומיא דמטה ודאי היא קטנה ממנה אלא דומיא שא"א לינשא בקלות אלא ע"י הדחק וכה"ג שרי אף לר"י ודוק דף ל ע"א שאל שאילתא וכו' יל"ד הלא משנה שלימה היא וגם הך דרשה שפתח אין ענין לפשיטות שפשט וגם לא פשט מהמשנה וגם לא מקרא דוחי בהם ולא שימות נ"ל לומר דבאישא היינו רשע לחלל שבתות ומשום דאמרינן בעלמא טעם דפ"נ דוחה שבת מוטב שיחלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה וגם קרא דוחי בהם יש לפרש מהאי טעמא משא"כ בזה ומשום דלכאורה יש לפשוט זה ג"כ מהני רומיא דקרא ולומר דהך קרא דמשבח את המתים היינו בצדיקי' והך קרא דמגנה אותן היינו ברשעים שאף בחייהם קרוים מתים וא"כ נפשוט שאין לחלל עליו שבת שאף בחייו הוא כאלו כבר מת לכך פתח ומפרש קראי באופן אחר ולאו ברשיעי עסיק והדר פשיט מסברא דקרא דוחי בהם קאי אף על הרשעים דעכ"פ יש בו נרו של הקב"ה ומטעם שמא ישוב בתשובה ע"ד לא אחפוץ במות המת וק"ל:

או נ"ל לפרש תיבת לעילא והוא ע"ד שמביא השל"ה בה' ר"ה שמותר להתודות ולבכות בשבת על עונותיו ומסופק קצת בזה וכל הפוסקים חולקין וגם אני כתבתי בחידושי פסחים לדחות הראי' ואדרבא לפי דעתי מוכח משם שעל עון אסור להתענות ולבכות רק לתוספת קדושה וי"ל שזה הי' מסופק להם שמצינו בעלמא שעון קרי נורא כמו נורא בי פלניא בביתי והוא אש היצר וגם שמדליק אש בנשמתו בפגמו בה וזו שאיל לעילא מה לכבות וכו' ר"ל מה שמותר לכבות הנורא לעילא שדולק בו ע"י עונותיו והוא קצת דמי לפ"נ שדוחה שבת מכ"ש לעילא בנשמה כמו שכ' השל"ה לכך הביאו כאן והוא פשיט ג"כ מוטב שיכבה נרו שעשה הוא מקמיה נר נשמתו כמ"ש ק"ו ועד"ז יש לפרש גם הפסוקים ואין להאריך:

דף לד ע"א בגמ' הא גופא קשיא אמרת עם חשיכה וכו' לכאורה לא מוכח כלל דאסור לערב ספק חשיכה ונ"ל דאי הוי רשאי לא הי' רשאי לישאל עם חשיכה משום שמא יפשע והוי להו לתקן שישאל ביה"ש ערבתם כמ"ש רש"י בטעם עם חשיכה במשנה וק"ל:

ברש"י בד"ה ערבתם עירובי תחומין וחצירות והוא תמוה דהא מסקינן כאן בעירובי תחומין ומכ"ש לפמ"ש מוכח מהגמ' דאסור לשאול על ע"ח עם חשיכה רק ביה"ש שמא יפשע וא"ל דרש"י מפרש לפי ה"א דמי הכניסו בדוחק זה ונ"ל לפרש דבאמת אי הוי רשאי לערב הכל ביה"ש לא היינו מתקנין לכתחילה שישאל עם חשיכה רק ביה"ש אבל כיון דצריך לשאול אע"ת עם חשיכה שואל ג"כ אע"ח ושואל סתמא ערבתם וגם לא אתי למיפשע כיון שיערבו ע"ת יערבו ג"כ ע"ח ולא תקנו שישאל ביה"ש אע"ח ובגמ' ה"ק כאן בע"ת שיש לו לערב ע"ת שואלין אשניהם עם חשיכה כאן בע"ח אם אין לו לערב אלא ע"ח באמת שואל ביה"ש וק"ל בתוס' בד"ה שניהם קנו עירוב וכו' עיין במהרש"א שהקשה דלמה לא הוכיחו תוס' לעיל מזה דע"ת אין מערבין ביה"ש לכתחיל' מכ"ש ונ"ל דאין זה הוכחה דה"א ביה"ש לא נכנס כלל בגדר ספק דהכא תקנו דמותר לערב ביה"ש דאין מדמין ספקות דרבנן וכ"ש הכא די"ל דאף בשבת אין איסור כ"כ כמ"ש רש"י בע"ח לפי האמת כך ה"א בע"ת אבל אי אמרינן דהכא מיירי בע"ת וקרי לי' הגמ' ספק עירוב שפיר מקשין וק"ל:

בגמרא ואמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין וכו' עד ואמר רבא מ"ט אמרו וכו' ועיין ברש"י שתורף הוכחתו דע"כ הכא איירי בדבר שאינו מוסיף דאלו במוסיף הבל אסור אף מבע"י דהא תנן אין טומנין בגפת והדר מוכח דהך במה טומנין איירי מבע"י דמשחשיכה תנן הכא אין טומנין והוא תימה גדולה שמוכיח מעצמו חדא מאידך ואידך מחדא דילמא הכא מיירי בדבר המוסיף אבל בשאינו מוסיף מותר אף משחשיכה והתם מיירי משחשיכה ויש לדחוק כיון דהכא נקט סתמא וטומנין משמע בדבר שסתם הטמנה היא והתם נקט סתמא במה טומנין משמע בזמן שרגילין להטמין ורגילות