לשון הזהב שבת סא

דבי ר"י נמי מגע"ג הוא דממעט אלא ודאי משום דתנא דבי ר"י סתמא קאמר אין לחלק וה"נ סתמא קאמר משמע דמרבה לכל דיני צו"פ גבי שרצים ואם נאמר דאית לי' גלי וגע"ג בצו"פ טמא אף בשרצים ומרבה לש"ב אף לגע"ג א"כ יחלקו שניהם ארשב"א דאמר בהדיא אין בו משום גע"ג משמע דש"ב עכ"פ בגע"ג טהורים לכל לכך הדר בי' לגבי אביי ואית לי' דלא אמרינן גלי ואו בגד דרשינן לש"ב וא"כ גע"ג טהורין בשרצים אף בצו"פ ושע"ש טמא אף בש"ב בשרצים מאו בגד וא"כ כולהו תלתא תנאי לא פליגי ותנא קמא דבי ר"י דאמר אף כל לא קאי כלל אטומאה אלא אכלאים או אציצית כדמפרש ואזיל אבל לטומאה מרבה מאו בגד ממש כמו צו"פ וה"ק כי לית לי' לתנא דבי ר"י בש"ב גע"ג ר"ל משום דל"ל לימוד לטמאות גע"ג כיון דמפיק או בגד לש"ב והא דנקט בש"ב אע"ג דגם בצו"פ טהור בשרצים משום נגעים נקט ש"ב וכדי שיסבור כרשב"א דמש"ה אין מסככין בגע"ג בפשתן משום דטמא בנגעים ואהא שייך שפיר רב פפא אמרה כיון דאית לי' אף כל לאתוי כלאים ע"כ אית לי' ממש תירוצא דרבא כמ"ש וכיון דאמר בדותא היא יוקשה ארבא אף כל לאתוי מאי אהא קאמר רב נחמן בר יצחק לפרושי דאתי לאתוי ציצית ואין להקשות הא רבא אית לי' דכל בגדים חייבים דדריש הכנף מין כנף ע"כ צ"ל דזה אמר מקמי דהדר אבל לבתר דהדר כאן אית לי' דאף כל לאתוי ציצית והכנף מין כנף דריש באמת לצו"פ כמו דאמר ביבמות לתנא דבי ר"י כי דוקיא דרבא כמו כן סובר רבא באמת והתם קאמר לסברא קמא וא"כ הכא לבתר דהדר שפיר קאמר אזה כי דוקיא דרבא דלפי האמת הוי זה דוקיא ודוקיא דהתם הוי האמת והוי מתורץ ג"כ מאי דאמר אביי רשב"א וסומכס אמרו דבר אחד דמעיקרא דאית ליה דרשב"א מטמא גע"ג בצו"פ אף בשרצים לא מוכח מידי דסבר כסומכוס די"ל מש"ה אין מסככין משום דטמא אף בשרצים אבל אונן דאינו טמא רק בנגעים י"ל שפיר דמסככין והא דלא אמר בגד פשתן ודאי אינו הכרח כלל די"ל דקאי אגע"ג דנקט מעיקרא אבל לבתר דשמע אביי מרנב"י דקאי אציצית הדר בי' דודאי למה לנו לעשות פלוגתא יותר יש לנו להשוות דקאי אציצית וכולהו תלתא תנאי לא פליגי וכמ"ש וא"ת כיון דאף לרשב"א אית לי' כמו הנך תרתי תנאי דבי ר"י דגע"ג אינו טמא כלל בשאר טומאות אף בצו"פ ע"כ הא דאין מסככין היינו משום דטמא בנגעים ממילא אף באונן אין מסככין דג"כ טמא בנגעים ולכך קאמר השתא דרשב"א וסומכס אמרו דבר אחד זהו הנ"ל מחוור בשיטה וא"כ לפ"ז ודאי הלכה כרנב"י דאף רבא בתר דהדר אית לי' הכי וגם אביי סובר הכי לפמ"ש וא"ש לישנא דהדר בי' והיינו לגבי אביי וכן נ"ל באמת לפסק הלכה לענ"ד אבל תו' נאדו מזה השיטה לעיל בד"ה דתניא או בגד לכן מחקו גם כאן הגירסא כי דוקיא דרבא דלדידהו אית לי' לרבא באמת הכי לכך כ' ע"ז ונראה דאין הלכה כרבנ"י משום דרבא פליג וגם אביי פליג לשיטתם ודוק:

בתוס' בד"ה כל היוצא מן העץ אין מדליקין לעיל פי' בקו' וכו' וצ"ל שלא הי' לפני התו' הגירסא ברש"י כאן קנבוס וכו' וע"ש בתוס' אמנם נלע"ד דברי רש"י מוכרחין לעיל דאי לא קאי אקנבוס וצ"ג מאי היוצא מן העץ דקאי רשב"א למעט דאינו מטמא גע"ג והיינו ודאי בגד ולא מצינו בגד מן יוצא מן העץ אלא הנך ואף את"ל כאן לענין פתילה משכחת בעמרינתא כדמשני לעיל אבל אין דרך לעשות בגד ממנו ואף את"ל דעושין גם מהם בגד קשה הא ודאי גם קנבוס וצ"ג אין מטמא משום גע"ג לרשב"א דהא מנגעים יליף א"כ היכי שביק עיקר בגד ונקט יוצא מן העץ אלא ודאי קאי אקנבוס וצ"ג ואע"ג דאיכא נמי נוצה של עזים ומשי דאין מטמא משום גע"ג נקט יוצא מן העץ לאפוקי צמר ועור דמטמא ובאמת בהו איכא כלל אחר כל היוצא מב"ח אינו מטמא אלא צמר ועור אבל אי לא מיירי מקנבוס וצ"ג לא כייל שום בגד ובאמת אינם מטמאין הוא תימה ולפ"ז י"ל דגם לפני התו' הי' גי' ברש"י כאן ג"כ כמו לפנינו אלא שג"כ הבינו שהוכחת רש"י מלעיל לכך כ' לעיל פי' ר"ל מכת לעיל פי' כן אלא שאעפ"כ נאדו מזה מכח קושייתם אמנם נ"ל דברי רש"י מוכרחין כמ"ש ומה שהקשו ממעשה בכל בכל יום אינו קושיא דבאמת לאו מנהג ותיקון הוא ומ"ש שהוא טוב לפתילה ג"כ אינו קושיא שדעתם הי' רחבה מדעתינו שאינו נמשך אחר הפתילה כמו פשתן או שהאור אינו נכנס לתוכו ומ"ש שהוי זרע לק"מ דהא הם בעצמם כתבו דגם פשתן הוי זרע לדינא ואפ"ה קראו הכתוב עץ ולאיזה נ"מ שינה הכתוב ע"כ צ"ל דבלשון קרא נקרא עץ שגדל כמו עץ וגם בלשון תנא נקרא כן וא"כ גם קנבוס וצ"ג הגדילין כן נקראים עץ ג"כ בלשון התנא ואפשר דגם התו' לא פליגי אלא כאן ולא לעיל ואם נאמר דגם רש"י לא גרס כאן לא פליגי כלל ולשון משנה לחוד ולשון ברייתא לחוד ודוק:

דף כח ע"א ברש"י בד"ה ממשכן דלא הוי בי' וכו' ר"ל דלא הוי שם מה שנקרא אהל אלא פשתן כמ"ש בגמ' מה להלן של פשתן קרוי אהל ונ"ל שבא לפרש כן לתרץ ק' התוס' מ"ש בתו' בד"ה ויפרוש את האהל תימא לר"י מנ"ל וכו' עד ושמא אהאי קא סמיך ואין לו פירוש לכאורה ונ"ל דה"ק דהא דנקט ויפרוש את האהל לאו מהכא יליף דפשתן איקרי אהל דהך אהל ודאי קאי על יריעות עזים כמ"ש התוס' דפרש אותם על המשכן דהיינו יריעות שש משזר והא דלא נקט קרא בסדר הקמתן היינו כיון דכתיב ויפרוש את האהל על המשכן ממילא פרש תחילה את המשכן אלא נקט האי קרא דכתיב בי' אהל גבי משכן וילפינן ממילא מכל המשכן מה שמצינו שנקרא אהל ושם מצינו גם פשתן שנקרא אהל כיון דנקרא משכן בהאי קרא גופא וכן שאר קראי מה שמביא התוס' וכן בגמ' לקמן ומשכן מצינו שנקרא אהל כמ"ש רש"י ותוס' דכתיב משכן אהל מועד והדרי תו' מתירץ הראשון והכי מסקנתם וכמ"ש וכן כוונת רש"י במ"ש כאן וכ"כ להדיא בד"ה משכן קרוי משכן ובד"ה מה תחתון ודוק:

ברש"י בד"ה וחוטן כפול שש וכו' עד ואי קשיא וכו' לכאורה הוא תמוה דאינו ענין לכאן ולעיל הל"ל כן ונ"ל דבאמת נוכל לפרש דאהל אהל ריבה קאי גם על הכלים שתחתיו שיטמאו בכל אהל ולא קאי אג"ש אלא על אהל עצמו אלא הכי מקשה רש"י על המקשן דלא ידע מאהל אהל ריבה למה לא הקשה יותר חמור