לשון הזהב שבת ס

אגע"ג או אשע"ש ולא עוד אלא שהוצרכו להביא ראי' לזה מהא דפירשו לעיל ר"ל בד"ה רשב"א ותדבר"י אמרו ד"א ע"ש שהכריחו כן אמנם מאי שייך לכאן אמנם כד דייקנא בי' הוא איקרי פי' דהנה לפי תירוץ התוס' קשה למה הוצרכו לדחוק שהיא הך ברייתא וקיצרה וע"כ ר"ל שגם הוסיף בה שע"ש דלא תני בה כלל והוא דוחק גדול נימא כפשוטו שהוא ברייתא ממש ככתבה וכלשונה ולאביי לא תקשה ק' רש"י האיך פליג עלה שיאמר דאתיא כאידך תנא דבי ר"י וע"ז כ' דל"ל כן דלאביי אתי לרבות לאידך תנא אף גע"ג והכא קתני שע"ש אלא ודאי היא הך ברייתא דלא קתני בה שע"ש ואביי באמת ס"ל דקאי אף על גע"ג והוצרכו להביא כן מהא דפירשו לעיל דסבר אביי דשאר בגדים או אין בהן טומאה כלל וכו' ע"ש אלא ששם כ' כן לתירץ קושיא בלא הוכחה וכאן הוא עיקר מקומו הוכיחו כן דלרבא דסבר דיש לחלק ולומר דלא מרבה אלא שע"ש לא מפיק וכו' ואם הי' גם אביי סובר כן לא הי' אומר דמפיק אלא ע"כ שאין סובר לחלק בש"ב בין שע"ש לגע"ג וכמ"ש לעיל וא"כ הך ברייתא יוקשה לאביי אמאן תרמיי' אלא ע"כ היא הך ברייתא גופא דאידך תנא אלא שקיצרה רבא ופירשה בשע"ש ואביי מפרשה בגע"ג ודוק היטב כי נ"ל ברור:

ומכ"ש לפמ"ש לעיל בתוס' הנ"ל שגם שם הוא עיקר קושייתם כן דמאי דוחקי' דאביי וכו' יאמר שכל השלשה אמרו דבר אחד וע"ז תירצו דסבר אביי דאין לחלק בש"ב אלא או יהיו טמאים כמו צו"פ או יהיו טהורים לגמרי והיינו ממש כמ"ש כאן יהיו דבריהם דהכא בשלילה אחת כדפי' לעיל דלרבא דאמר דהך הוכחה פי' לעיל והביאו כאן בקוצר לחזק בו תורף פירושם ודוק:

אמנם ודאי מבואר לפ"ז שהתוס' ג"כ היו גורסים שע"ש בדברי רבא וא"כ התירץ שכתבתי על רש"י ג"כ יושאר על התוס' בקושיא ואפשר שמש"ה מחקו זה ולא פירשו כמ"ש משום שלא היו גורסים להתו' שע"ש מחמת שכתבתי ודוק:

בגמרא ורבא אי ס"ד נגעים חמירי וכו' והוא תמוה דהא ודאי חמירי וביותר תמוה פירש"י שכתב וע"כ גע"ג בשרצים מנגעים יליף והיכי יליף כיון דאיכא פירכא וכן פי' התוס' מלבד שהלשון דחוק מאד ק' לפי האמת מנ"ל גע"ג בשרצים לכן נ"ל לפרש לשון הגמרא ע"פ מ"ש התוס' בסמוך דלרבא שפיר ילפינן גע"ג חדא מאידך משום שהוא גילוי מילתא בעלמא דגע"ג קרוי בגד וכן משמע הלשון בגמ' רק הא דמקשה ורבא ע"כ צ"ל דהכי מקשה מנא לי' שהוא גילוי מילתא שהוא בכלל בגד דילמא לא הוי בכלל בגד אלא הוא חומרא שהחמיר רחמנא בנגעים אף שאינו בגד טמא וא"כ לא מצי יליף שרצים ואיצטרך או בגד לגע"ג וכסברת אביי וע"ז משני דרבא מוכח סברתו דהוי גילוי מילתא דקרוי בגד דאי ס"ד בזה שגע"ג טמא הוא נגעים חמירי לכתוב רחמנא וכו' וזה הוא ודאי כוונת רש"י שכ' וע"כ שרצים מנגעים יליף ר"ל דהוי רק גילוי מילתא וא"ל דילמא באמת לא הוי גילוי מילתא ואו בגד קאי אשע"ש בשרצים וגע"ג טהור בשרצים לק"מ דלא מיסתבר שיהא הפוך לגמרי בנגעים גע"ג בצו"פ טמא ושע"ש בש"ב טהור ובשרצים יהא להיפך וע"כ אי הוי חומרא קאי או בגד לגע"ג וא"כ ליכתוב בשרצים וכו' וע"ז שני אביי וע"כ צ"ל לפי האמת אע"ג דליכא הוכחה ס"ל לרבא מסברא דהוי גילוי מילתא כמ"ש התוס' בסמוך אלא שמעיקרא רצה הגמ' לפרש דרבא מוכיח זה הסברא או י"ל דרבא ס"ל דכעדשה לא הוי פירכא כיון דאי מרדד לי' הוי טפי מגריס כמ"ש התוס' ואביי ס"ל כיון דכמות שהיא הוא פחות הוי שפיר פירכא ובזה מתורץ ק' התוס' בסמוך די"ל דסוגיא דפסחים אתיא כרבא ודוק:

וא"ל לאביי דלית לי' הך סברא דהוי גילוי מילתא בעלמא אם לא נימא כסברת הרב פורת מנ"ל שע"ש בצו"פ דמטמא בשרצים דתו ל"ל כמ"ש התוס' לעיל דיש ליישב כיון דגלי וכו' הא אביי ל"ל הך סברא דגלי יש לחלק דשע"ש כיון דליכא ריבוי בנגעים אלא אתי בק"ו ע"כ הוא בכלל בגד משא"כ גע"ג דכתיב ריבוי י"ל דאדרבא מדכתיב ריבוי אינו בכלל בגד רק טמא מריבוי ועיין בקונטרס הדרשות וחילוקים שלי ותמצא מרגוע באלו הסברות ודוק:

ע"ב בתוס' בד"ה ס"ד כי דוקיא דרבא ל"ג וכו' עד ונראה אע"ג וכו' הך ונראה אינו מקושר להקודם וגם אינו שייך כלל לכאן בשמעתין ונ"ל לפרש דזולת שיטת התו' לעיל בד"ה נפקא לי' מאו בגד שכ' דהא דאמר אביי איכא למיפרך וכו' ולית לי' גלי וכו' היינו להך תנא דבי ר"י אבל לאידך תנא אית ליה ג"כ גלי וכן לרבא אליבא דהך תנא אית לי' ג"כ הפירכא ולא אמרינן גלי וזהו דוחק גדול דמשמע בזה הסברא פליגי אביי ורבא ולשיטתם פליגי הנך תנאי בזה הסברא רק הם פליגי כמאן סבר רשב"א ומאי קאמר ואביי ורבא אין זה אלא תמה וגם דוחק גדול לשיטתם מאי דקאמר הא רב פפא אמרה והוא תירץ אחר לגמרי מאי שייך אמרה וגם אם נגי' בדברי רבא מה צריך לשום תירץ ונגי' תירץ אחר לאתוי ציצית או נגי' גם למעלה אין זה אלא תמה וגם הכא צריכין למחוק כי דוקיא דרבא וגם יל"ד מאי שאמר אביי לבסוף רשב"א וסומכוס אמרו דבר אחד ולא תכף כ"ז הם סברות מרפסן איגרא וגם רב נחמן בר יצחק לא שייך הכא אמנם זולת שיטתם יש לנו לפרש שיטה השוה בכל דודאי לפום סברא דלעיל פליגי אביי ורבא ממש בזה הסברא א"א אמרינן גלי לילף שרצים מנגעים לגע"ג או לא דאביי אית לי' דלא אמרינן גלי לכך להך תנא אתי או בגד לטמאות גע"ג בצו"פ בשרצים וש"ב טהורים לגמרי מאף כל ואידך תנא ס"ל דיותר מסתבר לאוקמא או בגד לשע"ש וגע"ג באמת טהור בשרצים ולית לי' כלל אף כל לכך קאמר אביי דמפיק הך תנא מאידך ורבא אית לי' גלי לכך קאמר לרשב"א או בגד קאי לשע"ש בש"ב אף דיותר מסתבר גע"ג משום דגע"ג לא צריך קרא ולתנא דבי ר"י לא דריש קרא דאו בגד או דהוי ס"ד דל"ל גלי ולא מקשה על זה דבאמת הדר והיינו לבתר דאשכח הך ברייתא דתנא דבי ר"י מרבה ש"ב מאו בגד ומשמע ודאי דמרבה להו לגמרי כמו צו"פ כיון דסתמא קאמר תדע לך דרבא אית לי' כיון דנקט סתמא אין לחלק בין גע"ג לשע"ש דמש"ה קאמר מעיקרא דתנא דבי ר"י ורשב"א פליגי משום דרשב"א קאמר בהדיא גע"ג ותנא דבי ר"י קאמר סתמא לא רצה קאמר שלא יחלוקו ותנא