לשון הזהב שבת נט

שע"ש בש"ב מה"ת לחלק אלא ודאי ידע רק שהקשה דילמא קאי אגע"ג ושע"ש מרבינן וא"כ מאי משני צו"פ כתיב ע"כ כפירש"י דהוי פרט אחר כלל וא"כ מאי מקשה תו ואימא כי אימעוט וגם מ"ש התוס' והמתרץ לא הבין ק' והי' סבר שהמקשה לא ידע דצו"פ כתיב דבריו אלו מרפסן איגרא וא"א להולמו כפשוטו שהבין שלא ידע מקרא מפורש וגם מאי שייך לרבות כמ"ש אמנם נלע"ד שגם התוס' מפרשין התירץ כפירש"י שהוא פרט אחר כלל ואין בכלל אלא מה שבפרט אלא שהקשה מנ"ל דהפרט קאי אעיקר הכלל דבגד דילמא לא קאי אלא אכלל דריבוי דוהבגד שמרבה גע"ג וכולל ג"כ גע"ג בכל מינין ע"ז קאי הפרט דצו"פ וע"ז כ' שמתרץ הבין שהמקשה לא ידע מזאת הסברא דכתיב צו"פ דהוי פרט אחר כלל וחוזר ומפרש שודאי ידע אלא דילמא קאי אריבוי אבל לבתר דמשני ב' מיעוטי כתיבי ע"כ חד אכלל דריבוי וחד אכלל דבגד וממילא אימעוט גם בגד שלם דגם תוס' אית להו דאין בכלל אלא מה שבפרט וכמ"ש רש"י ודוק:

בד"ה תרי מיעוטי כתיבי וא"ת וכו' עד לרבות שע"ש בשאר בגדים וכו' ועיין במהרש"א שהקשה לפי' הרב פורת ודבריו תמוהים דאף לשיטתם לא יתיישב דהא ע"כ לשיטתם כיון דגלי כאן ע"י ק"ו שוב הוי אף בכ"מ שע"ש בכלל בגד כמו שהוכיחו לעיל בויש לישב ואם כן קושיתו נשאר חזקה אמנם נלע"ד לתרץ אחר שנקדים עוד קושיא חזקה במ"ש בא"ד דאי לרבות מוהבגד וחד מיעוטא הוי ידעינן וכו' והוא תימה גדולה דילמא לרבות גם גע"ג בשאר בגדים כמו אם נאמר בלא ריבוי דוהבגד לרבות שע"ש ה"נ אחר שכתיב ריבוי לרבות גע"ג ואם נאמר א"כ ל"ל המיעוטים גם בלא ריבוי דוהבגד אם נאמר לרבות שע"ש קשה כן כמ"ש המהרש"א וא"כ מה מועיל הריבוי ולא תירצו כלום והוא קושיא גדולה ואפשר גם זה הקושיא נכלל בק' המהרש"א ונלע"ד לתרץ הכל והוא שנ"ל ברור היכא דמיעוט אחר מיעוט לרבות היינו שמיעוט הראשון נשאר למעט ומיעוט השני מרבה ואם לכולם דאמרינן בקרקעות תשעה וכהן שמיעוט הראשון ממעט ישראל ונשאר כן וכדי שלא נמעט גם יותר אתי אינך לרבוי ישראלים ואף אם תמצא במקום אחד שב' מיעוטים אין ממעט כלל רק מרבה ע"כ הוא במקום שליכא למעט ולרבות וע"כ הוא מרבה דבר חדש שלא היינו יודעין בלא שום מיעוט דאל"ה ל"ל שום מיעוט משא"כ היכא דאיכא למעט ולרבות הוצרך שני המיעוטים מיעוט הראשון נשאר למעט ושלא נמעט יותר הוצרך המיעוט השני לרבות כמ"ש ראי' מקרקעות הקדש זה ברור ומוכרח שלא ימלט בכל מקומות מאחד משני פנים האלו עכ"פ ופן הראשון מסתבר יותר דמה"ת לעקור מיעוט הראשין ועפ"ז מתפרש היטב תירץ התוס' והוא דאי לא הוי כתיב הריבוי דוהבגד ודאי הוי ידעינן מהשני מיעוטים דגע"ג בצו"פ טמא דאל"ה ל"ל ב' מיעוטים וכקושייתם דאף אם נאמר דאתי לרבות ע"כ מיעוט הראשון למעט ומאי נמעט אם לא גע"ג בש"ב ול"ל דאתי רק לרבות א"כ ל"ל שניהם ודבר חדש ליכא לרבות אלא שהיינו טועין לומר דמיעוט הראשון אתי למעט גע"ג ומיעוט השני אתי לרבות שע"ש בש"ב ומ"ש וגע"ג בצו"פ ה"א דטהור שלילות דבריהן הוא לפרש שלא יוקשה לך אם לרבות שע"ש בש"ב ל"ל שום מיעוט או יכתוב רק אחד ע"ז כ' דלק"מ כיון דהשתא ליכא ריבוי דוהבגד וגע"ג בצו"פ ה"א דטהור אי לא הוי שום מיעוט לכך כ' המיעוטי' ואי הוי כתיב מיעוט אחד ג"כ ה"א דגע"ג בצו"פ טהור ומיעוט אתי למעט ש"ב לגמרי לכך כתיב ב' מיעוטים ע"כ א' אתי למעט גע"ג בש"ב וע"כ בצו"פ טמא והשני ה"א לעולם דאתי לרבות אבל השתא דכתיב ריבוי דוהבגד ע"כ ל"ל דהשני אתי לרבות שע"ש בש"ב דא"כ ל"ל השני מה"ת למעט יותר כמ"ש התוס' ולרבות גע"ג בצו"פ כבר ידעינן מוהבגד ואם לרבות גם גע"ג בש"ב לא ליכתוב שום מיעוט רק ריבוי דוהבגד וממילא אין חילוק אלא ע"כ דשניהן למעט הוא ודוק היטב כי הוא נכון מאד לכל השיטות בין להרב פורת בין לויש לישב שכ' התוס' לעיל ודוק:

דף כז ע"א ברש"י בד"ה דתניא ל"ג וכו' ועיין בתוס' שמקיימין הגי' והוא לכאורה תמוה ארש"י דהא גמ' מפורשת דגם לאביי איכא תנא דסבר הכי ולמה מחק בחנם אמנם נלע"ד דהדין עמו דע"כ צריך למחוק דודאי לפי' התוס' צ"ל דהיינו הברייתא של תנא דבי ר"י שמייתי בסמוך כמ"ש התוס' מפורש והוא מוכרח כמו שנבאר בסמוך בדברי התוס' ושם סתמא קאמר ולא שע"ש וצ"ל משום דרבא אזיל לטעמי' דמפרשו לקמן להך תנא דבי ר"י דלא מרבה אלא שע"ש נקט לי' בלשון ברייתא כיון שבלא"ה שינה לשונה כך צ"ל לפי' התוס' אבל לפ"ז א"א לומר כן דהא כד מטי להך ברייתא ומפרשו כן כבר הדר בי' מהך דהכא דבשע"ש איכא בינייהו כדאמר בגמ' לקמן דהא לסברא זו לא מפיק חד תנא דבי ר"י מאידך וס"ל גם לתנא קמא דבי ר"י דשע"ש טמא והכא הלא מקשה לרבא דאמר שע"ש א"ב ואז או שלא ידע מאידך תנא דבי ר"י או שידע והוי ס"ד שמרבה הכל מדנקט סתמא ות"ק ממעט הכל לכך שע"ש א"ב בינו בין רשב"א וא"כ האיך נקט השתא בהך ברייתא שע"ש אלא ע"כ ל"ג דתניא ויותר מסתבר שלא ידע עדיין כלל מהך ברייתא ומסברא דרש כן עד שהביאה אביי ואז הדר בי' מהך דהכא ודוק היטב:

ובאמת הוא קושיא אלימתא על פי' התוס' אם לא שנאמר שתוס' לא גרסי שע"ש כדמשמע מלשונם שכ' אלא שקיצרה ולגי' זו האריכה וא"כ שפיר י"ל שידע ממנה וה"נ מפרשה השתא אף בגע"ג אלא שהביאה דרשב"א דרש לה לגע"ג אבל לגי' רש"י ודאי הדין עמו ודוק:

בתוס' בד"ה נפקא מאו בגד דתניא וכו' עד דלרבא דאמר וכו' עד וה"נ עיין במהרש"ל שכ' שהוא גיליון וגם המהרש"א הסכים עמו וגם במהר"מ מחקו שאינו שייך לכאן כלל ואני בעניי קמתי משתומם על שלשה אבות העולם שלדעתי הוא תורף ועיקר פירושם והגע בעצמך לטעמייהו גם מ"ש לאביי דאתי אפי' לשע"ש הוא מיותר וט"ס שלא באו אלא לגמור פירושם לתרץ ק' רש"י דאי מתניתא היא היכי פליג אביי דקאי אגע"ג בצו"פ וע"ז תירצו דהא אביי מודה דלאידך תנא קאי אש"ב ולא קאמר כן אלא להך תנא ולרשב"א וא"כ לא קשה ממתניתא כיון שהוא לאידך תנא דקאי אש"ב ומאי שייך לכאן אם קאי