לשון הזהב שבת ה

מהכנסה מדנקט שהי' במשכן ובאמת מסקי התו' דהוא איידי ומפרש שבאמת הוכחה זו אינה לפי המסקנא וגם בא לתרץ קצת מה שייך הנך שני קושיות לכאן ולענ"ד לא הועיל ואינו נכון ודחיק מאד ול"נ לפרש הכל בטוב טעם והוא דבודאי אף לפי המסקנא מוכח שפיר מהכנסה דהא ע"כ חד סברא משמע ודאי מהגמ' דצריך להכנסה או מ"ל אפוקי מ"ל עיולי או דהוי במשכן כמו שמסקי התוס' ובשאר תולדות משאר מלאכות אף דליכא אף סברא שאינו דומה ממש רק הוא מעין האב וגם לא הוי במשכן הוי תולדה אלא ודאי משום דהוי מ"ג והא דנקטי התוס' השתא להוכיח ממאי דאמר שהי' במשכן היינו משום לפי שתירצו עכשיו מוכח לכאורה דבעינן תרוייהו והיינו סברא דמ"ל אפוקי וכו' ושהי' במשכן דהא הקשו מ"ל עני ומ"ל עשיר ותירצו משום דהוי מ"ג לא נפיק מחמת מ"ל לכך איצטרך תרי קראי וקשה הלא זו סברא דמ"ל עני ומ"ל עשיר הוא לכאורה יותר קרובה מהסברא מהכנסה להוצאה דאמר מ"ל אפוקי מ"ל עיולי תדע שהתו' סוברים השתא כן מדהקשו ל"ל למיתני כלל ומהכנסה והוצאה לא קשה להו והרי אפי' הגמ' הקשה הכנסה מנ"ל וא"כ קשה כיון דאעני ועשיר איצטרך ב' קראי וא"כ מנ"ל הכנסה מכח סברות מ"ל כיון דליכא קראי ע"כ צ"ל משום דהכנסה הי' ג"כ במשכן ואיכא סברא מ"ל שפיר נפיק אף בלא קרא משא"כ הוצאה דעני לא הי' במשכן לכך צריך עוד קרא כמ"ש לעיל וא"כ שפיר תפסו עכשיו זו הוכחה דאע"ג דאיכא סברא מ"ל בעינן שיהא במשכן כמ"ש לעיל ובזה יומשך גם הב' קושיות וקושיא שני' אחר תירוץ הראשון דוקא והוא דודאי שני אלו התירוצים מ"ש במקום אחד שהי' במשכן ובמקום אחר מתרץ מ"ל אפוקי וכו' אין זו קושיא גדולה כ"כ שמתרץ על קושיא אחת ב' תירוצים וודאי שכיח טובא בש"ס אלא דלפ"ז שכ' הכא היא קושיא חזקה מאד דלפמ"ש מוכח הכא דהך סברא לחוד מ"ל אפוקי לא מהני דהא אפי' עני ועשיר צריך תרי קראי וא"כ מאי משני שם מ"ל וצ"ל דלהכי מהני שם משום דהוי במשכן ובמשכן לחוד ע"כ מהני אף בהוצאה כמו שכ' התוס' הוכחה מזורק ד"א דליכא מ"ל וא"כ למאי נ"מ משני מ"ל כיון דאיהו לא מהני וע"כ צריכת למשכן ומשכן לחוד מהני ואהא תירצו דאיצטרך סברא להכנסה דבע"ה דלא הי' במשכן וא"כ ע"כ הך סברא לחוד מהני והא דעני ועשיר צריך קרא ע"כ לומר דהך סברא דמ"ל אפוקי הוא יותר חזקה מעני ועשיר וא"כ הקשו שפיר ל"ל למימר דהי' במשכן וג"כ בסיגנון זה דהא לפ"ז הך סברא דהי' במשכן לחוד לא מהני דהא אכתי לא ידעינן הכנסה דבע"ה וצריכת לסברא דמ"ל וסברא דמ"ל לחוד מהני ולמאי נ"מ אמר שהי' במשכן ודו"ק:

ואחרי הודיע את כל זאת יש כאן מקום קושיא למסקנא דאהכנסה לא צריך לא קרא ולא משכן שהרי הכנסה דבע"ה לא הי' במשכן וליכא קרא אפ"ה ילפינן לה מהוצאה דבע"ה משום מ"ל אפוקי ומ"ל עיולי וא"כ קשה ל"ל קרא להוצאה דעני אף דלא הי' במשכן אפ"ה ליחייב דליליף מהכנסה דעני דהי' במשכן ונאמר להיפך מ"ל עיולי ומ"ל אפוקי ויש ליישב דהא ע"כ אם נאמר שעני ועשיר לא יליף מהדדי משום מ"ל ואע"ג דהוצאה והכנסה יליף מחמת מ"ל וצ"ל דעני ועשיר לא שייך מ"ל דבעשיר עומד ברשות זה ומוציא לרשות אחר וכן בהכנסה כשעומד בר"ה ומכניס לרה"י שפיר שייך מ"ל משא"כ בהוצאה דעני דעומד בר"ה ומכניס ידו לרה"י ומוצא הוא דבר אחר לכך לא נפיק כיון שהוא מ"ג וא"כ ע"כ דלא יליף ג"כ הכנסה דבע"ה מהוצאה דבע"ה דהוא ג"כ תרי מילי כמו עני ועשיר דהא הכנסה דבע"ה ג"כ עומד ברה"י ומוציא ידו לרה"ר אלא ודאי דיליף הכנסה דבע"ה מהוצאה דעני וה"נ קאמר דפריך הכנסה מנ"ל והיינו ע"כ דבע"ה כמ"ש התו' דהכנסה דעני היתה במשכן וצ"ל סברא מ"ל אפוקי ר"ל הוצאה אין חילוק וחייב ג"כ על הוצאה דעני מ"ל עיולי והיינו הכנסה דבעה"ב וג"כ אין חילוק זו לבתר דכתיב תרי קראי אבל אי לאו קראי לא הוי ידעינן לא הוצאה דעני ולא הכנסה דבעה"ב ובזה מתורץ ג"כ מ"ש בזה הסברא דהכנסה יותר קרובה מעני ועשיר היפך הה"א שבתוס' ודו"ק:

בד"ה שבועות ב' שהן ד' וכו' והוי אתיא כולה כר' ישמעאל וכו' ר"ל משום דלפי פשוטו לא קשה אגמ' דלפרש המשנה באזרוק ולא אזרוק די"ל דהגמרא הוכיח דלא מיירי באזרוק דא"כ ליתני שמנה דהא איכא ג"כ אכלתי ולא אכלתי משא"כ אם מפרש אכלתי די"ל שאינו שונה אלא דבר וחילופו או כר"י דמתרץ בסמוך אלא שהתוס' מקשים כאן מנ"ל להגמ' לפרש כן המשנה ובזה שפיר י"ל דאל"כ הוי שמנה לזה כתבו והוי אתיא כר"י ולא הוי שמנה והוי ניחא טפי דא"צ לדחוק ולתרץ דלא הוי קשה כלל ליתני שמנה וק"ל:

בא"ד וא"ת וגבי שבת וכו' ר"ל דבלא"ה ה"א דלא שייך שהן ד' אלא בהך שתים כמו הכא אבל כיון דבשבועות מפרש אכלתי וכו' שהוא דבר אחר ק' גם הכא ליתני וק"ל:

ע"ב בתוס' בד"ה התם דלאו עיקר שבת וכו' עד וגם המקשה לא הקשה הוא תמוה מאי שייך לכאן ונ"ל משום שלא תאמר גם כאן לק"מ כיון דלא הוי דומיא דמ"נ למה לא ליתני פטורי ע"ז מפרשין דע"כ הוא כן דהא גם המקשה וכו' וא"כ מאי מקשה אלא ע"כ דסברא הוא כיון דתני שם לחיוב הו"ל למיתני גם כאן רק החיוב ודוק היטב:

ע"ב בגמרא מ"ש הכא דתני ב' שהן ד' בפנים וכו' עד תנא הכנסה נמי הוצאה קא קרי לה הסוגיא זו כולו מוקשה וא"א להולמו ונ"ל לפרשה דבשבועות לחוד לק"מ אף לפי מאי דס"ד דיציאות היינו הוצאת דב' היינו דעני ועשיר לחיוב ושהן ד' פטורי של הוצאה דאתי לידי חיוב חטאת ולא הי' קשה הא דומיא דמראות נגעים דבשביל זה אין לו להניח מליתני ב' שהן ד' כיון דלא משכחת בענין אחר כמ"ש התוס' סברא זאת בשבועות וא"ל דליתני ב' שהן ד' בהכנסות ולא ליתני לשון יציאות י"ל דקאי אקרא דכתיב הוצאה וגם לא קשה דליתני גם הכנסות ב' שהן ד' כיון דלא קאי אלא אקרא כ"ש לפי המסקנא דהכנסה נמי קרי הוצאה ותני כולהו לחיובא לק"מ דליתני יותר. וגם אמתניתין דהכא לחוד לק"מ אף לפי דס"ד דיציאות ממש