לשון הזהב שבת נח

אמנם אף לפי גירסא זו צריך לפנים לפרשו מאי בעי בזה לכנוס בדוחקים ואי משום הוכחה הוי להו להקשות כן ולתרץ וגם הלשון משמע דעיקר הוא לפרש והך וכן משמע הוא רק סיוע וגם הלשון מפרש הרב פורת משמע שבא לפרש איזה דבר וגם קשה טובא הלא כ' התוס' לעיל דבבגד שייך לחלק בשיעורין די"ל דבגד שלם דוקא וכן הוא הסברא באמת וא"כ למה ר"ל מה לי וכו' וגם כאן נקטו ד' או ה' אמות ולהלן נקטו בגד שלם וכן בויש לישב נקטו נמי בגד שלם וגם מה תירצו כיון דגלי א"כ גם בגע"ג נימא כן דמה לי אם אתי בק"ו ומה לי מכח הריבוי אם נאמר דשם כיון דאתי מריבויא לא גלי שהוא בכלל בגד גם בק"ו י"ל כן שאינו בכלל בגד רק הוא בכלל שו"ע דמיני' נפיק וגם הלשון יש ליישב הוא דחוק דהל"ל ויש לדחות דבזה נדחה סברתו לגמרי ונ"ל שבא לפרש דבר התמוה בגמ' דקאמר אלא שע"ש דחזי וכו' ומאי אלא הלא בא לפרש דבריו הראשונים וגם לשון אי הכי תמוה דמאי סברא נתחדש כיון דלא ידע חילוק בין גע"ג לשע"ש קשה מ"ש דלזה צריך ריבוי ולזה לא וגם קושיתו תמוה הא כיון שהתחיל להקשות ואימא לרבות שע"ש ודאי ר"ל משום דחשיב טפי כבר ידע מזה ומאי מקשה לכן מפרש הרב פורת לתרץ הכל והוא שבזה סברת התוס' לעיל מחולקים המקשה והמתרץ אם נאמר שו"ע עדיף מאריג מעט או משום דחזי לאצטרופי או שאינו מטמא אלא שו"ע על בגד שלם או נאמר דאריג מעט עדיף שחזי עכ"פ כמו שהוא לעניים משא"כ שו"ע אפי' על אלף אמה אינו חזי השתא כלל וכיון שמתרץ לו דאתי בק"ו ע"כ תירץ לו סברא דאריג אפי' מעט כיון דחזי השתא עדיף א"כ א"ה אפי' גע"ג נמי אף דאינו חשוב כ"כ שאינו חזי אלא לעניים עכ"פ לסברתך הוא ג"כ עדיף משו"ע שאינו חזי כלל לחד תירוצא של תו' הוא עדיף אפי' מאלף ומכ"ש לאידך תירוצא ואל"ה אף שע"ש לא אתי וכק' התוס' וא"כ צריכין אנו לפרש התירוץ ולזה מפרש הרב פורת דהק"ו הוא להרווחה דמילתא וכו' דמה לי ד' או ה' אמות וכו' ולפ"ז קשה למה נקט כלל הק"ו וגם מה הקשה כלל ואימא לרבות שע"ש וע"ז קאמר הרב פורת גופא ויש ליישב דהוצרך הק"ו אף לד' או ה' אמות גופא שיטמא דבגד סובל שני פירושים או בגד שלם ר"ל מתופר כבר ללבוש או אמות כ"כ שיהא ראוי לעשות בגד ואי לאו ק"ו היינו מפרשין דוקא בגד מוכן ללבוש אבל כיון דשו"ע טמא אף שהוא הרבה עכ"פ הוא טוי לאריג מכ"ש אריג גופא גלי לן ודאי דהך בגד פירושו אריג על בגד וכיון דנפקא לן דהך בגד אינו דוקא בגד שלם ואף ד' או ה' אמות טמא ממילא ידעינן דגם שע"ש טמא דשוב י"ל מה לי שע"ש מה לי ד' או ה' אמות דדוקא בבגד שלחלק ולא בזה כמ"ש התוס' ודקדקו בלשונם והא דנקט ק"ו על שע"ש הוא להרווחה דמילתא ושפיר שייך התירץ ומדוקדק בלשון אלא ר"ל לבתר דמקשה א"ה וכו' כמ"ש קאמר אלא וכו' ר"ל דהדר בי' מסברא קמייתא אלא דלעולם שו"ע עדיף אף משע"ש די"ל דשו"ע אינו מטמא אלא הרבה או דעדיף דחזי לאצטרופי ואם תקשה אימא לרבות שע"ש ז"א דשע"ש דחזי בין לעניים בין לעשירים והוי כמו ד' או ה' אמות שפיר אתי בק"ו ר"ל בהך ק"ו דנפקא ד' או ה' אמות נפיק גם שע"ש דמה לי וכו' משא"כ גע"ג לא שייך כן צריך ריבוי ודוק היטב כי הוא נכון מאד לדעתי ועפ"ז שפיר מתקיים גי' המהרש"א ולא מטעמי' דעדיין צריכין לתירוצם של התוס' לעיל לפרש תיכף תי' הראשון לפי ה"א אלא שהרב פורת בא לפרש תי' אלא וכו' שהוא המסקנא וא"ש א"צ למחוק הגירסא ושייך לשון מפרש וכו' דלפ"ז מפרש גם התי' השני משא"כ לפי' המהרש"א צריך למחוק ולהגי' והרב פורת מפרש וגם הוא תמוה כמ"ש ולפמ"ש הוא נכון ודוק:

בא"ד דילמא איצטרך לבגד שלם וכו' עיין במהרש"א שהקשה קושיא חזקה ותורף דבריו דלפי' תוס' לית להו דצו"פ הוי פרט אחר כלל כמ"ש לקמן בד"ה ואימא לרבות דליכא מיעוט דאל"ה לא הוי מקשה דאי מן ריבוי דוהבגד הא בעינן לגע"ג דאינם מפרשין כרש"י דגע"ג אתי בק"ו כמו שהקשו וא"כ אם לא נאמר כהרב פורת לא מימעוט כלל בגד שלם דליכא מיעוט ואם נאמר לאביי משמע אף בגד שלם טהור היא גופא קשיא מנ"ל ודוק בדבריו כי זה הוא תורף קושיתו ונלע"ד לתרץ ע"פ מ"ש התוס' בד"ה ואימא כי אימעוט בדיחוי הוכחת הרב וז"ל ומיהו שמא המקשה סבר וכו' עד וריבוי אחד לכולם ע"ש וקשה טובא א"כ לבתר דכתיב מיעוט לגע"ג תו ליכא למימר ריבוי א' לכולהו מה"ת לרבות שע"ש בשאר בגדים הא ליכא ק"ו ולא ריבוי וכאן שוב ל"ל כפי' מהרש"א דריבוי דוהבגד קאי נמי אשאר בגדים דהא חד ריבוי ל"ל דקאי בצו"פ לגע"ג ובשאר בגדים לשע"ש כמ"ש התוס' ותירוצו הוא על שלא הוכיחו התוס' משם אבל לבתר דדחו דאין לחלק נשאר הקושיא וגם בלא"ה סברתו דחוקה מאד מנ"ל לרבות מחד ריבוי שני דברים:

אמנם לק"מ דאם לא נאמר כסברת הרב פורת ע"כ קאי ב' מיעוטי חד לגע"ג וחד לבגד שלם והא דנקט שע"ש היינו משום דבצו"פ הוי שע"ש כמו בגד שלם מק"ו נקט שע"ש אבל אין זו הוכחה להרב פורת כיון דאעיקר קרא לק"מ ומלשון יש לדחות כמ"ש והם לא נקטי הוכחה אלא אעיקר קרא ל"ל או אעיקר דין אבל מלשון אין להוכיח די"ל דנקט שע"ש משום צו"פ וגם כיון דמימעט בגד שלם ממילא אימעוט שע"ש שפיר נקט שע"ש אבל עיקר קרא בעינן לבגד שלם וא"כ ממילא מתורץ ק' המהרש"א כאן ואין צריך לדוחק המהרש"א ומהרש"ל וא"כ גם לעיל לק"מ כיון דזולת סברת הרב פורת ע"כ התרי מיעוטי קאי חד לגע"ג וחד לבגד שלם ושע"ש שפיר מקשים דילמא איצטרך לבגד שלם בשאר טומאת דלא נילוף מנגעי' ומתורץ גם מה שאביי מטהר גם בבגד שלם בשאר טומאות ובנגעים לכ"ע ודוק:

אמנם כד דייקינן בתוס' בד"ה ואימא לרבות אין כאן מקום לק' המהרש"א וא"צ לכל זה דהנה בלא"ה קשה מנ"ל לרבות הא ודאי סברת רש"י נכון דפרט אחר כלל מימעוט הכל ותוס' לא כ' שום סברא לדחוק הך סברא דהריבוי אינו מיותר לסברת התוספות והמהרש"א שכ' דל"ל להתוס' הך סברא אין טעם וגם הלשון גמ' מוכח כרש"י דודאי המקשה הראשון ידע מהך דכתיב צו"פ והמתרץ הראשון והמקשה השני לא טעי בזה שלא ידע מקרא דכתיב וגם אי לא ידע מאי שייך לרבות