לשון הזהב שבת נז

ברש"י בד"ה הואיל ונאמרו וכו' עד במת וכל בגד וכו' וכן בש"ז וכו' נ"ל הא דהביא רש"י לשון פסוקים ולא הביא בקיצור דכתיב בשרץ ובמת ובש"ז בגד נ"ל חדא דבא לפרש דמייתי לקמן לרבות מאו בגד בין לאביי בין לרבא מנ"ל גבי מת וש"ז דלאביי לא אמרינן גלי ואף לרבא דאית לי' גלי רחמנא היינו לגע"ג בצו"פ אבל או בגד אתי לשע"ש מנ"ל למילף מת משרצי' דילמא מנגעים שיהא טהור ודאי לא שייך גלי לכך נקט רש"י לישנא דקרא דכתיב בכל אחד כל לרבות והגמ' חדא מינייהו נקט וק"ל:

אמנם מ"ש רש"י ובציצית על כנפי בגדיהם הוא תמוה דהא אביי ורבא לית להו דקאי על ציצית רק על טומאה וכן מה שהביא רש"י עור בכל אחד הוא רק למותר לכן נלע"ד שבא רש"י לפרש הא דקאמר נאמרו וכו' והיינו ללמוד סתום מן המפורש מה"ת לומר כלל שהוא סתום אדרבא נאמר שמיירי בכל מיני בגד לכך הביא רש"י עור דכתיב בכל א' ואם הי' כוונת הקרא לכלול במלת בגד למה לי' למיכתב עור מ"ש אלא ע"כ שאינו כולל במלת בגד אלא דברים מיוחדים ואיני יודע איזהו וילמוד מן המפורש אבל קשה לרבא דרבי אף שאר מינים מאו וכל א"כ למה לי עור וצ"ל אף דרבינן שאר בגדים היינו חוץ מעור וע"כ דעור לא מיקרי כלל בגד לכ"ע לכך צריך למיכתב עור אבל היא גופא קשה לא ליכתוב כלל עור ויהא ג"כ בכלל בגד דמה"ת למעט לכך כ' רש"י דיש נ"מ משום דבציצית כתיב על כנפי בגדיהם ושם לא כתיב עור ואי הוי עור בכלל בגד הי' אף עור חייב בציצית אבל השתא דכתיב עור בכולהו ולא הוי בכלל בגד ממילא פטור מציצית אך אי לא הוי כתיב ריבוי וכן לאביי ודאי נפק מעור למעט גם שאר בגדים כמ"ש דמוטב יותר לדרוש לגופא כמ"ש התוס' ביבמות ובכמה דוכתי אך לבתר דכתיב לרבא הריבוי ע"כ עור דכתיב משום ציצית ומזה נפיק לן טעם טוב למאי דקי"ל דעור פטור מציצית ודאי כדתניא היא של עור וכנפי' של בגד פטורה וכן הוא בש"ע ובשאר בגדים איכא פלוגתא אי חייבין מדאורייתא או מדרבנן ולרבא הוי מדאורייתא עכ"פ חייבין ולא אשכחן שום טעם לפטור עור ובמ"ש הוא מוכרח ואפשר נמי דרבא נמי אזיל לשיטתי' דהכא לכך אית לי' דשאר בגדים חייבין בציצית מן התורה דאל"ה ל"ל עור בכולהו כיון דאית לי' הכא דמרבה שאר בגדים ודוק היטב:

בגמרא טעמא דכתבי' רחמנא וכו' הוא תמוה שהוא למותר וכן מאי דפריך ואימא לרבות שע"ש ופירש"י וגע"ג בצו"פ אתי בק"ו והוא מוכרח מהגמ' דאל"ה לא פריך ואימא כי אימעוט מגע"ג כיון דגם בצו"פ אינו טמא אמנם הוא תמוה דהשתא הוא אסיק דלא אתי בק"ו ופריך תכף להיפך כמ"ש התו' ופי' התוס' הוא דחוק וגם צריכין אנו לבאר פשט רש"י ונלע"ד לפרשו בג' פנים לפי פשוטן של דברים נ"ל משום דהך סברא דגע"ג כיון דלא חזי לעשירים לא אתי בק"ו אינה סברא מוכרחת כמ"ש התו' די"ל דגע"ג עדיף ג"כ משו"ע על אלף כיון דלא חזי השתא אף לעניים אלא שהגמ' אומר כן סברא לתרץ הקושיא וקשה מנ"ל זה הסברא וע"ז אמר טעמא דכתבי' קרא ר"ל כיון דחזינן דכתב קרא ועל מאי תרמיי' ע"כ לגע"ג ומוכח הך סברא דלא אתי בק"ו וע"ז פריך שפיר ואימא לרבות שע"ש בשאר בגדים אבל זה אתי בק"ו שפיר ומנ"ל דלא אתי בק"ו וק"ל:

ויותר נלע"ד דהא דאמר כיון דלעניים הוא דחזי לעשירים לא חזיין לא אתי בק"ו ר"ל לא אתי בק"ו לטמאו אף לעשירים אבל ודאי לעניים כיון דחזי להו שפיר אתי בק"ו ומצינו כן בגדי עניים לעניים וע"ז שפיר קאמר טעמי' דכתבי' קרא ר"ל אע"ג דלא חזי לעשירי' כיון דכתבי' קרא ע"כ ילפינן דבנגעים מטמא אף לעשירים דאל"ה ל"ל קרא דלעניים ודאי אתי בק"ו וע"ז מקשה שפיר ואימא כי אימעוט מגע"ג היינו לעניים וכן מ"ש רש"י אבל גע"ג אתי בק"ו היינו לעניים ובעשירים באמת לא מטמא לפי המקשה ומסתבר כן ודוק:

אמנם כד עיינינן בי' מצאנו טעמא אחרינא לפרש היטב והוא שע"ז התירוץ שמתרץ דגע"ג לא אתי בק"ו יש להקשות טובא ומשני בזה טעמא והוא דזה ודאי דהא דאמר דגע"ג לא אתי בק"ו משו"ע אינה סברא מוכרחת כמ"ש לעיל די"ל להיפך גע"ג עדיף משו"ע דחזי עכ"פ לעניים ושו"ע לא חזי השתא למידי אלא שהגמרא משני כן מסברא די"ל דשו"ע עדיף ואם נמצא ראי' דגע"ג עדיף ודאי התירץ אינו והוא ע"פ דמסיק בעמוד שלאח"ז דלאביי קאי או בגד אגע"ג דמטמא בשרצים בצו"פ וע"כ שו"ע אינו מטמא בשרצים כמ"ש התו' וא"כ חזינן דגע"ג עדיף משו"ע והוי שפיר ק"ו וק' ל"ל והבגד ואהא מתרץ טעמא דכתבי' קרא וכו' ר"ל השתא דכתיב והבגד אז דרשינן גם או בגד לגע"ג בשרצים בצו"פ כמו בנגעים ובאמת גע"ג עדיף משו"ע אבל אי לא כתיב לא אתי בק"ו ר"ל דלא הוי דרשינן גם או בגד לגע"ג בצו"פ רק לשע"ש בשאר בגדים כמו לרבא וה"א דשו"ע עדיף ואהא מקשה אימא לרבות שע"ש בשאר בגדים אף בנגעים וממילא לא צריך תו או בגד לשאר בגדים בשרצים דמה"ת לטהר הא עיקר מיעוט מנגעים וע"כ קאי או בגד לגע"ג ושפיר אתי גע"ג בנגעים בק"ו משו"ע ודוק:

בתוס' בד"ה השתא שו"ע וכו' עד ורשב"א אומר וכו' וא"ל א"כ מנ"ל לילוף בק"ו כיון דשו"ע עדיף ז"א דהא ודאי גם שע"ש חזי לאצטרופי לבגד שלם דהא משום זה חזי אף לעשירים אלא דה"א דלא מהני הך דחזי לאצטרופי ולא יטמא אלא בגד כמות שהיא אבל כיון דשו"ע טמא אף שהוא הרבה עכ"פ עדיין אינו חזי כלל ע"כ משום דחזי לעשות ממנו בגד ממילא ודאי אף שו"ע כדי לארוג גע"ג נמי טמא דג"כ חזי לעשות ממנו בגד אף לעשירים ע"י צירוף ממילא ארוג שע"ש דחזי נמי לעשירים והוא כבר אריג אתי בק"ו ודוק:

בד"ה אתי בק"ו מפרש הרב פורת וכו' עיין במהרש"ל שהגי' כמו הגירסא שלפנינו שהוא דיבור בפ"ע ועיין במהרש"א שהשיג עליו ודבריו תמוהין דהאיך י"ל שבא לתרץ הקושיא דלעיל דמאי שייך לומר שהק"ו הוא לרווחא דמילתא כיון שהק"ו ליתא כלל בלא הסברא ולרווחא דמילתא שייך לומר אף את"ל שאין הסברא כן יש ק"ו משא"כ כאן לכן ודאי לפי פשוטו גירסת המהרש"ל נכונה וכן הוא לפנינו: