לשון הזהב שבת נג

שתרצתי דברי רש"י וגם ק' התוס' בטוב טעם השייך לחג השבועות ע"ש ודוק:

בתוס' בד"ה בקר שני וכו' עד בריש פסחים ביום השלישי וכו' וא"ל א"כ ל"ל התם מיום כיון דמוכח מכאן דאין שריפת קדשים בלילה ז"א דאל"ה ה"א דגזירת הכתוב הוא כאן ולא הוי ידעינן אף זה דאין שורפין בי"ט וכמו שהקשו התוס' כאן וק"ל:

בתוס' בד"ה ולא עולת חול בשבת וכו' תימא וכו' עיין בקונטרס הדרשות שלי לחג הפסח מה שתרצתי קושיא זאת במס' פסחי' שהקשו ג"כ קושיא זאת וגם הקושיא שניה שם:

בא"ד ור' ישמעאל פליג וכו' הוא למותר ונ"ל שבאו ג"כ לתרץ שלא יוקשה לאביי הך ברייתא דחזקי' לכך כ' ור"י פליג וי"ל דברייתא אתיא כוותי' וק"ל:

בתוס' בד"ה ולא מילה שלא בזמנה וכו' עד והר"י פורת לא גריס וכו' והוא תמוה דשביק זה הקושיא ונקט קושיא אחרת מה חסר לו בזה ולא אמר דלא גריס בק"ו ואי רצה להקשות עוד הל"ל וע"ק וודאי לפי פשוטן של דברים י"ל שלילות כל דברי התוס' הנראים לכאורה מעורבין שכ' אח"כ וק' לר"י שאינו שייך לכאן והל"ל וע"ק וגם תירץ ר"י נקט על קושיא ראשונה לכולם ותירץ השני לא תלי בראשון לכן נ"ל לפרש לפום פשטן שידע הר"י פורת שי"ל ק"ו אחר ולא הקשו מעיקרא אלא על פי' הקונטרס שמפרש זה הק"ו ורצו לומר וע"כ צ"ל ק"ו אחר וע"ז אמר הר"י פורת שא"צ לפרש ק"ו אחר שבלא"ה הוא טעות מחמת עשה ול"ת וע"ז השיב לו ר"י שודאי אנו צריכין לפרש ק"ו אחר שזאת הסברא דעשה ול"ת ק' מביצה וע"כ צ"ל איזה תירץ וא"כ שפיר נתקיים הגי' וצ"ל ק"ו אחר לכך תי' ר"י הכל גם פי' הק"ו מעיקרא וק"ל:

אמנם בדרך לימוד הישיבה תרצתי על נכון הקושיא ראשונה שכתבתי והוא הסיגנון שמשום קושיא ראשונה של תוס' א"א למחוק הגירסא של ק"ו וא"צ למחוק דאדרבא אי ליכא פי' אחר על ק"ו הוא נכון ולק"מ גם על רש"י והוא שתו' שם בפ' ר"א דמילה הקשו רבא אדרבא שהברייתא הא' מפרש רבא ואסיק או אינו וכו' דלאו צרעת חמירה אלא שבת חמור והא דדחי עבודה משום גל"ח וכן בסוף שמעתא אסיק רבא הכי לרב ספרא שם ובברייתא שני' מפרש רבא ואסיק או אינו אלא צרעת חמורה ת"ל בשר ע"ש ותירצו דע"כ בברייתא שני' גרסינן רבה שמפרשה הכי ורבא מפ' בע"א ע"ש וא"כ ע"כ צ"ל מה שלא תירצו ג"כ כאן שגרסינן הכא רבה משום דהכא הוא בתר אביי וע"כ הוא רבא אמנם כד דייקת לק"מ דהא ודאי מש"ה גרסי תו' בברייתא שני' רבה ולא גרסי כן בברייתא ראשונה ולא הוי ק' אף כאן וצ"ל משום דא"כ היינו צריכין להגי' אף בסוף שמעתתא דהתם דאמר רבא לרב ספרא ג"כ רבה וסמי חדא מקמי תרתי ואם נאמר למחוק כאן הק"ו מחמת זה א"כ הדר הוי לי' תרתי ותרתי יותר טוב להגי' התם ב"פ רבה שהוא טעות דשכיח בין רבה לרבא משנמחוק גירסא שלימה דאתיא בק"ו ונגי' ג"כ ב"פ וא"כ אם גרסינן שם רבה לק"מ ואצ"ל למחוק משום זה הגירסא אלא שהתו' הקשו שפיר שכבר ידעו שי"ל פי' אחר אק"ו כמ"ש ר"י לקמן והוא סתם תו' ולא הקשו אלא אפי' הקונטרס שמפ' זה הק"ו שפיר הקשו וא"ש טפי כל שלילות דברי התו' כמ"ש לעיל בסמוך ודוק היטב:

ועפ"ז הי' נראה לתרץ דברי רש"י מק' התוס' די"ל דס"ל לרש"י פי' ר"י בק"ו לדוחק לומר ק"ו שאינו נזכר בשום מקום וגם שם לא אמרו הגמ' והכא קאמר סתמא ודאי סמוך אשם אמנם לפמ"ש לעיל בסמוך לתרץ דברי רש"י מק' התוס' זאת א"ש טפי פי' רש"י מפי' התו' ומתורץ גם מה שהקשו תוס' שם רבא אדרבא מה שהבאתי כאן וא"צ להגי' גם שם כמו שהגיהו התוס' והוא עפמ"ש שרבא הוציא לעצמו זאת הסברא דצרעת אינה חמורה משבת רק גל"ח כמו שאמר שם לרב ספרא מהברייתא ומקרא שהוצרך לכתוב ביום אפי' בשבת ולא ילפינן ק"ו מצרעת אלא ע"כ דשבת חמור ובשר אתי לשלא בזמנה ואיפכא ל"ל דרבא אזיל לשיטתי' מלבדו וכמ"ש לעיל א"כ לק"מ מברייתא שני' אף אם גרסינן רבא בפי' ברייתא דהא הברייתא קאמרה אם לא נכתוב בשר או אם לא נדרוש אותו ובעיא למילף מסברא מק"ו דמילה דוחה צרעת א"כ אכתי ל"ל הוכחה דגל"ח שפיר קאמר או אינו דמילה אינו דוחה צרעת וצרעת חמורה טפי משבת דחזינן דדוחה עבודה ועבודה דוחה שבת מנ"ל לתלות בגברא כיון דלק"מ ועכשיו א"ל ל"ל ביום נילוף ק"ו מצרעת דהא ס"ד השתא דמילה אינו דוחה צרעת לכך קאמר ת"ל בשר שדוחה צרעת וכיון שכתיב בשר ע"ז ע"כ הדרינן לסברא קמייתא דשבת חמור וגל"ח דאל"ה ל"ל ביום וא"כ ע"כ בשר לשלא בזמנה הוא דאתי וכמ"ש וא"ל מנ"ל לרבא דקאי אלא בזמנה דילמא לעולם לבזמנה וא"ל לא ליכתוב בשר ונילוף מק"ו משבת הא אי לא הוי כתיב בשר לא הוי ידעינן דשבת חמור ז"א והוא טעות גדול דהיכי שייך לומר דהתורה הי' מסופק בסברא חיצונה איזה חמור אי שייך לומר גל"ח ודאי סברא אחת היא אמת מחמת עצמה אלא שאנו מסופקין בסברא וחזינן שני לימודים מתנגדים ולכל איזה סברא קשה דא"א שבת חמור ק' ל"ל בשר ואי צרעת חמור ק' ל"ל ביום ואבשר איכא לשנוי דקאי אשלא בזמנה משא"כ אביום שפיר מוכח לנו זאת הסברא היא אמת דשבת חמור וגל"ח כמ"ש רבא ודוק היטב כי נ"ל נכון בדברי רש"י ומתורץ היטב כאן ושם וא"צ לדוחק והגהת התו' ובזה מתורצין שם עוד כמה קושיות ועיין בחידושינו שנכתוב שם אי"ה:

דף כה ע"א בגמ' בי"ט הוא דאסור וכו' עד אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא וכו' קמתי משתומם מכמה תמיהות גדולות הנופלת פה חדא מה צריך למידק ממתניתן דבחול שרי לאתהנוי מיני' וכי לא ידע משנה שלימה בסוף תרומות דמדליקין שמן שריפה ע"ג כהן וגם אמאי לא מדקדק תכף אמשנה מאי תלוי בזה הטעמים וגם ק' התוס' תמוה מה"ת לאסור ותירוצם דחוק דקאמר סתמא משמע שהוא פשוט לאסור ומזה לא הוי שתק ויותר תימה גדולה התירץ של רב כיון דמקשה מנ"ל דשרי בהנאה ואיהו לא משני מידי אזה רק התורה אמרה תיהני מיני' ולא משני מנ"ל מן התורה ומאי משני אקושיא עד דמקשה היכן אמרה התורה והיא בעצמה קושיא ראשונה ומאי זה תירץ וקושיא