לשון הזהב שבת נב

ואכלו אתו בלילה הזה ממילא ידעינן דשיעור נותר הוא עד בקר אלא דראשון אתי למעוטי לילה אחר ועד בקר בתרא אתי ליתן בקר שני לשריפתו וזו אמרו לתרץ זה שלא תאמר הא בעינן למעוטי לילה אחר לכך אמר שאין ת"ל עד בקר ר"ל שאין צריך כלל וא"כ כבר מוכח מהראשון למעט לילה אחר ומה ת"ל עד בקר ר"ל השני ליתן בקר שני לשריפתו וק"ל:

ברש"י בד"ה עולת חול וכו' עד ומכ"ש קדשים פסולין וכו' אע"ג דהתם הי' יכול להקריב מבע"י משא"כ הכא דמיירי שנפסלו היום וגם מאי כ"ש כיון דהוי ג"כ עשה ונ"ל משום דהתם שוב אין יכול להקטיר למחר משא"כ הכא וסברא דלמחר ודאי יותר מסתבר משהי' יכול אתמול כיון שכבר לא הקריב וזהו מכ"ש ודוק:

ברש"י בד"ה לבדו וכו' עד דאי לא מיעטי' קרא אתי בק"ו וכו' והוא תמוה דהא כבר כתב לעיל דבלא"ה צריך קרא דלא נימא אתי עשה ודחי ל"ת כמ"ש התוס' אמנם לפמ"ש לעיל דטעמא דדחי אע"ג דאפשר לעשות למחר היינו משום דמיירי בשריפת קדשים שנפסלו בי"ט שעיקר זמן היום וחביבה מצוה בשעתה כמו שכתב גבי פסח א"כ לק"מ דהכא לא הוי זמנה היום וגם אפשר לקיים שתיהן לימול למחר ודאי לא דחי לכך צריך ק"ו ודוק ויותר נראה דודאי כולהו אית להו קראי דאהדדי אלא מר אמר חדא ומכ"ש אהך דחזקי' ודאי לא פליגי שהוא ברייתא דתני דבי חזקי' והא שצריך כולם נבאר בסמוך וא"כ כבר מוכח מהתם מעד בקר ששריפת קדשים לא דחי וה"ה מילה שלא בזמנה לכך צריך לומר דאתיא בק"ו ודוק:

והיות שמימרא זו איתא בכמה דוכתי בש"ס וכאן היא הראשונה אמרתי לכתוב כאן אף ששייך יותר למס' פסחים ושם חדשתיו מ"מ זה יצא ראשון ומכאן יראה הרואה לכולם והוא דיל"ד חדא איך פליגי כולהו אתני דבי חזקי' שהוא ברייתא ואינהו אמוראי ומאי קשה להו שוב אשריפת קדשים כיון שיש בו לימוד מפורש ואם לא פליגי מאי צריכין להביא לימוד אחר ודאי קראי כולהו צריכי דעולת חול להקטיר ודאי לא שמעינן מפסולי קדשים שאסור לשרוף וכן מילה שלא בזמנה ה"א דדחי מכח ק"ו כמ"ש אלא דקשה חדא למה להו שוב להביא לימוד וגם ל"ל עד בקר כיון דמוכח מן הלימוד שהביא כל אחד משלשה ונ"ל לתרץ שכל אלו השלשה אביי ורבא ורב אשי באים לפרש הברייתא של חזקי' ומתורץ ממילא מה שמדקדקין העולם בפסחי' בהך מימרא שמקשה הגמ' אסיפא חל ט"ז להיות בשבת ולא ארישא דקתני ישרפו בט"ז ויוקדם מאי שמקשה הגמ' שם אלא ילין חלב חגי עד בקר הא כל הלילה ילין הא הוי עולת חול בי"ט ומשני דקרא מיירי שחל ע"פ בשבת דהוי חלבי שבת דקריבין בי"ט וא"כ גם כאן קשה לכל התירוצים מנ"ל היכא דע"פ חל בשבת דאסור לשרוף העצמות והנותר בי"ט דהא כולהו לימודים טעמא משום עולת חול כמ"ש רש"י גם בתי' רבא כאן ובפ' ר"א דמילה מפורש יותר ברש"י דעיקר לימוד משום דהוי כמו עולת חול וכן לרב אשי קשה כיון דעולת שבת דחי י"ט י"ל דילמא גם פסולי דידה מכ"ש עצמות שדרך הכשרו הוא ג"כ דחי וכן מחזקי' קשה דילמא קרא מיירי ברוב שנים שחל בחל ומנ"ל כשחל בשבת וצ"ל דכולהו ס"ל הך ברייתא אלא שבאין לתרץ זה לכך מפרשין דבחל בחול כבר מוכח ממקום אחר כמו שאומר כל אחד וא"כ ל"ל עד בקר אלא ע"כ קרא אתי לחל בשבת כמו שמשני אקרא דלא ילין ובזה מתורץ התם שמקשה אסיפא דוקא די"ל דגם המקשה ידע מברייתא אלא שהוקשה לו בשבת מנ"ל ארישא לא הי' יכול להקשות די"ל דילמא באמת היכא דחל ע"פ בשבת דחי שריפתן י"ט ומתניתן מיירי בחול וקתני סתמא ברוב שנים אבל מדתני סיפא חל ששה עשר בשבת וכו' ולא קתני חל י"ד בשבת שורפין בט"ו ש"מ דלא דחי מקשה שפיר מ"ט ואהא מייתי מדתני רבי חזקי' ואינהו מפרשי הברייתא דמוכח דמיירי בשבת ג"כ ודוק:

ברש"י בד"ה לבדו למעוטי מילה וכו' עד דהכי תניא התם ומה צרעת וכו' ועיין בתוס' שקושיתם תמוה על רש"י וע"ש בגמ' דהכי אית לי' לרבא התם דמהכי מוכח שם רבא דמילה שלא בזמנה ג"כ דוחה צרעת דעיקר לימוד בשר קאי אשלא בזמנה דבזמנה לא צריך קרא דמה שבת חמורה דוחה צרעת לא כ"ש והא דצרעת דוחה עבודה ועבודה דוחה שבת לאו משום דצרעת חמורה אלא גברא לא חזי ויותר תמוה ארש"י דמהך ברייתא גופא שהביא רש"י מוכח להיפך לפי מה שמפרש רבא גופא התם כמו שמביא רש"י דרצה להוכיח מהך ק"ו שדוחה שבת והדר קאמר או אינו וכו' מפרש רבא ממאי דצרעת חמורה אדרבא שבת חמורה והא דדוחה עבודה משום דגברא לא חזי ת"ל ביום אפילו בשבת אלמא מדצריך קרא ש"מ דהכי מסקנא ונלע"ד לתרץ דברי רש"י דע"כ צריך טעם ארבא גופא מנ"ל דהך סברא עדיפא דגל"ח דילמא הך סברא דצרעת חמור עדיפא דהא הגמ' שם מסופק וכ"כ התוס' שם די"ל סברא לכאן ולכאן וצ"ל דמהכא גופא מוכח מדאיצטרך ביום דמילה דוחה שבת ש"מ דצרעת אינו חמורה רק גל"ח דאל"ה ל"ל קרא נילוף בק"ו וא"כ קשה ל"ל בשר שדוחה צרעת כיון דמוכח מקרא דשבת חמורה נילוף בק"ו משבת אלא ע"כ מוכיח רבא דבשר קאי אשלא בזמנה ועדיין קשה עליו דילמא להיפך נוכיח מדאיצטרך בשר שדוחה צרעת ולא ילפינן מק"ו ע"כ דצרעת חמורה וביום קאי אשלא בזמנה וצ"ל דרבא אזיל לשיטתי' דאית לי' לימוד לבדו לשלא בזמנה דלא דחי י"ט מכ"ש שבת וע"כ ביום קאי אבזמנה ומוכח הך סברא ובשר קאי אשלא בזמנה אבל אי לא הוי כתיב לבדו ה"א מוכח מבשר דהך ק"ו עדיף דצרעת חמורה והוי אתי בק"ו א"כ שפיר קאמר דאתיא בק"ו אי לאו לבדו ודוק היטב וע"ש שבזה גם שם מתורצין כמה קושיות ואין להאריך כאן:

בתוס' בד"ה לפי שאין שורפין וא"ת וכו' ורש"י הקשה ג"כ זה ארב אשי היינו משום דלאינך לק"מ כיון דגם בקדשים יש לעשה לדחות הל"ת והוי כמו אוכל נפש דשרי ואפ"ה גזירת הכתוב דאסור ה"ה בתרומה משא"כ לרב אשי קשה היטב אלא שתירץ רש"י אינו שכ' גם זה לא יצא מן הכלל ולא כ' טעמא וצ"ל כתירץ התו' משום גזירה או י"ל דרש"י אזיל לשיטתי' שכ' במס' ביצה דאמרינן מתוך אף שאינו צורך כלל וא"כ גם קדשים דמי לתרומה אלא שא"כ היא גופא קשה לרב אשי למה לא אמרינן מתוך גם בקדשים אמנם עיין בקונטרס הדרשות