לשון הזהב שבת ד

לילף מיני' דפריך בהזורק הכנסה מנ"ל וכו' מנאו לשתים ה"נ אע"ג דמ"ל עני ומ"ל עשיר כיון דהתנא הוצרך לשנותו ע"כ עכ"פ יליף לחד מחברי' דהוצרך לשנותו לכך מנאו שתים וגם הקושיא ראשונה לפ"ז לא א"ש כיון דאף הכנסה הוצרך לשנות כנ"ל ואף שהתו' סברי השתא שזהו יותר קרוב זה לזה מהכנסה להוצאה אין זה קושיא חזקה וגם מ"ל דהלא חזינן במסקנת התוס' ע"כ עני ועשיר יותר רחוקים זה מזה כמו שנבאר ומנ"ל להתוס' השתא לעשות סברא שהמה יותר קרובים ולהקשות וגם קושי' המהרש"א בתי' התוס' היא חזקה ל"ל להביא מתרי קראי מחד קרא נמי מוכח כיון דהי' במשכן ל"ל קרא וכן הוכיחו בשבועות אע"ג דלפי פשוטו יש ג"כ לתרץ קושיתו דהתו' רצו להוכיח כל סברת התירוץ שהוא מ"ג ושמשום זה לא ילפינן חד מחברי' שלא תימה ודאי הוא מ"ג אם לא הי' שום לימוד לא הי' מחייבינן מסברא שיהא מלאכה אבל בתר דגלי לן קרא שהוא מלאכה שפיר יש ליליף חד מאידך לכך הביאו כאן ראי' ליתר עוז להכריח דגם מהאי טעמא לא ילפינן חד מחברי' כיון דצריך תרי קראי ושם לא כתבו רק עיקר הוכחה שהוא מ"ג וסמכו אהכא שכ' ואין להאריך ע"ש. אמנם נלע"ד שיתורץ ממילא בטוב טעם אחר שנפרש ק' התוס' ויתורץ גם מה שכ' וכן כל תולדות שהוא למותר ואי להוכיח עוד שהוא מ"ג קשה ועוד לקרא וגם אין הלשון משמע שיהא הוכחה בפ"ע רק שהוא מתירוץ הראשון לכך נלענ"ד שק' משבועות מאי שייך לקרותו שתים הוא חזקה מאד אף אם תאמר שהוצרך לשנותו וכסוגיא בכל הש"ס היכא שמקשה שני קושיות שמשמעו אף שהא' לא קשה יוקשה הב' ויתורץ ג"כ סברות הפוכות שברש"י שמתחלה ודאי ר"ל שעני ועשיר יותר קרובים בסברא מהכנסה עד שהקשו ובסוף מסקנתייהו ע"כ יותר רחוקים כמו שאבאר והוא תימה אמנם נראה לע"ד לתרץ הכל והארכתי קצת בקושיות שתבין ותראה שנלע"ד שירדתי לעומק פשטן של דברי' והיינו זה יצא ראשונ' שהקשו משבועות ממ"נ אין שייך לקרותו שתים כיון דבפסוק לא כתיב אלא עיקר הוצאה שהוא יוצא עם הכלי וא"כ גם הוצאה דעשיר שהוא עומד בפנים ומוצא לא מוכח מקרא אלא צ"ל או דמשמע לי' לתנא שאין חילוק בין יוצא הוא או לא כיון דהוי במשכון דמסתמא כשהורידו הקרשים מעגלה לקרקע מסתמא הי' עומד על עגלה כמ"ש התוס' לקמן בהכנסה מסתמא גם קרא מיירי נמי בהכי סוף סוף הוצאה דעני לא כתיב ולא הוי במשכן מנ"ל ע"כ צ"ל דליכא שום ה"א לחלק ולא צריך אף למילף או דילפינן מעשיר משום מ"ל עני ומ"ל עשיר כמו הכנסה וא"כ קשה ממ"נ אי לא צריך למילף והוי חדא ממש מאי שייך לקרותו שתים אי ילפינן חד מחברי' א"כ מאי שייך לקרותו שתים דהא הוי אחת שהן ארבע דשם מפרש שתים היינו אבות שהם הוצאה דעני ועשיר ושהן ד' הכנסות דילפינן ממ"ל הוי תולדה וא"כ אף דהעני הוי תולדה כמו הכנסה וע"פ זה גם קושיא ראשונה א"ש טפי מדחזינן עכ"פ דקרי לה הכא בכל הגמ' אב משמע דהוי ממש כמו הוצאה דעשיר ועיקר הוצאה וע"כ הוא קרובה מאד יותר מהכנסה שאין צריך אף למילף א"כ ל"ל לתנא לשנותו ובשבועות קשה יותר כמ"ש והוי כמו חדא קושיא דמשם עיקר הוכחה אף לקושיא דהכא כיון שהוא אב לכך לא כתבו ועוד קשה על זה הוצרכו לתרץ שהוצרך למילף משום שהוא מ"ג והא דקרי לי' אב משום דתדע שהוצרכו תרי קראי משום שהוא מ"ג לכך הוי אבות דכתיבי תרווייהו בקרא אלא שלא יוקשה לך סוף סוף אף דהוי מ"ג למה הוצרך קרא הא ודאי הוי ילפינן מהדדי כמו הכנסה ושאר תולדות ואי כי היכא דליהוי אב מאי נ"מ לדינא בין אב ותולדה דידי' או שהוא אב דהא ודאי אי עביד הוצאה דעני ודעשיר לא חייב אלא חדא דאל"ה הוי מ' חטאת להך כ' דתולדה דהוצאה בעינן שיהא במשכן והוצאה דעני לא הי' במשכן כמ"ש ושלא תקשה א"כ מחד קרא הוי נפיק הוצאה דעני דהא הוצאה דעשיר הי' במשכן לכך כ' שם בשבועות דהוצאה כיון שהיא מ"ג אף שהי' במשכן לא היינו מחייבי' מתחלה בלא קרא וכן כ' בהזורק וכן מוכח שם דפריך הוצאה גופא היכא כתיבא א"כ צריכין לשני ההוכחות שבכאן ולשם וזה סוגר וזה פותח אלא ששם לא רצו להאריך והקשו רק חדא קושיא ותפסו עיקר הוכחה שהיא מ"ג אלא שלא תקשה לך בשלמא שאר תולדות אינו דומה ממש כמו מושיט וזורק רק הוא מעין בעינן שיהא במשכן אבל הכא הוא דומה ממש שפיר הוי נפיק אף דלא הוי במשכן ול"ל קרא לכך כתבו וכן בהכנסה אע"ג דהוא דומה ממש דגמ' אמר מ"ל אפ"ה בעינן שיהא במשכן לכך בעי תרי קראי ודוק:

אמנם לפ"ז יוקשה כיון דסופם להביא ראי' מהכנסה שהוא יותר מוכרחת לכאורה ואף לפי המסקנא הוא עכ"פ כשאר תולדות כמו שנבאר למה הביאו משאר תולדות אפס יש לאל ידי בדרך אחר שהוצרכו להביא מתולדות והוא לחזק תירץ הראשון שלא יוקשה א"כ שהוא מ"ג וא"כ אף לגוף עיקר הוצאה שהוא יוצא עם הכלי דאל"ה לא הי' חייב מתחלה כלל על הוצאה כמ"ש וא"כ דילמא חד קרא לעיקר הוצאה וחד קרא להוצאה דעשיר שאינו דומה כלל לעיקר הוצאה כמ"ש התוס' בשבועות ואכתי הוצאה דעני מ"ל וצ"ל דא"כ לא ליכתוב אלא חד קרא לעיקר הוצאה ויהא הוצאה דעשיר כמו תולדה וקשה דילמא לא הי' חייב משום תולדה כיון שאינו דומה ממש והוא מ"ג לכך כתב וכן כל תולדה דהיינו מושיט ואינך ומעביר ד"א שאינו דומה ממש רק הוא מעין בעינן שיהא במשכן ועכ"פ כיון דהוי במשכן והוא מעין הוצאה הוי תולדה וה"נ הוצאה דעשיר כיון שהי' במשכן הי' עכ"פ תולדה ואין נ"מ לתולדה לאב וא"כ אידך קרא להוצאה דעני ודוק:

ולפ"ז מתורץ קצת קושי' התוס' בסוף אמאי שאומר הם הורידו אף אתם אל תוציאו אע"ג דכתיב בקרא ע"ש בתוס' בדיבור זה בסופו ולפמ"ש לק"מ דאל"ה לא היינו יודעים הוצאה דעני אלא שהתו' מתרצים יותר בטוב דלישנא דברייתא משמע דאתי ללמוד משם עיקר הוצאה ודוק:

בא"ד וכן גבי הכנסה נמי אמרינן וכו' וא"ת כיון דהכנסה היתה בהמשכן מה צריך תו בהזורק וכו' וא"ת כיון דאיכא סברא וכו' וי"ל וכו' ועיין במהרש"א שדחק א"ע ונ"ל שכוונתו לתרץ מ"ש הוכחה