לשון הזהב שבת מח

אבל ליהנות כך למה יאסור וטעמא דרב י"ל או דס"ל דגם בזה שייך מוקצה אף בחול ותו' כ"כ אליבא דשמואל או ס"ל כרב יוסף דאסור משום ב"מ ונ"ל דבזה פליגי ההיא מרבנן ורב אדא בר אהבה דראב"א דאמר משום א"מ היינו ודאי משום מוקצה למצותו ודוק:

בגמ' רב אמר אין מדליקין מנר לנר וכו' אפשר דאזלי לשיטתייהו דלעיל דשמואל ל"ל ב"מ כדלעיל וגם מוקצה לענין שאין מחסרו וה"נ אע"פ ששואב שמנו כיון שהוא לנר אחר לא מיתסר ורב אזיל לשיטתיה ומיתסר או משום ב"מ או משום א"מ משום מוקצה ודוק:

בגמרא לא תציתו לי' טעמא דרב וכו' מאי בינייהו וכו' נ"ל דמש"ה אמר לא תציתו ליה משום דרב אמר אין מדליקין מנר לנר משמע משרגא לשרגא אע"ג דמשמע לכאורה דהלכה כשמואל מרבה מ"מ אמר לא תציתו דגם אליבא דשמואל דלפ"ז בקינסא אף לשמואל נמי אסור או משום ב"מ או משום אכחושי מצוה לקינסא מודה שמואל דאסור משום מוקצה ולא פליג אלא מנר לנר דשואב מן מצוה למצוה ס"ל לא מיקרי א"מ וכנלע"ד ברור דהא שמואל מתיר לעיל הרצאת מעות בנ"ח אלמא לית לי' ביזוי מצוה כלל אלא ודאי אי אמרינן ע"י קינסא מודה כדאמר לקמן טעמא ודאי דמודה באכחושי כזה ודוק:

ע"ב בגמ' העדות יערוך וכו' היינו דדריש מלת העדות שבכאן הוא מיותר אלא דקאי למטה דיערוך משום עדות דוכי לאור הוא צריך וכו' ברש"י בד"ה ובה הי' מסיים וס"ל דמזרח ומערב מונחים וכו' עד ונראה בעיני דאמור רבנן קביעותא בנר שני וכו' נלע"ד המשך לשון רש"י ואריכותו וגם מ"ש ס"ל דמזרח ומערב מונחים דרב דקאמר ממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים היינו דס"ל דמסתמא הנס נעשה לאיזה צורך דלא מצינו שיהא נס בלא תועלת וגם אמאי דוקא בנר מערבי אלא משום דמצוה לקבוע נר אחד להדליק ממנה תמיד ומסתמא הוא נר מערבי כמ"ש מילתא בטעמא מקרא ומסברא ולישנא דתמיד משמע שזה הנר יהא דולק תמיד וגם שלא ידלק משום מקום אחר לכך נעשה נס לקיים זה הקרא וא"כ ע"כ ס"ל לרב דמזרח ומערב הי' מונחים אבל למ"ד צפון ודרום הי' מונחים למה הי' מדליק ממערבי ולמה נעשה נס בזה אלא ע"כ ס"ל שלא הדליק ממנה ונעשה נס לעדות בעלמא בלא תועלת ודוק:

בגמ' ת"ש אמר רבא הי' תפוש וכו' עד ת"ש הדליקה בפנים וכו' עד התם נמי הרואה וכו' הקשה הב"ח ומביאו המ"א בסי' תרע"ה אטור וש"ע שכ' בשניהם הטעם משום הרואה אומר לצרכו הא כיון דקי"ל הדלקה עושה מצוה משמע בגמ' דמדינא אסור משום דהדלקה במקומו בעינן ונ"ל שזה הקושיא יל"ד גם בגמ' דאמר התם נמי הרואה אומר תיבת נמי אין לו פירוש דהא ממ"נ בחד לא בעינן האי טעמא ונ"ל לתרץ דהנה מאי דאמר בגמ' דלמ"ד הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומו בעינן י"ל אדרבא מוכח לדידיה דלא בעינן הדלקה במקומה דהא קאי השתא אלעיל א"א הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר ואי בעינן הדלקה במקומו היכי משכחת להדליק מנר לנר לפמ"ש תוס' דלעיל בדף הקודם בד"ה מצוה להניח על פתח ביתו ולשיטת רש"י דמדליק על פתח הבית א"כ ולזה מימין ולזה משמאל וכאן לא שייך לומר למהדרין כמ"ש לשיטת רש"י בהך דנר שיש לו ב' פיות דהך נרות דמהדרין לא שייך בהו להחמיר כולי האי כיון שאינו עיקר מצוה וגם זה נר הנוסף ודאי אסור להדליק מעיקר הנר וגם פשטי' משמע דקאי אעיקר הנר כמ"ש כל זה המ"א אלא ע"כ להביא הנר לכאן ולהדליק דזה הנר אסור להזיזו ודאי כמ"ש הש"ע וא"כ מוכח דלא בעינן הדלקה במקומו וקשה אגמ' דקאמר אא"ב הדלקה עושה מצוה וכו' וצ"ל דה"ק מדהוקשה לו ארבא ע"כ צ"ל דס"ל הדלקה במקומה בעינן ובאמת אין מדליקין מנר לנר לכך משני התם נמי דלעולם שיטתנו קיימת דהדלקה עושה מצוה ומדליקין מנר לנר וא"כ לא בעינן הדלקה במקומה וטעמא דרבא נמי משום הרואה וכו' וא"ש תיבת נמי ומתורץ הטור וש"ע ומדוקדק היטב לשון הש"ע שכ' ומ"מ אסור להדליק בפנים וכו' תי' מ"מ הוא תמוה ולמ"ש א"ש כיון שפסק הע"מ ומדליקין מנר לנר ע"כ לא בעינן הדלקה במקומה לכך כתב ומ"מ ודוק:

בתוס' בד"ה וכי לאורה הוא צריך וכו' עד ומיהו בשלהי כל הקרבנות משמע דאשכינה קאי וכו' נראה דר"ל דתיבת הוא קאי אשכינה וה"ק וכי השכינה צריך לאור המנורה כדי להאיר למשמשין לפניו והלא כל מ' שנה וכו' ובוודאי יכול להאיר בלא המנורה אף בבה"מ ומכ"ש אותן מ' שנה במדבר שכבר הי' אור מהשכינה ובזה לק"מ מה שהקשו תוס' וק"ל:

בתוס' בד"ה ובה הי' מסיים וכו' עד וקשה לריב"א וכו' ונלע"ד שלק"מ שהרי רש"י קרא קנסיב להעלות נר תמיד שהי' מתחיל מצות הדלקה דהיינו העלאה מנר אחד ואח"כ מדליק ממנו וק"ל:

בד"ה והא הכא כיון דקביעי נרות וכו' עד ואיכא מ"ד התם וכו' לכאורה יש כאן תימה דמאי אסיק בקשיא דילמא ס"ל כהך מ"ד ונ"ל דלק"מ דבמנורה ודאי הדלקה עושה מצוה ובעינן הדלקה במקומה בשבעת הנרות כדכתיבי קראי בהדיא אע"ג שכתבתי לעיל והוא מוכרח בדעת הש"ע אע"ג דהדלקה עושה מצוה היינו בנ"ח שהוא רק להיכר ובכ"מ שמדליק איכא היכר ועל פתח ביתו הוא רק לכתחילה דהאידנא מניחו על שולחנו משא"כ במנורה דהדלקה עיקר מצוה דאורייתא שיהא במקומו והגמ' דנקט דקביעי נרות היינו שהקושיא יותר חזקה ועל זה כ' התוס' דהך קושיא חזקה אינו אלא להך מ"ד אבל גם לאידך קשה כיון דבעינן במקומו וגם זה הנר שהדליק ודאי אסור להזיזו רק שידליק במקומו מערב ועד בקר כדכתיבי קראי ודוק:

בתוס' בד"ה מאי הוי עלה וכו' עד ומצאתי בשם ריב"ם וכו' עד אבל בקינסא אפי' שמואל מודה דאסור עיין במהרש"א שהקשה למה מודה שמואל כיון דלית לי' ב"מ דהא מתיר מנר לנר דג"כ הוי ב"מ לפמ"ש עכשיו ודוחק לחלק בין ביזוי קטן לגדול דמנ"ל לחלק וגם התוס' כתבו לעיל דהוי ב"מ כמו בקינסא וכן מסתבר כיון דלא הוי מצוה הוי ממש כמו קינסא ע"ש