לשון הזהב שבת מז

אתרוג דאם לא יצא בו שחרית מחויב ליטול ביה"ש וא"כ מאי חילוק בין סוכה לאתרוג ונ"ל דזה הוא החילוק דסוכה כל שבעה מדאורייתא וא"כ אי מתרמי ליה סעודה ביה"ש צריך לאכול שם שהוא ספק דאורייתא משא"כ אתרוג דכל שבעה אינו רק זכר למקדש וא"כ ביה"ש אף דלא נטל כל היום אינו מחויב ליטול ביה"ש שהוא ספק דרבנן בעלמא ולהכי קאמר גמ' סוכה חזיא לביה"ש ואתרוג לא חזיא לביה"ש ואחר שחדשתי זה מצאתי זה הקושיא וזה הפירוש ממש בנ"י מסכת סוכה ונהניתי מאד וודאי כן פירשו התוס' כאן וא"כ זו היא בא"י אבל בח"ל דעבדינן תרי יומי א"כ ביה"ש דז' וח' מחויב ליטול אם לא נטל כל היום משום דהוי ספק ספיקא לחומרא דאז אף בדרבנן אזלינן לחומרא חדא שמא הוא עדיין יום ואת"ל שהוא לילה שמא גם למחר הוא ז' וא"כ מחויב ליטול ביה"ש והוי ביה"ש דז' וח' מוקצה מחמת עצמו לכך איתקצאי לכולי יומא דח' משא"כ ביה"ש דח' וט' דלא מוקצה אלא מחמת יום שעבר לא אמרינן איתקצאי לכל יומא דט' דהוי ממ"נ כמ"ש תוס' בביצה ע"ש דאי הוי יום לא שייך לומר איתקצא לכולי יומא שלאחריו ואי הוי לילה אף היא הי' מותרת וא"כ שפיר קאמר גמ' באתרוג בח"ל דעבדינן תרי יומי ח' ספק ז' אסור בז' ספק ח' מותר ומזה הטעם גופא אתרוג אינו ניטל בח' ספק ז' ובסוכה יתבינן משום דסוכה הוי ספק דאורייתא משא"כ באתרוג זו היא שיטת התוס' כאן לכך כתבו מפרש בפ' לולב וערבה משום הך חילוק גופא שאמר שם בא"י בח' שייך בח"ל בט' בלי גימגום כנ"ל ברור ולא צריך להגהת מהרש"ל ולא לדוחק שארי מפרשים ואל ידמה בעיניך שזהו סברת המהרש"א שהרי הוא כתב לשיטת רש"י דשם וגם אין דבריו מראין כלל כן אלא רצה לפרש דבאתרוג אף דביה"ש מוקצה מחמת יום שעבר שפיר אמרינן אתקצאי לכולי יומא כיון שיש עוד חומרא דגם ח' הוא ספק ז' והוא דוחק גדול ודוק היטב כי נ"ל נכון מאד ומקום הניחו לי אבות העולם ת"ל ואל יקשה לך שתוס' שם מפרשים לא כן ששם פירשו לפי שיטת רש"י ואין זה קושיא כן דרך התוס':

בתוס' בד"ה סוכה תניא וכו' עד וקשה לר"י וכו' לפמ"ש לעיל דבהא פליג רב יוסף אשמואל וריב"ל ואפשר גם ארב לק"מ דהתם ר"י בשיטת ריב"ל ורב ושמואל אמרה דטעמא משום מוקצה ולא משום ב"מ וק"ל וסוגיא דהתם דמקשה נמי סברה כוותייהו דכאן משמע במסקנא לכאורה דרב אדא בר אהבה אמר לא תציתו יה וק"ל:

ועפ"ז תרצתי ג"כ דברי רש"י שמביא בביצה אוקימנא באומר איני בודל וכו' שהוא למותר ועמ"ש לעיל לתרץ אמנם לפ"ז יש לתרץ ג"כ שהוקשה לרש"י בשלמא לדידהו דטעמא משום מוקצה שפיר מהני תנאי אלא לרב יוסף דטעמא משום ב"מ מאי מהני תנאי סוף סוף מבזה מצוה בשלמא לדידהו כיון דאתני הוי דעתיה עלי' ולא אקצי' מדעתיה משא"כ לרב יוסף לכך כתב באומר איני בודל וכו' ולא חלה קדושה עלייהו ר"ל דאז לא הוי מצוה כלל ולא הוי ב"מ וק"ל:

בא"ד וקשה לר"י כיון דנוי סוכה אסור משום ב"מ וכו' הוא תימה גדולה הא אי הוי משום מוקצה ג"כ קשה כמ"ש מהר"מ וכן קושיא שני' מפ' כירה פשיטא לא שייך לכאן ונלע"ד דבלא סוגיא דהתם ה"א דהא דאמרינן בכ"מ הוקצה למצותו היינו מדאורייתא וגם נוי סוכה אסורין מדאורייתא דגם המה בכלל קרא דחג הסוכות לה' אלא כיון דאמר הכא דנוי אסורין משום ב"מ ויליף להו מדם אלמא דלא הוי בכלל קרא א"כ ע"כ גם הא דאמר בפ' כירה דטעמא משום הוקצה למצותו נמי הוא מדרבנן אלא דצריכי תרווייהו לאסור מדרבנן דאי מדאורייתא גם בחה"מ אסור ולמה לי' טעמא משום ב"מ אלא ודאי שהוא רק מדרבנן מקשים שפיר וא"ש שתלו האי קושיא בהתירוץ שכתבו קודם ודוק. ועפ"ז מתורץ נמי מאי שמקשים כאן מפ' כירה דאל"ה לא קשה כלל כמ"ש דהוקצה למצותו דהתם נמי ה"א שהוא מדאורייתא והא דקמייתי מיני' לענין שמן שבנר היינו משום דילפינן מיני' כל דבר מצוה אבל כיון דמוכח הכא דנוי סוכה הוא מדרבנן ושם קאמר בנוי דהוקצה למצותו היינו נמי מדרבנן ושם מייתי לר"ש מן עצי סוכה לנוי סוכה לענין הוקצה למצותו אלמא דגם בעצי סוכה הוא רק משום מוקצה מדרבנן וק"ל ובזה מתורץ נמי מ"ש אח"כ בא"ד והמקשה לא ידע שיש חילוק ודחק מהר"מ לפרש דהא ודאי ידע קרא ולפמ"ש ניחא דהוי ס"ד שהכל מדאורייתא וק"ל בא"ד אבל השתא דאמרינן וכו' עד ואפי' נפלו ואפי' בח"ה כ' מהרש"א דר"ל לצדדין נפלו בי"ט ובח"ה בלא נפלו ואין נראה כלל דא"כ מאי בעו בזה פשיטא וגם הוא מוכח דלא כוותי' כמו שאבאר מגמ' וברייתא אלא ודאי דה"ק דאפי' נפל בח"ה ג"כ אסור כיון שהוצרכו לאסור אף בח"ה בלא נפל שוב לא פלוג ואסור אפי' נפלו דומיא די"ט דלא פלוג וגם לכתחילה אקצי' אפי' יפול בח"ה דסתמא אקצי' לשבעה בשוה והוא מוכח מהברייתא דסתמא קתני אסור להסתפק עד מוצאי י"ט משמע כולן שוין אפי' נפלו וכ"כ לתרץ שלא יוקשה א"כ מאי פריך הגמ' בפ' כירה אר' יוחנן מהך ברייתא דלית לי' הוקצה למצותיו דילמא הכא טעמא משום ב"מ ובאמת בנפל מותר וצ"ל דמשמע לי' ברייתא סתמא קתני אפי' נפל וקשה הא ע"כ הברייתא לא מיירי בנפל דא"כ למה אסור בח"ה אפי' נפל לכך כ' והשתא אסור אפי' נפל ואפי' בח"ה ולעולם ברייתא מיירי אפי' נפל ומקשה שם שפיר ודוק:

בא"ד דלא שייך מוקצה אלא בשבת ויו"ט לכאורה הוא תימה דהא ודאי משום דהוקצה למצותיו ודאי אסור אף בחול דהא אפי' הנותר מנ"ח אסור להשתמש רק עושה לו מדורה בפ"ע וכן בסוכה בח"ה אסור מדאורייתא להשתמש ובקצת ספרים כתיב בנפל בשבת והוא נכון אמנם א"א להעמיד תירוץ התוס' לפ"ז וצ"ל דהתוס' לא כתבו כן אלא להשתמש בהן מה שאינו מבטל המצוה דומיא דהרצאת מעות לנ"ח או לטלטל או להריח אבל לחסרו לצורך עצמו ודאי שייך אף בחול וזה הוא דאמר שמואל וכי נר קדושה יש בו דלא ס"ל ב"מ רק משום מוקצה אסור נ"ח וזה לא אסור אלא כשמחסרו