לשון הזהב שבת מו

וגם נראה לי ראי' גדולה לדברי רש"י מדברי התוס' עצמן שכתבו בדיבור שלפני זה ומהדרין מן המהדרין נראה לר"י וכו' עד שיסברו שכך יש בני אדם בבית ר"ל בני אדם דעלמא יסברו כן ולא ס"ל להתוס' לסברא שידליק כל א' בפ"ע א"כ גם לנר איש וביתו ליכא היכרא למוסיף והולך או פוחת שיסברו כך בתים יש בחצר ולהדליק כל א' במקום בפ"ע לא ס"ל להתוס' וגם מעולה לב' בני אדם לא משמע כן ולפירש"י לק"מ והוא באמת קושיא גדולה על פי' התוס' וצריך לדחוק לפירושם דבשלמא כמה ב"א יש בבית לא ידעו אבל כמה בתים ידעו שיכולין למנות מבחוץ והוא דוחק שכל מי שחליף ואזיל ימנו הבתים למה לו זה לכן נראה בעיני פירש"י יותר נכון ודוק:

בגמ' אמר רבא צריך נר אחרת נראה ודאי דסבר כרב לעיל דאסור להשתמש לאורה אלא דשם מיירי בר"ה לא צריך נר אחרת דאיכא היכר אף שאינו דולק נר אחר אלא שלא ישתמש לאורה וכאן בבית אף אם לא ירצה להשתמש צריך נר אחר דאל"כ יהא היכר שבלא"ה אין דרך לישב בבית אחר אלא שאינו מוכרח שיש לומר דאף ר"ה ור"ח לעיל מודים דבבית צריך נר אחר אלא דסברי אם יש נר אחר בבית או בר"ה אף דליכא נר אחר מותר להשתמש גם לאור זה דכבר איכא היכר אמנם אי קשיא הא קשיא דכאן ולעיל פירש"י שיהא היכר ולקמן אסיק רב יוסף דאבוהון דכולהו דם ומשום ביזוי מצוה לכן נ"ל שאינו קרב זא"ז דשם מיירי אף שדולק נר אחר או לא דולק אלא שעושה דבר שצריך עיון כמ"ש כל הפוסקים והוא מקרב אצל הנר שזה הוא ביזוי מצוה אבל הכא מיירי להשתמש לאורה מרחוק דלא הוי ב"מ בזה פליגי וע"כ הוא טעמא משום היכר כמו שפירש"י ותדע דמיירי בלא עיון דהא לעיל אף בשבת פליגי אי מותר להשתמש ובשבת בלא"ה אסור להשתמש לאור הנר בדבר שצריך עיון דומיא דמעות ולכן ג"כ לקמן לא הי' יכול לפרש טעמא משום היכר דמיירי שדולק נר אחר בבית להשתמש לאורה בכל הבית אלא שמקרב אצל נר זה ובזה לא אזיל ההיכר לכך קאמר משום ביזוי מצוה ובזה א"ש פסק הפוסקים הרא"ש ושאר הפוסקים שלהשתמש אצל נר חנוכה בדבר שאינו ביזוי שרי דהיינו שאינו מקרב אצל הנר ויש נר אחר בבית דאז ליכא שום טעם לאסור כמו שמוכח מרש"י עפמ"ש ודוק:

דף כב ע"א בגמ' ואמר רב כהנא דרש רב נתן וכו' עיין בקונטרס הדרשות שכתבתי דרך דרוש לחבר זה לכאן ואמנם אין דעתי פה נוחא מכיוון זה שאינו קרוב לפשוטו:

בגמרא בעו מיני' מריב"ל מהו להסתפק וכו' עד תלי תניא בדלא תניא וכו' עד אבוהון דכולהו דם לפרש דעת הבעו מיני' וגם ריב"ל איך לא ידעו ברייתא מפורש וגם רב יוסף לא הקשה אלא תלי תניא וכו' ולא תמה כפשוטו שהוא ברייתא וגם רב ושמואל דפליגי בלהרצות מעות אמאי לא ילפי חנוכה מסוכה דהיינו לא תניא מתניא וכן רב יוסף גופא לעיל למה ילפה מדם ולא מסוכה נ"ל שעיקר בעייתם להסתפק מנוי סוכה בסיפוק שאינו מבטל מצותה דומיא דלהרצות מעות כגון להריח ודומיהן וכ"כ תוס' חילוק זה בד"ה אבוהון וזה לא מוכח מהברייתא די"ל דמיירי ליטלם לכך הוצרך ריב"ל לפשוט מלהרצות מעות שאינו מבטל ג"כ וכן רב ושמואל לא יכלו למיפשט מסוכה ורב יוסף גופא לא תמה אלא שפושט מחנוכה ששם לא תניא כלל לאיסור אף בביטול מצוה והרצאת מעות הוא פלוגתא דרב ושמואל וסוכה עכ"פ תניא לאיסור ויותר מסתבר דברייתא סתמא קתני משמע אף הנאה שאינו ב"מ ואי אינו מוכרח מחנוכה פשיטא לא מוכרח דהיא גופא מנ"ל לכך קאמר אלא אמר רב יוסף ר"ל אי בעית למיפשט הבעייא בהכרח לאסור הנאה שאינו ביטול מצוה וגם לפשוט הרצאת מעות בנ"ח הכל תפשוט מדם וע"כ ברייתא מיירי אף באינו ביטול מצוה ודוק ולפרש במאי פליגי ריב"ל ור"י ולתרץ ריב"ל מק' רב יוסף נ"ל דריב"ל סבר כרב אדא בר אהבה לקמן דאמר להאי מרבנן לא תציתו ליה דטעמא דרב משום ב"מ ר"ל דלא ס"ל ב"מ כלל אלא טעמא משום אכחושי מצוה ר"ל וכיון שהוקצה למצותו אסור וה"נ בסוכה טעמא משום מוקצה וא"כ י"ל היכא שאינו מכחישו לא מיתסר משום מוקצה אלא כיון דאסר רב אפי' הרצאת מעות משום מוקצה אלמא שייך מוקצה אפי' בכה"ג א"כ ודאי בסוכה מיירי ג"כ אף בכה"ג בברייתא וג"כ שייך שפיר דברי שמואל וכי נר קדושה יש בו ר"ל דבכה"ג לא שייך לאסור משום מוקצה ואזיל לטעמא דסבר מדליקין מנר לנר ודוק ורב יוסף סבר כההיא מרבנן ועיין מ"ש לקמן בתוס' בד"ה סוכה. ועפ"ז נ"ל לפרש מה שמביא הגמ' ואם התנה וכו' וגם רש"י במס' ביצה אוקימנא וכו' שהוא למותר אלא נ"ל דהגמ' רצה להוכיח דהברייתא אסרה אף בהנאה שאינו ב"מ מדקאמר הכל לפי תנאו ולא קאמר סתמא ואם התנא מותר אלא ודאי שאם התנה רק ליהנות אינו מותר רק ליהנות ואם התנה לבטל לגמרי ג"כ שרי וכן הוא הפשט לפי האמת אמנם לפ"ז יוקשה אריב"ל וארב יוסף כמ"ש כיון שמוכח מהברייתא כן אמאי לא פשטי כן לכך פירש"י במסכת ביצה וכו' וא"כ יש לדחות ולפרש דה"ק אם התנה אינו בודל בה"ש שרי ואם לאו אסור ושייך הכל לפי תנאו אלא שיותר מסתבר לפרש כמ"ש לכך מביאו הגמ' וכן האמת ודוק:

בתוס' בד"ה אסור להסתפק עד גמירא בכאן נלאו כל מפרשים ראשונים מהרש"ל ומהר"מ ומהרש"א לפרש ע"פ גירסתינו פירוש מרווח דוק בדבריהם ואין רצוני להאריך בזה אך אציגה לפניך שנלע"ד שת"ל מצאה ידי לפרש דבריהם בלי פיקפוק ומה לי להאריך בקושית המעיין בגמ' פ' לולב וערבה ופה יראה גודל תמיהת מכמה דברים אמנם נלע"ד דלק"מ והוא שהתוס' אינו מפרשים במה שאמר הגמ' שם בטעם החילוק שבין סוכה לאתרוג סוכה אי מתרמי וכו' חזיא לבין השמשות וכו' עד אתרוג לביה"ש לא חזיא כפירש"י שם משיצא בו שחרית תו לא צריך דע"ז קשה הא ג"כ חזיא דאי לא יצא בו עד ביה"ש וא"ת משום שהוא ספק ולא שכיח גבי סוכה נמי אמרינן דילמא מתרמי סעודתא וכו' שהוא ג"כ ספק דלא שכיח וגם אסור לאכול עד שתחשך אפ"ה אמרינן דהוי מוקצה מחמת עצמו ביה"ש מכ"ש לגבי