לשון הזהב שבת מא

וא"כ ע"כ לומר דפליגי בסברא ע"ז הביאו ראיות לסברא זו ודוק:

בא"ד וא"ת לרבה הך ברייתא וכו' ר"ל דלפי פשוטו י"ל דרבה לא שמיע לי' הך ברייתא ובתר שהביאה רב יוסף הדר בי' באמת אבל כיון שכתבו דסוגיא דבסמוך ע"כ אית לי' דרבה וא"כ ע"כ גם לפי האמת סובר רבה מקשין שפיר וק"ל:

בא"ד וי"ל ב"ש היא והיכי דעביד מעשה צ"ע כיון דבמשנה פליגי משום גזירה מנ"ל לומר ב"ש היא היכי אשכחן דפליגי בזה וכן קשה לרב אושעיא למסקנת התוס' בדיבור שלאח"ז וצריך לדחוק דקים לי' לרב אושעיא מרבי' הכי וכן לרבה וצ"ע:

בא"ד ומצודות דמתניתין בלחי וקוקרי לא ידענא אמאי וצ"ל כיון דאינך מדרבנן מסתמא גם מצודות מדרבנן ולא מדאורייתא ודוחק ולולא דמסתפינא נראה לדעתי ברור להגי' בדברי התוס' ומצודות דמתניתן לאו בלחי וקוקרי ויתורץ גם קושיא ראשונה דלהכי כ' התו' כן שלא תקשה מנ"ל לומר ב"ש היא כמ"ש בסמוך לכך כ' ומצודות דמתניתן לאו בלחי וקוקרי רק בעביד מעשה ופליגי בתרווייהו מדאורייתא ומדרבנן ונקט מצודות לרבותא לב"ה ואינך לב"ש ודוק:

ע"ב בגמ' גיגית נר וקדרה ושפוד ר"ל בשלמא לרבה ולרב יוסף לפי ה"א דטעמא דב"ש משום גזירה הכא לא גזרו דא"א לעמוד בהו לא גזרו אבל אי מדאורייתא לא שייך לחלק וק"ל:

בתוס' בד"ה גזירה שמא יחתה וא"ת מעיקרא וכו' עיין מהרש"א שהקשה אמאי שבקי מפת לתוך התנור וכו' ע"ש ולענ"ד שאין קושית התוס' אמאי שביק מתניתן ונקט ברייתא שזה אינו קושיא כ"כ וגם לשון תקשי לי' שכ' התוס' לא משמע כן אלא קושית התו' כיון דלא ידע האי טעמא מאי קאמר לימא ב"ש היא דאינו קושיא כ"כ דילמא באמת ב"ש תיקשי לי' מתניתין ר"ל דהיא קשיא דאף כב"ש לא אתיא דהא סתמא קאמר אין נותנין משמע אף דגחלים מנחי אארעא ושם שרי אף לב"ש כמו מוגמר וגפרית אבל מפת קאמר בהדיא לתוך התנור לק"מ לב"ש ודוק:

בתוס' בד"ה ביורה עקורה וטוחה ואין לחוש שמא יגלה ויגיס וכו' ר"ל לרב ירמי' מדיפתי דאסור ברחא ושריק קשה וגם נ"ל לכאורה דהכא מקשה אליבא דר"י דאל"כ לוקמה רק בטוחה שגם התנור שתחת היורה טוחה וק"ל:

בגמ' שרי לאנוחא ע"ש בתנורא נ"ל דר"ל דוקא בתנור אבל ע"ג כירה אסור כמ"ש התוס' דף ל"ח ע"א בד"ה שכח קדירה וכו' ע"ש דלענין זה בחייתא תנור קיל מכירה אמנם מדברי התוס' שם ע"ב בד"ה תנור שהסיקוהו נראה דלא גרסי הכא בגמ' בתנורא שהוצרכו להוכיח דהכא מיירי בתנור מדקאי אעססיות לעיל דמיירי בתנור ע"ש:

בתוס' בד"ה בשיל ולא בשיל צ"ל דלא הוי כמב"ד וכו' ר"ל דהכא ע"כ כחנניא ס"ל דאל"ה אמאי שרי בבשיל הא אסיק לקמן בפ' כירה אליבא דרבנן דחנניא דמצטמק ויפה לו אסור ולענין שאינו חייתא תנור גרע מכירה כדמשמע במשנה לקמן ועכ"פ לא עדיף מכירה אלא ודאי אתי כחנניא דקי"ל כוותי' וכן משמע בתוס' שם דף ל"ח ע"ב בד"ה תנור הנ"ל דהכא אליבא דחנניא ואם כן ע"כ צ"ל דלא בשיל כמב"ד דלענין זה תנור וכירה שוין דמ"ש וק"ל:

בתוס' בד"ה האי בישרא דגדיא ושריק מפרש בה"ג נ"ל שתירצו בזה דהא ודאי דהכא מיירי עכ"פ בבשיל ולא בשיל דאי בבשיל ודאי שרי אף בצלי כמו שמפורש במשנה כדי שיצולו מבע"י ואמרינן לקמן כמב"ד אף דמיירי בבישרא אגומרי וגם לא הוי מקשה מידי וא"כ מאי מתרץ התם דברחא ולא שריק אכתי קשה מאי קאמר אלא כדי שיצולו מבע"י הא גם בחייתא לגמרי שרי אלא ודאי דהכא מיירי בצלי ולא מחלק בין חייתא לבשיל וכן לעיל דאמר סתמא חייתא שרי ולא מפליג משום דמיירי בבישול ונלע"ד דג"כ הא דקאמר לעיל בשיל ולא בשיל אסור נמי אין חילוק בין גדיא ושריק לברחא ולא שריק דלענין זה בישול גרע לא מיבעי' לרב ירמי' דלא שרי אלא דקשי' לי' זיקא י"ל דזה לא שייך בבישול אלא אפי' לרב אשי י"ל דדוקא בצלי אין דרך לגלות אף היכא דלא קשי זיקא משא"כ בבישול ויש לי הרבה ראיות ע"ז חדא דסתמא קאמר לעיל בשיל ולא בשיל אסור ולא מפליג כמו שכ' התוס' בקדרה חייתא וגם לא מצינו לקמן בפ' כירה שמפליג בין לחנניא בין לרבנן בזה ואדרבא קאמר במשנה דתנור גרע ואם איתא הא תנור קיל כגון בגדיא ולרב אשי אף בברחא ולא שריק אלא ודאי כדכתיבנא דשם מיירי בבישול וליכא זה הקולא ובחייתא גרע בצלי וזה הטעם שכתב התוספות לחלק בחייתא בין צלי לבישול לחומרא בצלי ה"נ שייך זה הטעם לקולא בשריק או סתום לרב אשי דבצלי משום זה אין דרך לפתוח התנור שבלא"ה יצלה משא"כ בבישול משא"כ בחייתא דמיירי בפתוח לרב אשי מש"ה גרע מבישול ודוק וממ"ש בסמוך גם כן ראי' גדולה לזה:

בגמרא ולרב אשי דשרי והתניא אין צולין בשר וכו' כאן קשה ק' המהרש"א אמאי לא מקשה הגמ' מפת בתנור הקודם וביותר תימה על המהרש"א שהקשה על תוס' לעיל ולא הקשה על הגמ' וכאן לא שייך התירוץ שכתבתי לעיל אמנם לפי מ"ש בסמוך דבבישול מודה רב אשי דאסור לק"מ דיש לדחות דאפי' הוי כמו בישול אף שהוא דוחק וגם לא שייך מה שכ' התוס' הטעם לחלק עכ"פ יותר נכון להקשות מאין צולין דמקשה צלי אצלי והתוס' שהקשו ג"כ הי' דוחק בעיניהם מטעם שכתבתי ותירצו יותר נכון וגם עיקר סמכו אמשלשלין ודוק:

בתוס' בד"ה התם בשרא אגומרי וכו' עד ונראה דאין הלכה כרב אשי וכו' אמנם הנ"י מביא בשם הרז"ה ושאר פוסקים לקולא כרב אשי ויוקשה עליו קושיות התוס' ונ"ל לתרץ בטוב טעם הסוגיא דלקמן ולעיל ויתורץ ג"כ ק' המהרש"א הנשאר קיים לפי' התוס' וע"כ צ"ל לפירושם כתי' המהרש"א ודוחק דעכ"פ מאי מקשה לימא דמיירי בפתוח וגם המתרץ יותר הי' לו לתרץ בפתוח אליבא דכ"ע ונ"ל לפרש דודאי המקשה ידע מזה די"ל דמיירי בפתוח אלא שהקשה כיון דאמר מר גדיא בין שריק בין לא שריק שרי מ"ט כיון דקשיא ליה זיקא וא"כ דהרוח קשה לי' למה להו לצלותו בפתוח מאי שקשה לו הרוח