לשון הזהב שבת ג

חידוש שהיא מלאכה גרועה ואפ"ה אסורה כתבו דז"א דהא התם קתני לה לבסוף וק"ל:

בא"ד והוי לי' להתחיל כסדר עיין במהר"מ ול"נ דהמשך דבריהם הוא כן דר"ל דוודאי אחר המשנה זאת הוא סדר נכון כמו שמבארים תו' רק על זה המשנה קשה ולא תימא דגם על זה המשנה לק"מ כיון דכל הסדר הוא נכון ויש להתחיל בלא יצא החייט והיכי שייך למיתני לא יצא החייט בע"ש ועדיין לא תני שיש שבת בעולם לאיסור המלאכות והוצאה דליתני דלא יצא בע"ש אטו שבת והוצרך למיתני קודם דין שבת באחד ויותר טוב לשנות הוצאה שהוא מעין ההתחלה לכך כ' והוי לי' להתחיל כסדר ר"ל אף על גב דעדיין לא תני שום דין שבת כמו בפסחים ויומא ששונה כן אע"ג שעדיין לא שנה דין פסח ויו"כ אעפ"כ התחיל בקודם לו. וק"ל:

אמנם מדברי הנ"י למדתי פי' אחר שהקשה אמאי לא התחיל באבות מלאכות בפ' כלל גדול שהוא כלל ועיקר דיני שבת ותירץ דתנא רצה להתחיל כסדר לא יצא החייט כמו שמתרצין התו' לבסוף אלא ששינה קצת בסוף כמו שאביאו בסמוך וא"כ י"ל דהתוס' הקשו ג"כ כן אלא שהקשו יותר חזקה ממ"נ דהיינו ודאי ע"ז לחוד שאינו מתחיל כסדר לא קשה אף דחזינן באיזה מקומות שמתחיל כסדר מצינו ג"כ כמה מסכתות המתחילין בעיקר דינים לכך הקשו דדיני הוצאות הוי לי' למיתני בפ' כלל גדול ר"ל ואם הי' רוצה להתחיל בעיקר דינים הוי לי' להתחיל באבות מלאכות ההם והוצאה לבסוף כמו שם ואם רצונו בסדר הוי לי' להתחיל לא יצא כמו בפסחים ויומא ודו"ק:

בא"ד דממשנה זו שמעינן כמה דברים וכו' ר"ל אע"ג דגוף הוצאה אין חביב עליו מדתני לי' בפ' כלל גדול לבסוף וטעמא משום דכתיב בקרא יותר משאר מלאכות משנה זו חביב עליו לאקדומי וק"ל:

בא"ד דתני יציאות משום דבעי למיתני לא יצא אע"ג דלא תני המלבן וכו' הא דלא תירצו מפסחים ויומא שהיו עיקר קושיתם משם כמ"ש היינו משום דשפיר שייך למיתני הסדר מקודם דאיסור אכילת חמץ וכן יום כיפור מפורש בקרא בהדיא משא"כ הוצאה דאתי רק מדרשא אבל ממלבן הקשו שפיר דג"כ אינו מפורש רק דילפינן ממשכן ואהא תירצו דהוצאה הוצרך לשנות טפי ר"ל מלבן ואינך הוי כמו מפורש כיון דכתיב לא תעשה כל מלאכה ואלו הם מלאכות מסברא משא"כ הוצאה והא דלא כתבו מעיקרא עיקר תירוץ לחלק בין הכא לפסחים ויומא היינו משום דלא די בזה דקשה ממלבן והוצרכו לתרץ וממילא מתורץ פסחים ויומא מכ"ש ותדע שהרי נ"י תירץ ממלבן ואינך דתני איידי הוצאה ולא כתי' התוס' וא"כ ק' מפסחים ויומא אלא ע"כ כמ"ש ודו"ק:

ועיין במהרש"א שהקשה בא"ד אמאי שכתבו ואח"כ במה אשה דברים הנוהגים בשבת עצמו וכו' ע"ש ול"נ דלק"מ שהוא דבר הנוהג שכל אדם צריך לצאת בבגדים ותכשיטין וכן בהמה ומרישא שייך למיתני דבר הצריך להמנהג ואח"כ דינים מה שאדם עבר ועשה מה שחייב מה שפטור וראי' דהרי עיקר דיני הוצאה תני אחר פרק כלל גדול ואפ"ה תני במה אשה ובמה בהמה קודם וכן מנהג כל מחברים בהלכותיהן וק"ל:

גם מה שהקשה דלא נקטי אין שורין ואינך ג"כ אינו קושיא דאטו כי רוכלא לחשובי' אמנם מה שהקשה דלא נקטי מבעיר משום במה מדליקין וכירה זו קושיא גדולה וגם יש להקשות עוד אמאי נקטו מבעיר הא הבערה מפורש בקרא לא תבערו והוי כמו פסחים ויומא ויש לדחוק ולתרץ חדא באידך דהיינו מבעיר דנקטי משום דעיקר במה טומנין משום שמא יחתה וזה אינו ידוע דהמחתה הוי מבעיר דבגמ' הוצרך לתת טעם לכך לא נקטי משום במה מדליקין דשם הטי' הוא הדלקה ממש והוא מפורש וגם כירה י"ל הטעם משום מבשל כמ"ש רש"י שם והם לא רצו לפרש הכל ודוחק:

. בד"ה יציאות הוצאת ה"ל למיתני ר"ל אע"ג דבקרא כ' לא יצא היינו משום דמיירי שיוצא עם הכלי אבל התנא דמיירי שהוא עומד במקומו ומוציא החפץ לא שייך רק לשון הוצאות ולא יציאות אלא משום לשון קרא דדרשינן אל יצא עם הכלי וא"כ בקרא שייך שפיר נקט תנא ג"כ האי לישנא אע"ג דלא שייך שפיר וק"ל:

בד"ה ב' שהן ד' בפנים ואין נראה מדמפרש מילי וכו' ר"ל לפי' ריב"א א"ש דהשתא לפירש"י דהכא תני כן חיובי ופטורי מילי דעני לחוד אמנם לפירש"י דחשיב עקירות אף לפירושו דהכא הוא מעורב הפטורין אלא דעכ"פ רישא א"ש ותני סיפא אגב רישא משא"כ לפירושו דהתם אף הרישא מעורבב וק"ל. בא"ד ולא דייק מדקתני בפנים וא"ל דזהו כוונתו הו"ל וקתני ולא קמפרש דהא עדיין אינו פירוש וק"ל אמנם לכאורה אין זו ראי' דהא ודאי לפי מאי דס"ד דמיירי הכל בהוצאות כמ"ש רש"י ותו' שם דמשכחת אף בהוצאות לחוד שנים שהן ד' בפנים וב' שהן ד' בחוץ ע"כ הוי מפרשינן בפנים היינו לבע"ה ולא הכנסות דהא לא מיירי בהו וא"כ היכי הי' יכול למידק מבפנים אבל לפי המסקנא דמיירי גם בהכנסות שפיר אנו יכולין לפרש בפנים היינו הכנסות פנים וצ"ל דבאמת כך היא הוכחת תו' מזה גופא דאמאי לא דייק דא"א יציאות היינו הוצאות ומשכחת כולה בהוצאות היכי נפרש בפנים ע"כ דהיינו לבע"ה וכיון שלפי הה"א היינו מפרשין כן ע"כ הוא סובל פי' זה מאיזה טעם לא נפרש לפי המסקנא כן דהא אין סתירה לפירוש זה אף לפי המסקנא וי"ל שתו' הכריחו זה הסברא מהגמ' דאל"כ לא הוי פריך רב מתנא תריסר הויין כמו שאכתוב שם והא דלא הוכיחו מזה היינו משום דהוי קשה הוא גופא מאי פריך דילמא היינו בפנים הכנסות אלא ע"כ דדייק מרבינא וכסברת התוס' וא"כ הוכחה זו מוכרחת לכך כתבו התוס' ודוק:

בתוס' בד"ה פשט וכו' עד וכן בשבועות וכו' עד מאי שייך לקרותו שתים מ"ל עני וכו' הך וכן הוא קשה להולמו דאם לא הי' שונה אותו ודאי לא הי' תני שתים כיון שלא הי' שונה אלא אחת ואם שונה שניהן ע"כ הוצרך מאיזה טעם שיהי' כבר שייך לקרותו שתים כמו בהכנסה דג"כ מנאו לשתים עם הוצאה אע"ג דנפיק מהוצאה מ"ל אפוקי מ"ל עיולי אפ"ה כיון דהוצרך