לשון הזהב שבת לט

ולפי ה"א מודה רש"י לחילוק התוס' כמ"ש מהרש"ל ומהר"מ ודוק:

אמנם כד עיינינן בי' נ"ל דדברי התוס' עולין יפה להקשות על רש"י קושייתם ממש אף לפי המסקנא ע"פ דאיתא התם דמקשה על הך דאסורין לזרים ולכהנים שרי תנינא גידולי תרומה תרומה ומשום זה הוצרך לאסיק דאף לכהן אסור ואי כפירש"י אף לפי המסקנא קשה תנינא דהא הכא מפרש גידולי תרומה תרומה משום גזירה ומשום גזירה זו ע"כ אף לכהן אסור כדפירש"י הכא אהך משנה גופא לפי המסקנא וא"כ הדרא קושיא לדוכתא תנינא לכך כתבו התוס' דלא כפירש"י אלא אף לפי המסקנא הך גזירה דגידולי תרומה תרומה לא הוי אלא לאסור לזרים אבל לכהנים לא שמעינן לאסור דלהו לא שייך הך גזירה דמשום ריוח פורתא לא משהי לי' כמ"ש התוס' לכך קמ"ל שם דאסורין לאכול אף לכהנים ומשום מעלה כדאסיק התם ולא משום הך גזירה ודוק כנ"ל ברור בדברי התוס' ומקום הניחו לי גאוני עולם:

אמנם לתרץ דברי רש"י מק' התוס' נ"ל ויתורץ גם קושיא חזקה אחרת ארש"י דשם שכתב לפי ה"א דמש"ה גידולי תרומה תרומה משום שלא להפסיד הכהנים ובגמ' דחי הכא הך טעם וצ"ל דבאמת לא ס"ל לרש"י סברת התוס' אלא ודאי דמשום הך ריוח אכילה ודאי משהי לי' אף דמשום טהרה ע"כ לא משהי לי' וא"כ קשה לרש"י אה"א דלשם שמותר לכהנים קשה אמאי גדולי תרומה דלא שייך טעם כמסקנא דהכא דהא אכתי משהי לי' וכק' התוס' לכך מפרש שם דלפי ה"א דלשם הי' ס"ד לפרש כמו ה"א דהכא דטעם הוא משום גזירה תרומה טהורה ביד ישראל ואי משום ק' דרבא י"ל לפי ה"א לא סבר רבה כשמואל דחטה אחת פוטרת ולק"מ אבל מסקנת הגמ' דלשם כמו מסקנת הגמ' דהכא וא"כ ממילא לא קשה גם מה שהקשיתי עדיין תנינא דה"א דלא כשמואל ומותר לכהנים וגזירה משום ישראל דאטו משום דאמרו שמואל לא ישמיענו המשנה ודוק. בגמ' אוכלין וכלים שנטמאו במשקין בחדא חשיב להו יש כאן מקום עיון דלר"מ קשה תשסרי הויין ומשני דחשיב בחדא וא"כ לר' יוסי שיבסרי הויין וצ"ל לר"י חשיב בתרתי ואין זה סברא דליפלוג בזה וגם במאי פליגי וגם דברי רש"י תמוהין שלא כתב כלשון הגמ' רק כתב חדא במקום בחדא ומאי פירש בזה ונלע"ד כאשר תרצתי בימי חורפי והוא לתרץ ג"כ דברי הרמב"ם שהתוס' הוכיחו לעיל בריש שיטה דאף משקין הבאין מחמת ידים מטמאין כלים לתרומה מן משנה מפורשת בברכות והרמב"ם פוסק שאין מטמאין כלים רק משקין הבאין מחמת שרץ אבל משקין הבאין מן ידים אין מטמאין רק אוכלין ויוקשה עליו משנה מפורשת הנ"ל ונ"ל לתרץ ע"פ שיש להוכיח כרמב"ם דאין מטמאין כלים דהא ודאי אי מטמאין כלים לתרומה מטמאין גם אדם לתרומה דאדם וכלים בכ"מ דין אחד להם וגם עיקר גזירה הוא משום משקין דזב וזבה והם מטמאין גם אדם וא"כ קשה היכי משכחת נט"י לתרומה הא מים ראשונה מטהרין רק את הידים והמה טמאין מחמת ידים והשניים מטהרין את המים וא"כ הא משקין ראשונים כבר טמאו את האדם וצ"ל טבילה לתרומה וא"א תחלת תקנה הי' כן ע"כ תקנה היתה שמשקין הבאין מחמת ידים אין מטמאין את הידים אלא שיש לדחות דמשכחת נט"י לתרומה בנטל מרביעית בפעם ראשון ואז א"צ מים שניים שהמה טהורין כדאי' במס' ידים ולעולם שמשקין הבאים מחמת ידים מטמאין אדם אמנם לר' יוסי דסבר דאף בנטל מרביעית מטמאין תרומה ופליג אר"מ בהא כדאיתא בריש פ"ב דמס' ידים ע"ש ע"כ משקין הבאין מחמת ידים אין מטמאין אדם וכלים רק משקין הבאין מחמת שרץ אבל אוכלין ודאי מטמאין וא"כ לא קשה לר' יוסי שבסרי הויין דלר' יוסי ודאי לא שייך למיחשב אוכלין וכלים שנטמאו במשקין לחדא דאוכלין מטמאין ממשקין אחרים וכלים ממשקין אחרים והוי ודאי שתי גזירות והוי י"ח אבל לר"מ ודאי משקין מן ידים ג"כ מטמאין כלים וכהוכחת התו' א"כ הוא חדא גזירה שמשקין הבאין מחמת ידים ליטמאו אוכלין וכלים לתרומה משני שפיר דהוי ג"כ רק י"ח וזה מתרץ רש"י ליתן טעם אמאי חשיב להו כחדא לר"מ לכך כתב דאוכלין וכלים שנטמאו במשקין חדא וכו' ר"ל לדידי' נטמאו במשקין אחד לכך כחדא חשיב ובזה מתורץ היטב הרמב"ם ולא יוקשה עליו ק' התוס' ממשנה דברכות דמשנה דהתם נישנית אליבא דר"מ כדמשמע התם ממאור ובשמים ע"ש ולדידי' באמת מטמאין כלים והרמב"ם פוסק כר' יוסי דהלכתא כוותי' ולדידי' מוכח דאין מטמאין כלים כמ"ש דאזיל לשיטתי' וגם מהכא גופא דמני להו בתרתי משום דאזיל לשיטתי' לכך פוסק דאין מטמאין כלים ודוק כי הוא נכון:

וכן המהרש"א מפרש כן דברי רש"י דחדא קאי למעלה אלא שלפי פשוטו הוא למותר ולפמ"ש הוא נכון וא"צ להגהת מהרש"ל. בתוס' בד"ה הניחא מיהו קשה דלא מני רש"י וי"ל כיון דלא מצינו שפליגי בה ב"ש וב"ה ובאין פולין ואין קורין אע"ג דלא מצינו דפליגי כיון דגמ' מני להו ע"כ קים להו דפליגי וק"ל:

בא"ד ולפ"ז וכו' והקשה מהרש"א דלפ"ז מאי מקשה תוס' גבי ידים הבאות מחמת ספר וכו' ע"ש ול"נ דא"כ הל"ל ואידך מאי היא כדאמר בכולהו דמייתי וק"ל:

בתוס' בד"ה אין נותנין עורות לעבדן מכאן הי' נראה לר"ת להתיר וכו' ר"ל לאפוקי שלא נאמר דהא דאמר מקבלי קיבולת בתוך התחום אסור דקאי אשבת דהא הכא לא מפליג משמע אפי' בתוך התחום שרי לב"ה דהילכתא כוותי' וק"ל:

בא"ד ואינה ראי' וכו' ר"ל משום דהך ראי' לא מידחי במ"ש ר"י לקמן דגם רחיים איכא פירסום טפי לכך כתבו דיחוי אחר ובאינך סמכו תוס' אדברי ר"י וק"ל:

בא"ד קי"ל כרשב"ג דסתם מתניתן כוותי' ר"ל סתם מתניתן דהכא ולהכי לא כתבו לקמן לדחות ראי' דע"ז כיון דלא מוכח מסתם מתניתן דהכא ממילא י"ל דהלכה כרשב"א כמו שסיימו בשבת הלכה כרשב"א דאין הלכה כרשב"ג אלא במשנתינו וק"ל. דף יח בתוס' בד"ה אבל דיו דלאו בר גיבול הוא וכו' עד ומכאן קשה על המפרש וכו' התוס' מכסהו ואני מגלה זה המפרש הוא רש"י לשם