לשון הזהב שבת לא

ע"ש דף צ"ז אלא דרבא לא סבר כוותי' או אפשר דתנא דבי ר"י סבר אף המוציא תפילין בראשו בשבת חייב חטאת דגם בזה יש פלוגתא אכן בכל אלה מלבד שהוא דוחק יוקשה להרמב"ם שפסק במחט שאינו אסור רק בידו כרבא אליבא דר"מ ובתפילין בראשו בשבת פסק בהדיא שפטור ומותר בעת הדחק ואפ"ה כתב טעמא דתנא דבי ר"י לכן נ"ל לתרץ ויתורץ גם סמיכות תני חנני' לכאן וידוקדק דהכי קאמר עם חשיכה ובמשנה קאמר סמוך לחשיכה אלא ע"כ דסמוך לחשיכה דהיינו חצי שעה קודם לא גזרינן אלא היכי דיכול לבוא בשבת לידי חיוב חטאת אבל עם חשיכה היינו תכף יחשיך הלילה כדמשמע סוף פ' במה מדליקין ואז קרוב לוודאי שיצא בהן גם בשבת ואסור אף אם הוא בשבת רק איסור דרבנן דלא הוי גזלג"ז רק בתפילין שרי מדכיר דכיר וכן הרמב"ם דקדק לכתוב במחט סמוך לחשיכה ובתפילין עם חשיכה לכך שייך חנני' לכאן דאל"ה לא הוי צריך למשמש כיון שאינו יודע ממנו אף אם יהי' איזה דבר אינו חייב בשבת ולא גזרינן קודם שבת אטו שבת כמ"ש התוס' במשנה אבל עכשיו מתנא דבי ר"י מוכח דעם חשיכה גזרינן אף בכה"ג לכך דייק חנני' דחייב למשמש עם חשיכה וע"ז קאמר הילכתא רבתי לשבת מה שלא מוכח ממשנה ודוק ולפ"ז אזדא לי' לתרץ מזה ק' מהר"מ שכתבתי:

בתוס' בד"ה מי אלימא ממתניתן וכו' עד משמע טפי דקאי לאור הנר וכו' עיין במהר"ם פירושו ועוד נ"ל דבשלמא במשנה קתני עוד דברים שהן הרחקה איידי דלא יצא קתני נמי לא יפלה אע"פ שהוא ביום ג"כ והוא באמת בבא בפ"ע כמו אינך אבל בברייתא א"א דקאי אכל השבת מאי שייכי גבי הדדי וק"ל או י"ל דהא דייקינן לקמן מלשון לא יקרא דב' שפיר דמי וא"כ קשה היכי קתני הכי אין קורין דמשמע לשון רבים וצ"ל כמו שמשני לקמן דמיירי בתרי ענינא ואפשר היא זהו הברייתא עצמה וא"כ היכי שייך למיתנה גבי הדדי אין פולין ג"כ לאשמועינן דאפי' ב' אסור כיון דלא מיירי לאור הנר מה"ת לפלוגי ואהא משני מי אלימא ממתניתן ר"ל דבמשנה ג"כ קשה להיפך אי קאי ביום למה תני לשון יחיד הא ודאי אף בב' אסור אלא ע"כ תני אגב ה"נ תני לשון רבים אגב סיפא ודוק:

. ע"ב בגמ' תני חדא שמש בודק כוסות וקערות וכו' עד כרבי' ס"ל צריך ביאור בגמ' מאין יצא לו הבעי' דשמש שאינו קבוע בדמשחא דלכאורה משמע מדאמר הא והא בשמש קבוע משמע באינו קבוע שרי וגם מאין יצא להם לומר הלכה ואין מורין כן ונלע"ד דלכאורה משמע באמת דשמש שאינו קבוע שרי בדמשחא וכמ"ש אלא דיש הוכחה קצת להיפך דבאינו קבוע ג"כ אסור מדמוקי ברייתא המתיר בדנפטא ולא בשמש שאינו קבוע אלא במשחא אסור אף באינו קבוע ולא מפליג אלא בין משחא לנפטא והא דאמר הא והא בשמש קבוע היינו לומר דאף בשמש קבוע מיירי ברייתא המתרת ואפ"ה מותר בדנפטא לאפוקי מתירץ קמא או י"ל לפשר שני הוכחות דלהכי אמר הא והא בשמש קבוע הא בשמש שאינו קבוע מותר אף בדמשחא והא דלא מוקי ברייתא המתרת באינו קבוע ובדמשחא משום שאינו מורין כן ולא הוי אמר בודק ובזה פליג רב אסי ורב ירמי' בר אבא דתרוייהו ס"ל מדאמר הא והא בשמש קבוע משמע אבל אינו קבוע שרי ולא משמע להו דלרבותא דנפט אמר כן אלא חד ס"ל דמורין כן והא דלא מוקי ברייתא המתרת כן היינו דקמ"ל דאף בקבוע מתוקם בנפט ואידך ס"ל משום דאין מורין כן לא מוקי לאידך ברייתא בדמשחא ודוק:

ועיין בתוס' שכ' ללישנא בתרא קמבעי' ר"ל דקשה להו מאין הוחלט למיפסק כלישנא בתרא לאבעי' כן לכך כתבו דלא מיבעי' רק ללישנא בתרא אמנם ממעשה דרב ירמי' ורב אסי משמע דהלכה כלישנא בתרא ודוק:

ועמ"ש לגי' ר"ת הכל בהיפוך ויתפרש ג"כ בהיפוך כמ"ש לגי' רש"י וכן הרי"ף גורס כמו ר"ת דאינו קבוע חמיר וכן הרמב"ם בפ"ה מה' שבת כ"כ אלא מטעם אחר יותר מסתבר דהיינו שאינו קבוע אינו מכיר אותם כ"כ וצריך עיון טפי אלא שפסק הרמב"ם תמוה מאד שפוסק דשמש שאינו קבוע אסור בין במשחא בין בנפט והיינו ודאי כלישנא קמא לגי' הרי"ף ור"ת והדר פוסק דשמש קבוע בנפט מותר ובמשחא הלכה ואין מורין כן ודלא כמאן וכ' עליו הראב"ד שפסקו מבולבל ודחק המ"מ והכ"מ שהי' לו גי' אחר מעורב משתי הגירסאות וגם פירושם דחוק מאד ואינו עולה לפי סוגית וגם משמע בגמ' שהלכה כלישנא בתרא וגם באמת הוא תמוה בגמ' מ"ט פסק כלישנא בתרא מדפליגי אליבי' וגם המעשה אליבי' ונלע"ד לתרץ הכל ויתורץ ממילא הרמב"ם וגירסתו הוא כגי' הרי"ף רבו ור"ת שהרא"ש כ' בביצה דכל היכא דאיכא תרי לישני בש"ס בדרבנן הלך אחר לשון המיקל אכן אם בכל לשון אחד איכא קולא מצד אחד וחומרא מצד אחד ובלשון אחר להיפך א"א למיעבד כקולא דתרוייהו דהוי תרי קולא דסתרי אהדדי צריכין למיעבד כחומרא דתרוייהו ובזה יש לפרש דהכי קמיבעי' לי' דהא חזינן ללישנא קמא הוי קולא בשמש קבוע שמותר אף במשחא שאינו מחלק כלל וחומרא בשמש שאינו קבוע שאסור אף בנפט וללישנא בתרא הוי קולא באינו קבוע בנפט שרי וקימבעי' ללישנא בתרא אי שרי בקבוע אף במשחא כמו ללשון קמא כדמשמע פשטי' וא"כ הוי לשון בתרא רק קולא באינו קבוע ולא חומרא ועבדינן כלישנא בתרא שהוא בדרבנן הלך אחר המיקל או דילמא דאסור ללישנא בתרא אף בקבוע במשחא ולא מחלק אלא בין משחא לנפט ונקט אינו קבוע לרבותא דנפט וא"כ צריך למיפסק כחומרא דתרוייהו ובהא פליגי כמ"ש חד סבר הלכה ללישנא בתרא דמותר מטעם שכתבתי לעיל ומורין כן ר"ל דלפ"ז מורין כלישנא בתרא ומ"ס הלכה ואין מורין כן וא"כ הוי גם ללישנא בתרא חומרא מלישנא קמא וצ"ל כחומרא דתרוייהו וכיון דפסקינן הלכה ואין מורין כן א"כ בקבוע בדמשחא הוי חומרא דללישנא קמא שרי ודאי לגמרי דהא מוקי הברייתא בהכי וללישנא בתרא אין מורין א"כ הלכה כחומרא דתרוייהו ולכך פסק הרמב"ם כחומרת שניהם ודוק ותמצא לפ"ז דבריו נכוחים מאד:

בגמ' באמת אמרו וכו' והאמרת רישא רואה מאי לאו לקרות וכו' עד שאני תינוקת וכו' ועיין בתוס' בד"ה מיתיבי' ועמ"ש המהרש"א לתרץ דברי רש"י במשנה שכ' התינוקת קורין למחר ותירוצו אינו עולה יפה חדא