לשון הזהב שבת כט

התחלה תיכף משיטול את ידיו ולמה אמר מכי שרא וכו' ואי משום טירחא קשה טריחותא וכו' כק' המהרש"א ואי סבר לבו רואה את הערוה מותר ושפיר י"ל כתירץ המהרש"א משום התחלה דהוי קודם שיטול ידיו ולק"מ טריחותא וכו' א"כ ק' ליקו הכי וליצלי כיון דלבו רואה את הערוה מותר ומשני לעולם לבו רואה ערוה מותר ולק"מ טריחותא ואי משום דליקו הכי וליצלי לק"מ משום הכון וכו' וזה דוקא בתפלה משא"כ בברכת נטילה והמוציא וא"כ הי' מתירין חגורה קודם נטילה והוי משום התחלה לכך כתבו התוס' דלא חש לשנוי קושיא קמייתא משום דלא מקשה אלא ממ"נ וכ' מכאן שצריך לאזור חלציו בשעת תפילה ר"ל אף שאין לבו רואה ערוה ודוקא בשעת תפילה ומ"ש רש"י לעיל שהם מתירין קודם נטילה וכן מוכח בגמ' היינו ע"פ מסקנא דהכא ודוק כי הוא נכון:

בגמ' אמר רב אשי חזינא לרב כהנא כי איכא וכו' עד כעבדא קמי' מרי' וכו' עד לביש ומכסי ומצלי וכו' מכאן נראה מפורש שכמו שצריך לאזור חלציו בשעת תפלה ה"נ צריך ללבוש מלבושים מיוחדים נאים לתפלה משום הכון ומכאן צווחתי ככרוכיא בקהל עדתי על מנהג הרע הנהוג בבני בה"מ שמתפללים בבגדים ההולכים בהם כל היום וע"ז אמרו בגדים שבישל בהן וכו' ואמרתי ע"פ גמ' זה שזה כוונת הפסוק שתים רעות עשה עמי אותי עזבו וכו' עד העבד ישראל וכו' מדוע הי' לבז וכו' והוא שעוד רעה גדולה מצוי' בהם שהם מפסיקין מד"ת לדברים בטילים ואמרתי שעל כל אחד הי' תירוץ רק שתים רעות עשו שהוא ממ"נ קשה והוא שביטול מד"ת היא ביטול עשה והגית בו יומם ולילה ואמרינן בגמ' שאין עונשין אעשה אם לא בעידן ריתחא וגם על מה שאין לובשין לתפלה י"ל דהאידנא הוי צערא בעלמא ואמרינן שדי גלימי' כעבדא קמי' מרי' וע"ז אמר שתים רעות עשו עמי שסותרין זא"ז אותי עזבו ר"ל התורה שנקרא מקור מים חיים לחצוב בורות נשברים היינו דברים בטילים וא"ת שאין עונשין אעשה א"כ צריך אתה לומר שליכא ריתחא וצערא והוי שלמא בעלמא וא"כ קשה העבד ישראל וכו' ר"ל למה אתם מתפללין כעבדא קמי' מרי' בלא לבושין וקשה ממ"נ וק"ל וכבר כתבתי בחידושי ברכות ע"ב בתוס' בד"ה ומתרגמינן וכו' עד וי"ל דהתם וכו' נ"ל שורש דבריהם דהתם ע"כ התרגום אינו מפרש פירוש מלת שלום אלא נתן טעם למה קראו לו בשם שלום דאי מפרש המלה הל"ל ה' שלומו משא"כ תיבת נאמן שגם בפועל הוא נאמן י"ל שמפרש המלה ודוק:

בד"ה נתגלגל הדבר וכו' עד שהרי ד' מאות שנה וכו' ר"ל הד' מאות ושלשים הנאמר במקרא ויהי מקץ שלשים שנה וד' מאות שנה וקיצרו דבריהם וק"ל:

בד"ה ושל סדום נ"ב שנה וכו' עד שנאמר ויהי מקץ שלשים שנה וכו' ר"ל דע"כ ד' מאות הנאמר במקום אחר הוא משנולד יצחק וה"ק קרא כי גר יהי' זרעך וכו' וגם ועבדום וענו אותם הכל יהי' לד' מאות שנה וא"כ הא דקאמר ויהי מקץ שלשים שנה ות' שנה היינו ע"כ משנגזרה הגזירה דהא ע"כ קודם שנולד יצחק לא נתקיים גר יהי' זרעך דלא הי' לו זרע אלא ע"כ הגזירה לא הי' רק ת' שנה רק ת"ל שנה הי' משנגזרה בין הבתרים עד שיצאו ומשנולד יצחק הי' אברהם בן מאה שנה א"כ ע"כ הי' בן ע' שנה משנגזרה בין הבתרים דהא מוכח מקרא דויהי מקץ שלשים שנה שהי' ל' שנה קודם שנולד יצחק וק"ל:

בא"ד וצ"ל שהיתה בשלוה ב' שנים בתחילה שמעתי בימי חורפי מן מוה' הגאון מ' יצחק סג"ל זצ"ל אב"ד דק"ק דוקלא שהתוס' בקשו בכל זה לתרץ קושיא בגמ' דקאמר ושלותה כ"ו שנים ופירש"י האמורה בה גאון ושבעת לחם וכו' ומפורש באיוב שמשום זה חטאו וא"כ למה הי' עונותי' מצערין בשביל שנבנית שנה אחת מאוחר הא עיקר עונות היו בכ"ו שנים שבסוף לכך הוכיחו תוס' שהיתה בשלוה ב' שנים בתחילה ואז הי' עונותי' מצערין שפיר ובדיק לן בזה ודפח"ח. אמנם נלע"ד ע"פ סברתו לתרץ דברי הגמ' ותוס' להיפך דקשה חדא מאי בעי הגמ' בזה דשלותה כ"ו שנה מאי שייך לכאן וגם מה שפירש"י האמורה בה מאי בעי לתרץ בזה וגם מדברי התוס' משמע להדיא שסדר עולם פליג אגמ' שלנו שכתבו משמע שהי' אברהם בן ע"ג שנה והיינו ודאי מדאמר שלותה כ"ו שנה משמע בבת אחת וגם בתוס' ברכות דף ז' ע"ב משמע שהגמ' שלנו פליג שכתבו שם ג"כ שהי' בן ע"ג שנה כשהרג את המלכים והיינו כפי הגמ' שלנו שמשמע כן ומוכרח כמו שנבאר ולא שהי' בשלוה ב' שנים בתחילה והיינו שקשה להגמ' אהא דאמר רבא בר מחסיא לעולם ישב אדם בעיר שישיבתה קרובה ומייתי ראי' מסדום על כל עולם הא חזינן דסדום היו רעים וחטאים יותר על כל עולם וא"כ מאי פסקא להביא ראי' על כל עולם אתמהא לכך מתרץ הגמ' ושלותה כ"ו ופירש"י האמורה בה וכו' ר"ל שמשום זה חטאו יותר מכל העולם כמו שנאמר שם זה לא הי' רק כ"ו בסופם וא"כ למה נאמר והיא מצער הא בתחילה לא היתה חטאה יותר משאר עיירות אלא ע"כ שזה פסקא על כל עולם שישיבתה קרובה עונותי' מצער וע"ז כת' התוס' שפיר משמע שהי' בן ע"ג שנה דע"כ הגמ' שלנו אינו סוברת שהיתה בשלוה ב' שנים בתחלה דא"כ עדיין אינה מוכח אבל סדר עולם פליג ולדידי' צ"ל שהיתה בשלוה ב' שנים בתחילה ודוק:

ברש"י בד"ה צריך להודיעו מתן פלוני וכו' וכן אם נתנה וכו' ותרווייהו מוכח משבת מדהודיעם קודם ש"מ שצריך להודיעו קודם אף מה שידע אח"כ מי נתנה דהיינו גוף השבת וגם מדהודיעם מתן שכרה ש"מ בדבר שלא ידע לעולם צריך להודיעו והא דאמר רשב"ג הנותן פת לתינוק היינו פי' השני וזה מוכח מדאמר בבית גנזי היינו מתן שכר שבבית גנזיו ופירוש ראשון מוכח מדאמר אני מבקש ליתנו משמע שהודיעו קודם וצ"ל במילתא דעבידא לגלויי תרווייהו א"צ ודוק:

דף יא ע"א תחת חבר פירש"י אומה מבני פרסיים והוא הנכון ולא ק' כל הקושיות שבתו' והוא כמו התירץ של ר' יעקב מקורביל ולפני התוס' הי' גי' אחרת או שכיוונו למה שפירש"י בפ"ב דגיטין וק"ל וגם שם לא קשה שי"ל שרש"י סובר שבבת אחת באו והא דבעי' יש ליישב שר"י לא ידע מהם קודם