לשון הזהב שבת רפח

לכן נלע"ד שהגירסא הישינה היא יותר נכונה דאין חילוק והוא שרש"י פי' כפשוטו שאם אין פ"ט הטומאה נכנסת לצד השני אף שהי' הסדק ע"פ כולו כמ"ש רש"י לעיל דכיון שאין הטומאה יוצאת דרך הסדק ממילא טמא כל האהל דהוי כסתום ולכך מדדו ג"כ כאן אף שכבר פקקו המאור י"ל שרצו ליטלו להשתמש בו או שמדדו בשביל כלים שהי' בהילקטי בצד השני וע"ז כתב רש"י ש"ת שקשה ע"ז שהרי באהלות שנינו שאין חילוק וכו' וכק' התוס' ר"ל ועפ"ז נצטרך לפרש דארישא מתניתן כר"י ולפרש הכל כמו שכתבתי לעיל וע"ז כתב רש"י ואני לא יכולתי להבין בו ר"ל לפי הגירסא שלפנינו הוא תמוה דלמה אם אין ארובה פ"ט יהא ג"כ כלים שתחתיו טהורים וכן אם מת תחתיו יהי' הכלים שבבית טהורים הא כיון שאין טומאה יוצאת דרך ארובה כמו שקי"ל בכולה ש"ס דבפחות מפ"ט אין יוצאת וממילא הוי כסתום וא"כ כיון שאינה יוצאת מתפשט בכל האהל וכ"כ רש"י לעיל בהדיא בסמוך בד"ה וגיגית סדוקה וכוונתו ודאי שיש טעות במשנה וצ"ל בסיפא כנגד ארובה טמא וכן כלים שבבית טמאים וכן מורה שם לשון המשנה דאל"כ מאי שייך לומר ברישא ויש שם פ"ט ובסיפא ואין שם פ"ט כיון דהכל אחד הל"ל בין יש שם פ"ט וכו' ובהנך דיש חילוק הוי לי' לפלגם ולפחות הל"ל בסיפא אפי' אין שם וגם אין טעם לטהר כמ"ש רש"י לעיל וע"כ כוונת רש"י שהוא טעות דאל"כ איך כתב רש"י לעיל להדיא להיפך וכאן הביא המשנה וכי משום שלא יכול להבין יאמר דלא כמשנה אלא כדכתיבנא אף שגם בסוכה הביאו כן הועתק על פי הטעות וכן משמע בעירובין לפי פשוטו גבי עור העסלא בדף י' ע"ב שגם תחתיו מדנקט סתמא מצטרף לטפח וכמו שכתב רש"י לצרף להביא טומאה על הכלים שתחתיו משמע אף תחת הנקב דהוי כסתום וגם דאל"ה האיך מצטרף אם לא הוי כסתום ופי' התוס' שם דחוק ומ"ש התוס' שם משום דהכי גמירי לה דלא אמרינן לבוד גבי טומאה והוא מגמרא דסוכה וכתבו ראי' לזה מגמ' דעירובין זה לענין פותח טפח דבכולה ש"ס אמרינן לבוד בפחות מג' ולענין טומאה אמרינן בכל הש"ס דפותח טפח יוצאת הטומאה מבית לבית ואי אמרינן לבוד הוי כסתום בכל הש"ס ולא הוי טומאה יוצאת אלא ודאי דהכי גמירי בטומאה דלא אמרינן לבוד אף בפ"ט אבל בפחות מטפח הא הוי אף גבי טומאה כסתום לכל מילי וגם בסוכה ראייתו מרישא גבי פ"ט אבל לא מסיפא וכן באהלות גופא ס"ל לרב יהודא דבפחות מטפח אפי' נתן רגלו מלמעלה עיין שם וכן מחכמים מוכח דהוי כסתום והא דר"מ מטמא היינו משום שרגלו מאהיל על הטומאה ממש וקי"ל על עצמו בכל שהוא ואף בזה פליגי חכמים ע"ש אבל לענין הפסק אהל ודאי לא הוי הפסק לכולי עלמא כמו שכתב רש"י לעיל כנ"ל ברור בדעת רש"י והוא הנכון לענ"ד ודוק היטב:

שוב מצאתי כן מפורש בפרק י"א דאהלות הבית שנסדק וכו' וכמה יהא בסדק וכו' רבי יוסי אומר משום ב"ה פותח טפח ואז כלים שבחוץ טהורים והיינו כמו שכתבתי רק לפ"ז אצ"ל שהמת תחת הסדק:

ומ"ש התוס' כאן טעם שאין דרך מאהיל אין לו פירוש כיון דהוי כסתום אלא כוונתם למ"ש בעירובין והוא מגמרא דסוכה עיין שם ודוק:

סליק פרק מי שהחשיך וסליקא לה מסכת שבת והנוטה שמים כאהל לשבת. הוא יצרני כבבת ויזכיני ליום שכולו שבת:

והוא יחדש ויאמין לבבי בבינה לב מבין. ותורתו הקדושה להבין. ויסייעני להתחיל ולסיים חידושי מסכת עירובין:

הדרן עלך שאמרתי לנעוץ סופו בתחלתו יש לומר ע"פ שמקשה בריש מכילתין תרתי סרי הויין ומשני פטורי דאתי לידי חיוב חטאת קחשיב וע"ש לפי' התוס' וכן מה שהביא רש"י בשם רבותיו הוא מי שעשה עיקר מלאכת הוצאה או הכנסה רק שחיסר מעט דהיינו עקירה או הנחה ברה"י לבד או בר"ה והיינו מי שפשט ידו עיין שם ודוק:

אמנם קשה כיון דעכ"פ גם זה העקירה לבד או ההנחה ג"כ אסור כדמוכח שם למה לא חשיב וגם האיך אמר שהן ארבע כיון שהם שש. לכך אמר הדרן עלך פ' מי שהחשיך ואז הדרן עלך מסכת שבת ולא יוקשה לך:

והוא דבריש מי שהחשיך על מניחו על החמור פריך והלא מחמר ומשני וכו' עד כל שבגופו חייב חטאת בחבירו פטור אבל אסור ופירש"י לא שרי גבי כיס וצריך להבין דהא שריוה איסור דרבנן בנכרי וכן אפי' מניחו על החמור הוא עושה עקירה להולכת ד"א בר"ה וכן סמוך לביתו הוא עושה עקירה להכנסה וכן כשהוא נוטל ממנה כשהיא עומדת עושה הנחה וצ"ל זה הסברא דלעיל שעל ידי חבירו החבירו עושה עיקר המלאכה של הולכת ד"א בר"ה או של הכנסה רק מחסר ממנו מעט עקירה או הנחה זה מיקרי דאתי לידי חיוב חטאת לא שרי משום הפסד אבל עקירה לחוד או הנחה דלא אתי לידי חיוב חטאת אף שאסור מדרבנן שרי במקום הפסד כגון מי שהחשיך או שאר הפסד ליסטים וכיוצא בו כמו שכתב הר"ן בשם פוסקים כמו שאר איסור דרבנן ובזה מתורץ דתנא בריש שבת תני מילתא דפסיקא שאסור תמיד אף במקום הפסד הוי רק ד' משא"כ הנך שרי במקום הפסד ודוק:

או י"ל ע"פ מה שראיתי במפורש דלהכי תני עני דהוי אמינא משום מצוה צדקה לא יהא אסור מדרבנן גבי סיפא קמ"ל דלא משום שהוא דררא דאיסור תורה ואם כן בתר דסיים מפירין נדרים בשבת ומסקינן דאפי' שלא לצורך שבת שרי משום דהפרת נדרים כל היום ולא יוכל להפר אחר שבת וצ"ל כמו שכתבתי שם אני דהוי חפצי שמים שמצוה להפר ולא לקיים ע"ש דאל"כ מה בכך שלא יוכל להפר אחר שבת ועל ידי זה דחפצי שמים מותרין הדרן עלך מסכת שבת ולא יוקשה לך מ"ש דתני עני ולא תני אחד עומד בחוץ ואחד בפנים וק"ל: