לשון הזהב שבת רפט

לחבר סוף שבת בהתחלת מס' עירובין דהנה יש להקשות אמאי שרי להפר אף שלא לצורך כיון שלא יוכל להפר אח"כ הא כמו שאין נשאלין שלא לצורך שיוכל לישאל לחכם למחר ה"נ אשה זאת אף שלא יוכל הבעל להפר תזיל לגבי חכם ותשתרי וצ"ל כמו שכתבנו שם מי יימר דמזדקק לה חכם כמו שכתב בגמ' פ' כירה אבל קשה בשלמא התם שפיר אמר לחומרא דלא הוי מוכן בשביל זה אבל הכא איך נקיל מחמת ספק לכתחילה וצ"ל כיון שהוא איסור דרבנן אזלינן להקל אף להתיר לכתחילה ועפ"ז מתורץ התחלת משנה ראשונה דעירובין מבוי שהיא גבוה מכ' אמה ימעט ע"ש דגמ' רמי אסוכה ומשני מבוי דרבנן תני תקנתא וכו' ודחק רש"י בפי' זה ע"ש וכן בתוס' ולענ"ד נראה לפרש פי' מרווח יותר והוא ע"פ שאמר אביי לקמן משמי' דרב נחמן דאמת סוכה ומבוי באמות בת חמשה והיינו לחומרא וכמ"ש רש"י דמספיקא אזלינן לחומרא וקשה א"כ אם הוא למעלה מך' אמות קטנות אף אם נמדוד בגדולות לא יהא ך' אמה היא פסולה ואמאי בשלמא בסוכה הוי ספק דאורייתא אבל במבוי הוי ספק דרבנן ולהקל וצ"ל כין שיכול למעט לא אמרינן ספק דרבנן לקולא כיון שיכול לתקן אבל באמת אי לא מיעט קודם שבת וא"א לתקן בשבת מותר לטלטל בה דספק משא"כ בסוכה וא"כ מדוקדק היטב מבוי דרבנן א"א למיתני פסולה למעלה מך' אמות קטנות דהא בכה"ג כשר בדיעבד רק לכתחילה ימעט אף באמות קטנות אבל סוכה דאורייתא פסולה אף דיעבד באמות קטנות תני פסולה כנ"ל לפרש ואף לרבא דפליג אאביי ג"כ שייך זה התירץ בעוצבת ושוחקת אך הוא קשה קצת איך נתיר לטלטל לכתחילה מחמת ספק דרבנן אבל מן משנה דמפירין כנ"ל מוכח כן שפיר תני ימעט ודוק: בדרך אחר נ"ל לפרש הגמ' דאמר סוכה דאורייתא תני פסולה וכו' ע"פ מה שכתבו התוס' בשבת בשמעתתא דפקק החלון דהיכא דתיקון הוא מתיר איסור דאורייתא הוי עשיות אהל אף במן הצד ולא בגג ואסור לעשותה בשבת וי"ט אבל היכא שאינו מתקן בו איסור דאורייתא שרי לעשותו בשבת ויום טוב וא"כ יש לומר דלהכי תני ימעט דקמ"ל דשרי למעט בשבת ולהכי קאמר מבוי דרבנן דמדאורייתא ג' מחיצות ודאי שרי לכך תני ימעט אבל סוכה אע"פ שאינו עושה אהל שכבר הוא אסור למעטו בי"ט שהוא תיקון דאורייתא אבל קשה האיך שרי למעט הקורה בשבת הא אפשר למעט בע"ש וכמו שבעי למימר בשאלת נדרים אף דמסיק שם דשרי אף בשהי' לו פנאי בע"ש משום דשם י"ל שעדיין לא הי' לו פתח או לא נתחרט אתמול או לא נזדקק לו חכם משא"כ הכא אבל בתר דתני סוף שבת מדבריהם למדנו שמודדין בשבת מדידה של מצוה שהוא דין ע"ש משכחת לה שפיר שלא היו יודעין בע"ש שהוא למעלה מך' אמה ונזדמן שמדדו בשבת והוא למעלה מך' אמה שפיר תני ימעט להורות דאף בשבת ימעט ודוק: